התביעה שלפנינו היא תביעת האשה (להלן - התובעת) לחלוקת הרכוש. הצדדים התגרשו בתאריך י' בתמוז תש"ע, 22/6/2010.
הצדדים נישאו בישראל בשנת 1968 ולאחר נישואיהם הם עברו להתגורר בפינלנד, ארץ מוצאו של הבעל, שם הם חיו שתים עשרה שנה, ושם נולדו להם שני ילדים. בשנת 1980 הם חזרו ארצה, ולאחר זמן קצר החל הבעל-לשעבר (להלן: "הנתבע")לעבוד כעיתונאי. במסגרת עבודתו הוא היה נציגם הבלעדי של רשתות התקשורת הסקנדינביות ועד מהרה הוא הפך לדמות מוכרת ומומחה לענייני המזרח התיכון בכלי התקשורת הללו.
בשנת 2002 נטש הנתבע את התובעת, יצא את הארץ, והשתקע בפינלנד. כיום הוא משמש שם בתפקידי מפתח בקהילות היהודיות [...]. בעת ביקורו בארץ לרגל כינוס הקונגרס הציוני, ביקשה הנתבעת מבית הדין להוציא נגד הנתבע צו עיכוב נסיעה במסגרת תביעת הגירושין שהיא הגישה לבית הדין הרבני, ותוך זמן קצר הושגה הסכמה מצדו של הנתבע לתת לתובעת גט פיטורין. מסמך הבנות שהומצא על ידי הצדדים לבית הדין תחת הכותרת "הודעה בהסכמה" כלל מספר סעיפים, כמו: ביטול צו עיכוב הנסיעה בכפוף לסידור הגט; התחייבות הנתבע להופיע לדיונים בנושאי הרכוש; והתחייבות הדדית לגילוי מידע ולהמצאת כל מסמך שיידרש לדיון בנושא חלוקת הרכוש. מסמך זה אושר כהסכם גירושין על ידי בית הדין וניתן לו תוקף של פסק דין.
לצורך הבטחת ההתחייבויות הללו העמיד הנתבע ערבות בסך של 50,000 ש"ח שעליה חתם אחיו. בנוסף לכך, בדיון בעניין ביטול צו עיכוב הנסיעה וחקירת השמות עבור הגט הופיע כבוד הרב משה אדלמן - רבה של קהילת "עדת ישראל" בהלסינקי - שהעיד על אופיו ואמינותו של הנתבע מתוך היכרותו הקרובה עמו. לתיק בית הדין צורף מכתב המלצה חם מהרב הנ"ל ובו נכתבו בין היתר הדברים הבאים:
"[פלוני] מוכר לי היטב זה שנים כחבר קהילתי האורתודוקסית בהלסינקי... ומשמש עד היום [...]. פועל רבות למען רווחת הציבור היהודי בפינלנד... [פלוני] מוכר לי היטב כאדם הדובר אמת בלבבו ובפיו [...] ואני מבקש וממליץ לשחררו מן האיסור יציאה מהארץ... [פלוני] מבקר לעתים קרובות בארץ, דובר עברית, וכאדם ישר כפי שהנני מכיר אותו אין ספק בלבי שיופיע בפני בית הדין בכל עת ובכל תאריך שייקבע לו."
לאור זאת ובהסכמת הצדדים, סודרה הערבות; צו עיכוב הנסיעה הוסר; ונקבע מועד לדיון בנושא חלוקת הרכוש שאליו התחייב הנתבע להופיע.
דא עקא, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. מאז סידור הגט לא דרכה כף רגלו של הנתבע בבית הדין הרבני, וכפי הנראה גם לא בארצנו הקדושה. לדיון הראשון שנקבע לא הופיע הנתבע. בא-כוחו אז, עוה"ד יעקב סידי, הסביר את אי-נוכחותו של מרשו בשל מחלת אוזניים המונעת ממנו מלטוס, אך הוא התחייב בשמו להמציא את כל המסמכים הדרושים בנושא הרכוש, ואף הצהיר לפנינו שהם מקיימים ביניהם התכתבות ענפה בנושא באמצעות הדוא"ל. באת-כוחה של התובעת מציינת בכתב סיכומיה שהתברר למרשתה למפרע כי ימים מספר לאחר מועד הדיון טס הנתבע מפינלנד לארה"ב, ובמהלך שהותו שם הוא טס עוד מספר טיסות פנים. גם לדיון השני שנקבע לתאריך ה' בחשוון תשע"ב, 2/11/2011, לא הופיע הנתבע. הפעם בא-כוחו החדש של הנתבע, עורך הדין רונן מימון, הבהיר לנו בשם מרשו שהפחד מפני הוצאתו של צו עיכוב נסיעה נוסף נגדו מביא אותו להדיר את רגליו מהארץ (ראה פרוטוקול הדיון שורה 9 ושורה; 20; וכן נכתב בסעיף 13 לסיכומי הנתבע).
טענות הצדדים
לדברי התובעת, הייתה בבעלות הצדדים דירה בת חמישה חדרים יוקרתית ומאובזרת בשכונת [...] בנתניה. הדירה נמכרה בשנת 1993תמורת 350,000 דולר. הנתבע היה זה שניהל את כל ענייניהם הכלכליים והפיננסיים של המשפחה. הואיל ובשל אופי עיסוקו הוא קיבל את משכורתו מרשתות התקשורת במטבע זר בחשבונות שעמדו לרשותו בחו"ל, לפיכך גם את כספי תמורת הדירה הוא העביר ישירות לחשבונו בחו"ל. בא כוחה של התובעת מציינת בסיכומיה כי מבדיקת רישום הפעולות של חשבון הבנק המשותף שלהם בישראל (בנק הפועלים [...], נספח ז' לסיכומים) ניתן להיווכח כי החשבון כבר לא היה פעיל באותה תקופה. לדברי באת-כוחה של הנתבעת המסקנה המתבקשת היא, שהנתבע העביר את כל כספי התמורה לחשבונותיו בחו"ל. יש לציין כי הנתבעת אמרה בדיון כי "הבעל אמר לה בפירוש שהכסף הועבר לפינלנד" (פרוטוקול הדיון השני שורה 210). התובעת דורשת לקבל מחצית מדמי תמורת הדירה בסך של 175,000דולר בשווים בשקלים צמוד למדד החל מיום 2/3/1993.
התובעת טוענת כי מלבד הדירה בנתניה היו ברשותם מספר רב של נכסים בפינלנד, ואותם הם רכשו במהלך שנות הנישואין: דירת מגורים בהלסינקי שנרשמה על שמו של הנתבע; דירת נופש בעיירת הנופש [...]; חברת יבוא רכיבי אלקטרוניקה [...] וזכויות פיננסיות שונות מעבודתו העיתונאית ומתמלוגים שקיבל מספרים שהוא כתב והוציא לאור בפינלנד.
הנתבע הבטיח באמצעות מורשהו להמציא מסמכים ומידע מפורט על הרכוש שנצבר במהלך הנישואין אך מידע שכזה לא הומצא על ידו. הומצאו מספר מצומצם של מסמכים בפינית, ובניגוד להתחייבות שניתנה הם לא תורגמו מפינית לעברית בצורה מקצועית. לדברי באת-כוחה של התובעת מדובר בכלל במסמכים לא רלוונטיים.
מנגד טוען בא-כוחו של הנתבע כי הנתבע מנוע מלהמציא מסמכים משום שהבנק בפינלנד שבו נוהלו ענייניהם הפיננסיים באותה תקופה פשט את הרגל ונסגר ואין ממי לקבל מידע. באשר לדירה בנתניה, טוען בא-כוחו כי הצדדים נטלו בשעתו הלוואה בנקאית לצורך רכישת הדירה - כפי שהודתה בכך התובעת בחקירתה בדיון (פרוטוקול הדיון השני 2/11/12, שורות 172-153). כשנשאלה התובעת מה היה גובה ההלוואה היא לא ידעה להשיב; ולשאלה הנוספת האם יכול להיות שסכום ההלוואה היה על כל הדירה? היא השיבה: "לא יודעת" (שורה 228). טוען בא-כוחו של הנתבע שהואיל וברור כי נלקחה הלוואה כפי שהודתה התובעת, ומאידך גיסא יש להסתפק בדבר גודל ההלוואה - שייתכן שהיא הייתה בשווי כל הדירה - אם כן, נטל ההוכחה מוטל על התובעת. כל עוד שלא הוכחה גודל ההלוואה לא ניתן מפאת הספק לחייב את מרשו, ולפיכך יש לדחות את תביעת התובעת.
לא נתקררה דעתו של בא כוח הנתבע עד שסיכם את כתב ההגנה שלו בדברים הבאים:
"תביעה זו מקוממת ואינה אלא בגדר של 'חוצפה' של ממש ויש בה משום חוסר תום לב משווע ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט, במטרה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע" (סעיף 20 לסיכומי ההגנה).
דיון והכרעה
נפתח דווקא במשפטים האחרונים שאותם ציטטנו מסיכומי בא-כוחו של הנתבע שהופנו כלפי התובעת. אכן מדובר "בחוצפה, בחוסר תום לב משווע ובשימוש לרעה בהליכי משפט במטרה להתעשר על חשבונו של השני" - אך נראה שלמרבה הצער התחלפו היוצרות. אמירה זו קולעת היא אל המטרה ולא תחטיא - אולם מיטיבה היא להגדיר דווקא את התנהלותו הפתלתלה והמרומה של הנתבעבתיק זה. יש לראות בדברים אלה בחינה של "כל הפוסל במומו פוסל"!
בהתאם להלכות המשפט העברי מתגלה לנגד עיננו "דין מרומה" קלאסי - ככל הלכותיו וככל משפטיו. מדובר בנתבע שאינו מופיע לדיונים, מתחייב להמציא מסמכים ומתכחש להתחייבויותיו להמציאם. במסגרת התחייבותו להופיע לדיונים המציא הנתבע 'תעודת יושר' מרב הקהילה שלו בהלסינקי שהגדיר אותו כ"אדם ישר ושאין ספק בליבי שהוא יופיע בבית הדין בכל עת ותאריך שייקבע לו", אלא שכעת מתברר לנו שמדובר במילים ריקות מתוכן. המחאה ללא כיסוי. לצערנו הרב, הנתבע מתגלה בקלונו כאדם בלתי אמין, ולא זו בלבד שהוא נטש את התובעת-אשתו ועיגן אותה במשך שנים כה ארוכות עד שנאלץ לתת גט בגין צו עיכוב הנסיעה שהוצא נגדו, אלא שגם את זכויותיה הממוניות הוא ממשיך לעשוק ולהתכחש אליהם תוך המצאת תירוצים שונים ומשונים. לצערנו, האמון שנתן בית הדין לנתבע בשל הרושם כי מדובר באדם ישר ואמין, הנושא בתפקיד ציבורי חשוב; המבטיח ומעמיד ערבויות כדרישת הצד השני - התנפץ לפנינו לרסיסים. "כתב ההמלצה" - כמוהו ככתב שנכתב על הקרח, על הקרח הפיני... לא רק את הנתבעת ובאת-כוחה הצליח הנתבע להוליך שולל אלא גם את רבו - רב הקהילה שלו - שהמליץ טוב בעדו, הוליך הנתבע שולל.
תקופת נישואיהם של הצדדים עד למועד הקרע בו נטש הנתבע את התובעת - נפרשת על תקופה של שלושים וארבע שנים. שנים מספר הם התגוררו בארץ אך בחלק הארי של התקופה הם התגוררו בפינלנד. בתקופת מגוריהם בארץ עבד הנתבע כעיתונאי מצליח מטעם העיתונות הסקנדינבית, ובפינלנד הוא היה איש עסקים. אולם אין כל זכר לזכויותיו הפיננסיות שנצברו במהלך כל השנים הללו - לא של אלה שנצברו בארץ ולא של כל הרכוש הרב והזכויות הפיננסיות שנצברו בתקופת מגוריהם בפינלנד. הנתבע ניהל לבדו את כל העניינים הפיננסיים של המשפחה כשהוא נהנה מאמונה הבלתי מסויג של אשתו, התובעת. באשר לנכסים שלדברי התובעת נרכשו בפינלנד כמו דירת המגורים ודירת הנופש - אין להם כל התייחסות בסיכומי הנתבע. נציין כי בפרוטוקול הדיון (16/2/11) טען בא-כוחו של הנתבע ביחס למרשו כי "אין לו נכסים" (שורה 82)...; באשר לדירת היוקרה בנתניה - "לצורך רכישתה נלקחה הלוואה מהבנק הפיני בגובה של 110%" (שורה 68)... ועוד נטען שלא ניתן להשיג מסמכים מאחר שהבנק הפיני פשט את הרגל; ובכלל, חובת ההוכחה מוטלת על התובעת...
בשורה התחתונה מדובר כאן בעיתונאי מצליח שעשה חיל במקצועו כששימש נציג המדיה הסקנדינבית בארץ (ככתב בלעדי בתקופת מלחמת המפרץ), ולאחר מכן הוא עשה חיל בעסקיו בפינלנד והוכר שם כאדם אמיד ומכובד שהתמנה ל[...]. (אגב, נזכיר כי צו עיכוב הנסיעה שהוצא נגדו התאפשר בעקבות הגעתו ארצה לצורך השתתפות בקונגרס הציוני כנציג [...]). אולם, היוצא מדבר בא-כוחו של הנתבע, מרשו בעצם "חי מהאוויר" - אין לו נכסים או זכויות פיננסיות כלשהן שנצברו במהלך תקופת הנישואין - וכאמור, מדובר בתקופה של למעלה משלושים שנה... ובכלל, טוען בא-כוחו כי כלל נקוט בידינו ש"המוציא מחברו עליו הראיה"... - ואם כן תתכבד נא התובעת ותמציא את הוכחותיה!