טל נ' ברנועם ושות' בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת וסיומה (השלמה לשכר על פי היקף המשרה הקבוע בהסכם ההעסקה, הפרשות לפנסיה בגין השלמת השכר, דמי מחלה, הפרשי שכר עבור עבודה בחו"ל, דמי חגים, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע).

התשתית העובדתית

הנתבעת עוסקת בייעוץ ובהדרכה של תפעול מערכות צבאיות בתחום התעופה. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 2.2.2010, בתפקיד מדריכת הטסה.

ביום 2.2.2010 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה (להלן: ההסכם), אשר נוסח על ידי הנתבעת. במסגרת ההסכם סוכם שהתובעת תעבוד בהיקף של כ-180 שעות ושבחודשיים הראשונים לעבודתה ישולם לה שכר בסך 40 ₪ לשעה ולאחר מכן בסך 60 ₪ לשעה.

בשל המיתון העולמי ירד נפח העבודה של הנתבעת מתחילת שנת 2011 ומספר עובדיה פחת במהלך השנים משלושים לכשלושה עשר עובדים המועסקים בה כיום.

הנהלת הנתבעת החליטה תחילה על הפחתת שכר המנהלים ולחלופין הקטנת היקף משרתם ולאחר מכן על הקטנת היקפי ההעסקה של העובדים וזאת על מנת להימנע מפיטורי עובדים. במהלך החודשים ינואר ופברואר 2011 קיימה הנתבעת פגישה אישית עם כל אחד מהעובדים והסבירה כי אין היא יכלה לספק להם עבודה בהיקפים הקודמים וכי הוחלט להפחית את היקף משרתם. במהלך הפגישות הציגה הנתבעת תחזית עבודה לכל אחד מהעובדים לשלושת החודשים הקרובים (פברואר עד אפריל) על מנת שכל עובד יוכל לקבל החלטה בדבר המשך עבודתו או סיומה.

הפגישה עם התובעת נערכה בחודש פברואר בנוכחות מר פרידמן – מנהל הנתבעת (להלן: מר פרידמן) ומר עיני – הסמנכ"ל (להלן: מר עיני). בפגישה הוצגה בפני התובעת תחזית עבודה לחודשים פברואר עד אפריל לפיה תועסק במשך כארבעה שבועות בלבד. התובעת בחרה להמשיך ולעבוד בנתבעת. בפועל עבדה התובעת במהלך אותם חודשים כ-160 שעות בממוצע לחודש (175.05 ש' בחודש פברואר; 199.17 ש' בחודש מרץ ו-105.58 ש' בחודש אפריל).

מצבה הכלכלי של הנתבעת לא השתפר עד לחודש אפריל 2011 ולכן בחודש מאי 2011 קיימה שיחות אישיות נוספות עם העובדים. מר פרידמן שוחח עם התובעת ועדכן אותה בנוגע למצבה הכלכלי של הנתבעת והציע לה לבחור בין הישארות בעבודה על בסיס ארעי לבין סיום העסקתה בנתבעת.

נציין כי הצדדים נחלקו בשאלה אם במהלך הפגישה הוצע לתובעת לקבל פיצויי פיטורים במקרה בו תחליט לסיים את עבודתה. מר פרידמן טען כי התשובה חיובית בעוד שהתובעת טענה שהתשובה שלילית. לטענות אלה נתייחס בהמשך.

לאחר השיחות האישיות שהתקיימו בחודש מאי 2011 החליטו ארבעה עובדים לסיים את עבודתם. הנתבעת שילמה פיצויי פיטורים לעובדת אחת מתוך אותם עובדים מכיוון שהיא היחידה שעבדה למעלה משנה. התובעת המשיכה לעבוד בנתבעת.

התובעת למדה במכינה במשך שמונה שבועות מסוף חודש יולי ועד אמצע חודש ספטמבר 2011. בכל שבוע למדה התובעת שלושה ימים - יומיים מהשעה 8:00 עד לשעה 12:00 ויום אחד מהשעה 8:00 ועד לשעה 10:00. באותם חודשים עבדה התובעת כ-52.6 שעות בממוצע לחודש (45.59 שעות בחודש אוגוסט ו-59.62 שעות בחודש ספטמבר). יצויין כי בחלק מהתקופה עבדה התובעת מיבתה לאחר שניתן לה אישור מתאים מהנתבעת.

בחודש ספטמבר 2011 ביקשה התובעת ממזכירת הנתבעת לסרוק עבורה טופס "הוראת תשלום" ל"שנקר – בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב" וסיפרה כי היא מתכננת להתחיל ללמוד. היום האחרון בו עבדה התובעת בפועל אצל הנתבעת היה 26.9.2011. בחודש אוקטובר 2011 ביקשה התובעת להעביר לבעלותה את הטלפון הנייד שהעמידה לרשותה הנתבעת.

בחודש נובמבר 2011 החלה התובעת ללמוד לימודי תואר ראשון להנדסת תעשייה וניהול. הצדדים סיכמו כי התובעת תמשיך בעבודתה בנתבעת כאשר לוח הזמנים האקדמי יאפשר זאת.

בין לבין, ביום 23.10.2011, היינו כתשעה חודשים וחצי לאחר שהנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים שהובילו להפחתת היקפי ההעסקה וימים ספורים לפני תחילת לימודי התובעת, שלחה האחרונה באמצעות בא כוחה מכתב לנתבעת שכותרתו "הרעה בתנאי עבודה והתראה לפני התפטרות בדין מפוטר". במכתב טענה התובעת כי משרתה צומצמה בניגוד להסכם העבודה וכי ספגה את הפסקות העבודה במשך מספר חודשים מכיוון שהאמינה שהמצב ישתפר. התובעת הוסיפה וטענה כי ההסכם אוסר עליה לעבוד בעבודה נוספת במקביל. בנסיבות אלה דרשה הפרשי שכר בגין החודשים דצמבר 2010 ואפריל 2011 עד ספטמבר 2011 בסכום כולל של 37,716 ₪ וכן הפרשות לפנסיה על בסיס הפרשי השכר. עוד דרשה התובעת תשלום דמי הבראה, דמי מחלה, הפרשי שכר עבור עבודה בחו"ל במהלך חודש ספטמבר 2011, דמי חגים ותשלום עבור עבודה בשעות נוספות. בסיום המכתב נכתב כך:

"21.לאור האמור לעיל, הנכם נדרשים בזאת לתיקון ההפרה וזאת לא יאוחר מ-30 יום מיום מכתבי זה.

22.יש לראות במכתבי זה כהתראה לתיקון ההפרה. שאם לא יעשה כן, תהא העובדת זכאית, להתפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - הקובע כי עובד שהתפטר מחמת הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים.

23......." (ההדגשה אינה במקור).

ביום 24.11.2011 שלחה הנתבעת באמצעות בא כוחה מכתב תגובה (להלן: מכתב התגובה). הנתבעת דחתה את טענות התובעת והוסיפה כי הוצע לאחרונה לסיים את העבודה לפני כשבעה חודשים בתנאים של מפוטרת או להמשיך ולעבוד בהיקף מצומצם וכי התובעת בחרה באפשרות השנייה. עוד נטען כי התובעת למדה במכינה בחודשי הקיץ ואף החלה ללמוד שבוע מלא בחודש אוקטובר 2011. לפיכך נטען כי התובעת אינה זכאית להשלמת שכר בשל הירידה בהיקף המשרה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת מעולם לא פנתה בתקופת העבודה בבקשה לעבוד בעבודה נוספת. בסיום המכתב כתבה הנתבעת כך:

"על אף הודעת מרשתך כי ברצונה לשמר קשר עם החברה, כאמור לעיל, ממכתבך עולה כי אינה מעוניינת בזאת עוד. לפיכך מרשתך מתבקשת לסור לחברה שתשחרר לה את כל הכספים שהופשרו (צ.ל. שהופרשו – ק.כ) וצבורים עבורה המגיעים לה על פי חוק, ובכלל זאת לחתום על טופסי 161" (ההדגשה אינה במקור).