טזזו נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר הדין של בימ"ש לתעבורה במחוז מרכז בתיק ת"ד 11386-11-10 מיום 7.12.11 (כב' סגנית הנשיאה וישקין).

על המערערת נגזרו העונשים הבאים: עונש פסילה בפועל לתקופה של 9 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים, מאסר על תנאי של 3 חודשים לשלוש שנים וחתימה על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ להימנע מעבירה.

על פי כתב האישום, בתאריך 14.3.10 בשעה 07:50 בפתח תקווה נהגה המערערת אוטובוס ציבורי זעיר ברחוב איינשטיין מצפון לדרום והתקרבה לצומת עם רחוב רמ"א , החלה בפנייה שמאלה, איבדה שליטה על הרכב והרכב המשיך בנסיעה ישרה, עלה על מדרכה ופגע בגדר אבן שהייתה במקום ונעצר בתוך חנייה של בית סמוך. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב.

על פי כתב האישום המערערת נהגה ברכב במצב המונע ממנה שליטה מחמת מצבה הבריאותי הלקוי, המערערת לא הודיעה למשרד הרישוי על מצבה הבריאותי הלקוי ולכן הואשמה העבירה של נהיגה במצב בריאותי לקוי המונע שליטה מלאה ברכב, עבירה על תקנה 26 (3) לתקנות התעבורה, אי דיווח למשרד הרישוי על מצב בריאותי לקוי, עבירה על תקנה 202 לתקנות התעבורה.

המערערת הורשעה על פי הודאתה ונגזרו עליה העונשים המצוינים לעיל. מעיון בגזר הדין עולה כי המדובר בנאשמת הסובלת ממחלת סכרת פעילה אשר נהגה ברכב מבלי שנטלה תרופות שהינן חיוניות לתפקודה התקין. בנוסף, הורשעה על כך כי לא דיווחה למשרד הרישוי על ליקוי במצבה הבריאותי. בגזר דינו הביא בימ"ש קמא בחשבון מספר שיקולים והראשון בהם שאכן מדובר בתאונה אשר תוצאותיה הינן נזק לרכוש בלבד, אולם בימ"ש קמא כתב בגזר דינו כי רק בנס לא נגרמו אבידות כאשר האוטובוס עלה על מדרכה, נעצר בחצר בית וכפסע היה בינו לבין כניסה לתוך הבית עצמו. כן הביא בימ"ש קמא בחשבון את העובדה שעברה התעבורתי אינו מכביד בפרספקטיבה של שנות נהיגה באוטובוס וכן הביא בימ"ש קמא בחשבון את העובדה שהנאשמת היא המפרנסת העיקרית במשפחה והיא אם לשלושה ילדים. בית המשפט כאשר קבע את העונש הראוי נתן משקל לא רק לעניינה של המערערת דנן אלא לקביעת נורמות התנהגות שצריכות לחול על נהגי רכב ציבורי.

בהודעת הערעור נטען כי המערערת עולה מאתיופיה, נהגת אוטובוס, עברה התעבורתי אינו מכביד, מחזיקה ברישיון נהיגה מזה 17 שנים וב – 8 השנים האחרונות נוהגת באוטובוס ולחובתה של המערערת נרשמו 2 הרשעות קודמות לתעבורה מסוג ברירת משפט. אין בעברה תאונות או כל אירוע אחר של נהיגה מסכנת חיים.

המערערת נפסלה מייד לאחר התאונה על ידי קצין משטרה לתקופה של 60 יום , לאחר מכן הופנתה לבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ועד להשלמת הבדיקות הותלה רישיון הנהיגה שלה לתקופה של 3 חודשים נוספים, כך שהמערערת הייתה למעשה פסולה לנהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת עוד לפני המשפט. המערערת עברה בהצלחה את הבדיקות במכון הרפואי, מצבה הרפואי הניח דעתו של משרד הרישוי והיא קיבלה חזרה את רישיון הנהיגה שלה הכולל רישיון לרכב ציבורי וכיום היא מועסקת בחב' קווים כנהגת אוטובוס.

על פי הנטען בהודעת הערעור, שגה בית המשפט קמא שלא נתן משקל לנסיבותיה האישיות של המערערת, לעברה התעבורתי הקל יחסית ולעובדה שהודתה באחריות לתאונה וחסכה זמן שיפוטי רב וכן הודגש כי המדובר בתאונה מסוג נזק בלבד. כן צוין בהודעת הערעור כי המדובר במערערת נשואה ולה שלושה ילדים הזקוקה לרישיון הנהיגה לצורך פרנסה, שכן המערערת ובעלה עם זוג עולים מאתיופיה ללא משפחה מורחבת התומכת בהם, מצבם הכלכלי אינו טוב, הם מצויים בחובות כבדים הרובצים עליהם לרבות תשלומי משכנתא וללא רישיון הנהיגה נדונה המשפחה לחיי עוני.

המשיבה טוענת כי בימ"ש קמא איזן כראוי בין האינטרסים של הצדדים והענישה היא על הצד הנמוך ולכן יש לדחות את הערעור.

אכן, כאשר אני מעיין בטיעוני הצדדים, בכתב האישום ובחומר מן התיק לרבות בתמונות מהתאונה. האוטובוס הזעיר עלה על מדרכה, שבר גדר התוחמת בין הרחוב לבין חצר של בית ונעצר בתוך החצר כאשר חלקו הקדמי נושק לכניסה לבית, ואכן רק כפסע היה בינו לבין כניסה לתוך הבית. אין לתאר מה היה קורה אם היו אנשים באותה עת בחצר או הרכב היה נכנס לבית ורק נס הוא שלא היו נפגעים בנפש.

בנסיבות העניין, נדמה כי בימ"ש קמא איזן נכונה בין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי של המערערת אשר ביודעה כי היא חולת סכרת לא נטלה תרופות ולא דאגה לאזן את רמת הסוכר בגופה באופן שימנע אירועים מהסוג האמור.

עלינו לשים לב כי מדובר בנהגת של אוטובוס ציבורי שמסיעה נוסעים ולכן על נהגים מסוגה להקפיד הקפד היטב על נטילת תרופות כדי למנוע אירועים מן הסוג האמור.

בנסיבות העניין, כאמור בימ"ש איזן נכונה בין האינטרסים של הצדדים ולכן אין מקום להתערב בעונש, ולפיכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה אפוא.

ניתן והודע היום י"ט שבט תשע"ב, 12/02/2012 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

החלטה

ניתן בזאת עיכוב ביצוע עד ליום 26.2.12.

המערערת תפקיד את רישיונה במועד האמור לא יאוחר מהשעה 12:00, בבימ"ש שלום פתח תקווה.

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ב, 12/02/2012 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט