טנינה ואח' נ' שגב שי גיל בוחניק הנדסה ובנין-שותפות כללית ואח'

פסק דין

1.לפנינו תביעה, במסגרתה נתבעו הרכיבים הבאים:

פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי כלכלה, דמי הבראה, ביגוד והפרשי שכר.

מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בסך 95,000 ₪ נגד התובע.

2.התובע הינו פלשתינאי תושב השטחים, אשר עבד אצל הנתבעת בענף הבניין. אין חולק, כי התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש 10/07 ועד חודש 10/11. בהתאם לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה"), תשלום שכרו של תובע והנפקת תלושי השכר בוצעו באמצעות מדור התשלומים של שירות התעסוקה (להלן:"מדור התשלומים").

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס למספר ימי העבודה שעבד התובע מדי חודש, וכפועל יוצא לעניין היקף משרתו בפועל והשכר ששולם לו בפועל.

3.התובע הגיש תצהיר מטעמו, והנתבעת הגישה תצהיר מטעם אחד משותפיה. לאחר קיומה של מסכת ראיות, במסגרתה נחקרו המצהירים על האמור בתצהיריהם, הגישו הצדדים סיכומיהם, והתובע אף הגיש סיכומי תשובה מטעמו.

טענות התובע

4.לטענת התובע, תלושי השכר לא שיקפו את השכר היומי ששולם לו, מאחר ועבד יותר ימים ממה שדווח למדור תשלומים. הנתבעת פיטרה את התובע מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. הנתבעת לא ערכה חוזה עבודה בכתב ובו פירוט שכרו של העובד. הנתבעת גם לא מסרה בכתב לתובע על תנאי עבודתו ועל גובה שכרו. הנתבעת טענה שכל ההתנהלות וההתקשרות בינה לבין התובע נעשו דרך מדור תשלומים. הנתבעת חייבת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הנתבעת לא הציגה טעם מדוע לא שילמה אותם עד היום.

הנתבעת חייבת לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית ודמי חגים. הנתבעת לא הציגה רישומים וגם לא פנקס חופשה, הנתבעת לא שילמה לתובע דמי כלכלה, וכן הוא זכאי לתשלום בגין דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, ולתשלום דמי ביגוד (יצויין כי בסיכומיו לא כימת התובע את התביעה בגין רכיב זה).

עוד טען התובע, כי במידה ובית הדין יחליט לא לקבל את גירסת התובע לעניין גובה שכרו, יטען הוא כי השכר המדווח למדור התשלומים אינו עונה על דרישת שכר דרגה ראשונה בענף הבניין, ולפיכך על הנתבעת לשלם את הפרשי השכר בצירוף הצמדה וריבית.

לטענת התובע, יש לדחות את כתב התביעה שכנגד. התובע אינו אחראי לנושא היתרי העבודה של הנתבעת. הנתבעת פנתה לרשויות רק 3 חודשים לאחר הגשת התביעה דנן. בכל מקרה, נשארו 3 שבועות עד שיפוג תוקף ההיתר של התובע, והנתבעת אף לא הצביעה על עובד שטחים כלשהו שהתכוונה להעסיק.

הנתבעת טענה שנגרמו לה נזקים, תוך שהיא מציגה סכומים שונים בתצהיר מטעמה לעומת הסכומים בכתב התביעה שכנגד. הנתבעת לא הציגה תסריט לפיו אם ההיתר היה מתקבל לידיה ישירות היא היתה מקבלת היתר אחר במקומו. הנתבעת לא הזמינה עד מטעם שירות התעסוקה שיעיד ויתמוך בגירסתה. הנתבעת לא הציגה מסמכים בעניינו של העובד כמו גם ביחס לרווחיה, ולא צירפה מטעמה חוות דעת ביחס לתובע.

טענות הנתבעת

5.לטענת הנתבעת, היא אינה חברה או רשומה בשום ארגון עבודה ובפרט לא בארגון הקבלנים, ולא קיבלה על עצמה שום הסכמים שנחתמו על ידי ארגונים אלה. התובע אינו חבר בשום ארגון עובדים. לפיכך, יש להחיל על הצדדים אך ורק הסכמים שניתן לגביהם צו הרחבה שנחתם ביום 5.7.10.

הנתבעת מקיימת בדבקות את הוראות שירות התעסוקה, ומקפידה לשלם לעובדיה בכלל ולתובע בפרט את כל הכספים בהתאם להנחיות שירות התעסוקה.

הפרטים והסכומים המופיעים בתדפיסי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת היחסים בין הצדדים. התובע שיקר בעדותו ביחס להיקף העסקתו, כאשר טען כי עבד לפחות 20 ימים מדי חודש. התובע טען למשל כי עבד לעיתים 10 שעות ביום (חזית חדשה), אך הדבר הוזכר לראשונה רק בעדותו בבית הדין ולא בתצהירו. כמו כן, ברור כי בחודשים בהם היה עוצר התובע לא הגיע לעבודה. הסכומים אשר נקב בתצהירו היו שקריים ולא תאמו לסכומים שהופרשו בפועל.

שכרו של התובע שולם בהתאם לשכר המינימום כפי שקבעה לשכת התעסוקה. התובע ניסה להיתלות בדברי ב"כ הנתבעת בדיון המקדמי, שם ציין כי התובע השתכר שכר של 190 ₪ - 200 ₪ ליום עבודה, ואכן מיום תחולת צו ההרחבה בחודש 8/10 זהו שכר העבודה המינימלי ליום עבודה, כך שלא ברור על מה התובע מלין. בניגוד לטענות התובע בסיכומיו כי השכר הגבוה ביותר של התובע בכל תקופת עבודתו היה 178 ₪ ליום, הרי שניתן לראות ששכרו בחודש האחרון לעבודתו עמד על 189 ₪, ובחודש שלפני על 182 ₪.

לעיתים, היקף הימים שדווח על ידי הנתבעת ללשכת התעסוקה גדול יותר מהימים בהם התייצב התובע בפועל לעבודה, וזאת מאחר ולשכת התעסוקה אינה מאפשרת למעסיקים לדווח על מספר ימים מועט מדי, לפיכך זכה התובע לשכר ביתר.

צו ההרחבה בענף הבניין קבע, כי המעביד ייצא ידי חובתו באם יעביר התשלומים למשרד התמ"ת.