חלוקת רכוש הרשום בחלקים לא שווים על שם בני זוג

עניינו של פסק דין זה בתביעת הגירושין הכרוכה שהגיש התובע.

העובדות

הצדדים נישאו בחופה וקידושין בתאריך י' סיון תשנ"ט - 25.5.99 ולהם שני ילדים משותפים. התובע הגיש בתאריך י"ג תמוז תשע"ב - 3.7.12 תביעת גירושין כרוכה בשאלת המשמורת וחלוקת הרכוש. לטענתו, הנתבעת נטשה את הבית כחודשיים קודם, וכי שרכה דרכיה עם [ל' ק'] ואף הודתה בפניו על כך, ומשכך הפסידה את כתובתה.

הצדדים התגוררו יחד בבית המשותף הנמצא ברחוב [...], בית הבנוי על מגרש השייך להורי התובע וצמוד לביתם. בתאריך 24.4.06 הורי התובע הותירו לעצמם מחצית מהמגרש ואת המחצית השנייה העבירו לבני הזוג בחלקים שאינם שווים. התובע קיבל שלושה רבעים ממחצית המגרש והנתבעת קבלה את הרבע הנותר מהמחצית בלבד.

על גבי שטח זה בנו הצדדים את ביתם בסך של 900,000 ש"ח והבית נרשם ברישום המקרקעין בחלקים שאינם שווים, בהתאם למתנה שהתקבלה מהורי התובע. לצורך הבנייה נטלו הצדדים משכנתא על שמם בסך של 500,000 ש"ח ואת יתרת הסכום השלימו בעזרת בני המשפחה המורחבת.

לדברי התובע, אלמלא שהיו זקוקים לקבלת משכנתא היה נרשם השטח כולו על שמו בלבד. אמנם לצורך המשכנתא ומאחר וכבר בעבר היה משבר קודם בחיי הנישואין לפיכך מתוך חשש למשבר נוסף בעתיד, ביקש הבעל להבטיח את חלקו במתנה שקיבל מהוריו ברישום המגרש בחלקים שאינם שווים, באופן שהדירה שיבנו על המגרש תירשם בסופו של דבר שלושה רבעים על שמו ורבע על שם האישה.

לטענתו, יש להורות כי מחמת מעשה הנתבעת הפסידה את זכויותיה בבית. לחילופין, אם ייקבע כי למשיבה זכויות בדירה מבקש הוא להשיב לה את חלקה בהשקעת הכספים שנדרשו לבנייה.

בדיון נוסף מיום י"ג טבת תשע"ג - 26.12.13 הסכים התובע להעביר למשיבה רבע מהדירה אם הדבר יסכם את העניין (שורה 10 לפרוטוקול). בדיון האחרון מיום ו' ניסן תשע"ג - 17.3.13 חזר התובע על דבריו והוסיף כי מהסכום שייוותר לצדדים לאחר סילוק המשכנתא תקבל הנתבעת רבע (שורה 105 לפרוטוקול).

הנתבעת הכחישה את המיוחס לה אך הסכימה כי עליהם להתגרש. לדבריה מעולם לא נטשה את הבית מיוזמתה, אלא שהצדדים סיכמו ביניהם כי בשלב זה הנתבעת תעבור למקום חילופי ללא הילדים שיישארו עם אביהם, וזאת עד למכירת הבית המשותף, ואז ישובו הילדים למשמורתה.

לטענתה, בתחילת הנישואין התגוררו הצדדים בבית קטן בן חדר אחד שהיה בנוי בשטח שעבר לרשותם. לאחר שבע שנים הרסו את המבנה הנזכר ובנו תחתיו את ביתם המשותף מכספים משותפים.

ואף שרישום השטח אינו משותף בחלקים שווים, אך היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי הבית שנבנה הוא הקובע ואין נפקא מינה ברישום בעלות השטח שמחמת סיבה טכנית היה צריך להסתפח לשטח גדול ממנו. אלמלא שהיה הדבר ברור לא הייתה מסכימה הנתבעת להשקעה זו של בניית הבית על גבי שטח שאינו שלה, ולפיכך יש לאזן את תמורת הבית בחלקים שווים.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת כי רוב ההשקעה התקבלה מכספים שגייסה מבני משפחתה, ואף אם למבקש יש יותר שטח במגרש, הרי שלמשיבה יש חלק גדול יותר בהשקעה. הסדר זה נעשה מתוך הבנה כי הבית שייך לשניהם בחלקים שווים כשם ששילמו יחד את המשכנתא, ולא בהתאם לשטח שעל שמם. ב"כ הנתבעת אף הציג טיוטת הסכם שלדבריו נערכה על ידי התובע ובה נקבע כי תמורת הדירה תתחלק בחלקים שווים.

מאידך גיסא, טען התובע כי טיוטה זו נערכה על ידי עורך דין מטעם הנתבעת ואף זה בכפוף לכך שהילדים יישארו בהחזקתו עד גיל 21 שנה. אמנם בפועל כשהוצגה בפניו טיוטה זו פנה לייעוץ משפטי והטיוטה לא נחתמה מעולם. עוד הוסיף ב"כ התובע כי הייתה הסכמה שבני משפחת הנתבעת יסייעו בהוצאות הבניה, בתמורה למגורי הנתבעת בבית הוריו, דבר שחסך לצדדים ממון רב.

בדיון מיום ו' ניסן תשע"ג - 17.3.13 הסכים התובע וב"כ כי האם של הנתבעת העבירה לצדדים סך של 124,000 ש"ח עבור היטל ההשבחה (שורה 41 לפרוטוקול) וכי אחות הנתבעת העבירה כ-35,000 ש"ח נוספים לצדדים (שורה 38 לפרוטוקול). מאידך גיסא, הנתבעת וב"כ טענו כי האחות לבדה העבירה כ-80,000 ש"ח מלבד הכספים שהתקבלו מהאם (בקשה מיום 7.3.13 תחת הכותרת הגשת ראיות הנתבעת - וזה שלא כמו שטענו בדיון הנזכר שורה 155 לפרוטוקול).

הצדדים גם נחלקו בשאלת המשמורת והסדרי הראייה. ניסיונות בית הדין לגשר על הפערים לא עלו יפה, ואף שרותי הרווחה הסכימו כי בשלב זה - כשהצדדים גרים יחד - אין אפשרות לתסקיר מקיף.

דיון והכרעה

השאלה הניצבת לפתחו של בית הדין מתחלקת לשתיים  - הן לחלקם של הצדדים במגרש עליו בנוי הבית והן לחלקם של הצדדים בבית עצמו. לטענת ב"כ הנתבעת, זכאית הנתבעת למחצית התמורה מהמגרש ומהבית יחד. מאידך גיסא, לדברי התובע זכאית הנתבעת, לאחר הסתייגותו, לכל היותר לרבע מהבית או המגרש.

חלוקת המגרש

כאמור, זכויות הצדדים בנכס נרשמו בחלקים שאינם שווים: שלושה רבעים נרשמו על שם התובע ורבע על שם הנתבעת. משכך הם פני הדברים, אין מקום לטענת התובע כי למשיבה לא מגיע דבר בבית המשותף מחמת מעשיה, שהרי הנתבעת הכחישה את המיוחס לה, ובלאו הכי אף לדברי התובע - ויש ממש בטענותיו אודות הקשר שנרקם בין הנתבעת למר [ל' ק'] -מכל מקום הדבר ברור שאין האשה מפסדת דבר מרכושה אף אם זנתה כמבואר בכתובות (קא:)"אם היא זינתה כליה מי זנאי?" ע"ש. וקל וחומר במקום שטענות התובע לא התבררו לגופן, ומשכך הדבר ברור כי חלקה של הנתבעת ייוותר בידה.