חיוב עו"ד בהוצאות אישיות בסך 1,000 ש"ח בשל פגם שנפל באישור חתימה על תצהיר

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 22.7.08 (השופטת חנה בן-יוסף; בשא 8532/07 במסגרת תיק עב 9291/07) בה חויב המערער בתשלום הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח בשל פגם שנפל באישור חתימה על תצהיר אותו צירף בתמיכה לבקשה שהגיש לבית הדין האזורי.

להלן עיקר עובדות המקרה והחלטת בית-הדין האזורי :

2.         המערער, בא כוחו של מר קסטראבט וסיל, אזרח מולדובה ועובד בישראל לשעבר, הגיש ביום 10.10.07 תביעה לבית הדין האזורי נגד המשיבות הפורמליות (עב 9291/07), בעילות שונות הקשורות בתקופת העסקתו של מרשו (תשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, ועוד). עם הגשת התביעה הגיש המערער בשם מרשו בקשה לדחיית תשלום אגרה, אשר נתמכה על ידי תצהיר החתום על ידי מרשו. בתצהיר נמסר, בין היתר, כי מרשו של המערער מתגורר בעיר קישינב במולדובה. לאחר שהתקבלה הסכמת המדינה לבקשה, לפנים משורת הדין, ניתנה החלטה של הרשמת ריכטמן המקבלת את הבקשה לדחיית תשלום האגרה.

לאחר מתן ההחלטה האמורה, הודיעו המשיבות הפורמליות כי הן מתנגדות לבקשה לדחיית תשלום האגרה. לאחר שהתנגדותן נדחתה, הגישו המשיבות הפורמליות ערעור על ההחלטה ודרשו לדחות את בקשת המערער. במסגרת הערעור, נדרשה שוב תגובת המדינה בעניין.

3.        בתגובת המדינה, שהוגשה לבית הדין האזורי ביום 7.2.08, מסרה המדינה כי לאחר עיון מחדש בבקשה לדחיית תשלום האגרה, היא מתנגדת לקבלתה, ומבקשת לפסוק הוצאות אישיות נגד המערער. המדינה נימקה את בקשתה בכך שאין פירוט בתצהיר שצורף לבקשה בדבר מקום חתימתו, ומשום שניתן להניח כי התצהיר נחתם מחוץ לגבולות ישראל, התצהיר הוגש שלא כדין ויש לדחות את הבקשה על הסף. כן טענה המדינה כי המערער נוהג להגיש לבתי הדין מסמכים הנחזים להיות תצהירים ערוכים כדין, בלי לציין כי התצהירים אומתו על ידו מחוץ לישראל.

            לאחר שהתקבלה תגובתו של המערער, אליה צירף מסמכים מטעם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין התומכת בפרשנותו של המערער להגדרת "תצהיר" לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ולפיה המערער פעל בתום לב ואין בהתנהלותו משום עבירה משמעתית, הודיעה המדינה בתגובה כי אין שינוי בעמדתה.

4.        ביום 22.7.08 ניתנה החלטת בית הדין האזורי, נשוא הערעור שבפנינו, בה נקבע כך:

"לאחר שעיינתי בבקשת המדינה להטיל הוצאות אישיות על ב"כ המבקש נוכח התנהלותו בעת אישור תצהיר המבקש שאושר בחו"ל ולא צוין עליו היכן נעשה האישור, בתגובת המשיב ובתגובת המדינה, מצאתי כי יש לדחות הבקשה לדחיית מועד תשלום אגרה בתיק זה שהסתמכה על אותו תצהיר שנפל פגם באישור החתימה בו. ב"כ המבקש ישלם הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח". 

            לאחר מתן ההחלטה, הגיש המערער בקשת הבהרה לבית הדין האזורי בדבר מהות ההוצאות שהושתו עליו. ביום 31.7.08 ניתנה החלטה על ידי בית הדין האזורי בזו הלשון:

            "בהמשך להחלטתי מיום 22.7.08, הנני מבהירה כי מדובר בהוצאות אישיות על ב"כ המבקש שישולמו לטובת אוצר המדינה".

            מכאן ערעורו של המבקש על ההחלטה לחייבו בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה.

עיקר טענות הצדדים בערעור :

5.         המערער טוען בפנינו את הטענות כדלקמן:

א.  החלטת בית הדין האזורי לא היתה מנומקת כנדרש, ויש בכך כדי לקבל את הערעור.

ב.   המערער נהג בתום לב בהגשת התצהיר והסתמך על חוות דעתה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין התומכת בעמדתו בדבר אופן הגשת התצהירים וקבעה כי התנהלותו היתה בתום לב. לסוגיית נפקותו הראייתית של התצהיר אין רלוונטיות לתום לבו של המערער, שלא היה מודע לאופן ההתנהלות השונה הנדרש בהגשת תצהיר שאומת בחו"ל.

ג.   באשר לתצהיר עצמו, טוען המערער כי דרך עריכתו לגיטימית ומותרת, לאור הגדרת "תצהיר" בתקנות סדר הדין האזרחי בה אין רשימה סגורה של דרכים לגביית תצהיר, ואף בית הדין הארצי מתלבט בסוגיה זו בתיקים שבפניו. כל עוד הסוגיה לא הוכרעה, אין מניעה לערוך תצהירים כפי שהוא נוהג.

ד.   לטענת המערער לא היה בכוונתו להסתיר את מקום עריכת התצהיר וניתן להסיק את מקום עריכתו לפי ציון מקום מגוריו של מרשו במולדובה.

ה.  פסיקת הוצאות אישיות הינה סעד קיצוני וחריג אשר אין לעשות בו שימוש בנסיבות העניין שבפנינו.