חיוב מזונות מעוכבת

הצדדים שלפנינו נישאו זל"ז כדמו"י, אלה הם נישואים שניים לשני הצדדים, ולהם בת אחת משותפת. הצדדים חיים בנפרד מזה כארבע שנים. בתאריך 30.4.14 הגישה האשה לביה"ד את תביעתה לגירושין ולאחר שביה"ד קיים דיונים בנושא, פסק ביה"ד בתאריך ל' סיון התשע"ה (17.6.15) כי :

  א.      הבעל חייב לתת גט לאשתו לאלתר כתביעתה.

  ב.      בקשת/תביעת הבעל לשלום בית נדחית ויש לסגור את תיק שלום בית.

הנתבע ערער על פסק הדין, ובתאריך כה' טבת תשע"ו (6.1.16) דחה כבוד ביה"ד הרבני הגדול בהרכב הרב הראשי כב' הגרד"ב לאו, ועמו הגרא"א כץ והגר"א איגרא שליט"א, את הערעור, וקבע כי:

"מעבר לכך יש להוסיף, שכאן ניכרת מאיסות גמורה בין הצדדים והנישואין התרוקנו מתוכנם. גם לאור הזמן שחלף, גם לאור מכירת הדירה, וגם לאור התרשמותנו שאין שמץ של סיכוי לחזרה לשלום בית, לחומר המעשים והפגיעה באשה, אשר על כן הבעל חייב לתת גט לאשתו.

אם הבעל לא יתן גט לאשתו במועד שיקבע לסידור גט על ידי בית הדין האזורי, ביה"ד האזורי יקיים דיון בסנקציות.

לאור כל הנימוקים שכתבנו – נראה שהבעל היה צריך לציית לפסק דין של בית הדין האזורי ולתת גט לאשתו, לפיכך אנחנו מחייבים את הבעל בהוצאות משפט לאשתו. ולפיכך, הסך של 50,000 ₪ שהופקדו ע"י הבעל בקופת בית הדין, יעברו לידי האשה.

אך אם הבעל יתן גט לאשתו במועד הראשון שיקבע בית הדין האזורי, בית הדין יסיר את החיוב של הוצאות המשפט. "           

התיק חזר לבית הדין הרבני האזורי, ובית הדין קבע לצדדים מועד לסדור גט, אולם הבעל לא הופיע ולביה"ד התברר כי הבעל עזב את הארץ, וזאת למרות עיכוב היציאה שהוצא נגדו.

ביום ט"ז שבט תשע"ז (26.1.17) הטיל ביה"ד על הנתבע צווי הגבלה. ובתאריך ח' באדר א התשע"ו (17/02/2016), הורחבו צווי ההגבלה וניתנה החלטה בה קבע ביה"ד כי "הבעל פלוני ת.ז. ...  חייב לשלם לאשתו החל מהיום ועד לסדור הגט סך 500 ₪ ליום". כמו כן הטיל ביה"ד על הבעל הרחקות דר"ת, התיר לפרסם את שמו ופרטיו והורה על מעצרו עם כניסתו לארץ.   

 משלא חלה כל התקדמות בהליכים, והבעל עמד בסירובו לתת גט לאשתו ולשחררה מכבלי עגינותה, החמיר ביה"ד את הסנקציות שננקטו נגד הבעל. וביום כ"ז אדר תשע"ו (6.4.16) הגדיל ביה"ד את סך החיוב הכספי שהוטל על הבעל, וקבע כי  עליו לשלם "החל מיום 1/04/2016 ועד לסדור הגט סך 1500 ₪ ליום". כמו כן קבע ביה"ד כי: "אם הבעל לא ייתן גט לאשתו תוך 30 יום ידון בית הדין בהגדלת הסכום ללא התראה נוספת".

  אולם הבעל התמיד בסירובו לתת גט לאשתו, וביום ב' אייר תשע"ה (10/05/2016) הגדיל ביה"ד את סכום החיוב והעמיד אותו על סך 2000 ₪ ליום. ארבעה חודשים לאחר מכן, ביום י"א באלול התשע"ו (14/09/2016), הגדיל ביה"ד פעם נוספת את סכום החיוב, וקבע כי החל מיום 14/09/2016 ועד לסדור הגט, ישלם הבעל לידי אשתו סך 3000 ₪ ליום.

   לדאבון לב, הבעל התמיד בסירובו לגרש את אשתו, ומשלא הושגה כל התקדמות שיש בה כדי להביא לסיום ההליכים ולהתרת האשה מכבלי עגינותה, הבהיר ביה"ד ביום 21.8.17 כי :

"ניתן לכפות על הבעל את מתן הגט ובית הדין פונה לכל מי שבידיו לסייע בידי האשה לצאת מעגינותה".

בתאריך 27.9.17 הגישה התובעת לביה"ד את בקשתה, כי ביה"ד יחייב את הבעל במזונות מעוכבת על סך 150,000 ₪ לחודש.

הבקשה נשלחה לתגובת הבעל, וביום 8.11.17 הוגשה לביה"ד תגובה הנחזית להיות תגובה מטעם הבעל. התגובה חתומה ע"י דמות עלומה (בתום התגובה מופיע שם הבעל, ושרבוט הנחזה כחתימה), ואין לביה"ד כל דרך לדעת האם החותם הינו מורשה כדין.

לטענת המגיב: "משך כל ההליך נמנע ממנו הליך הוגן, ומתוך ידיעה כי לא יזכה להליך הוגן גם בענייניו הממוניים, נאלץ לנוס על נפשו". כמו כן לטענתו משהגישה האשה תביעה למזונות, הרי שעליה לצרף לביה"ד הרצאת פרטים בתביעתה למזונות.

המגיב טוען, כי הצדדים התקיימו מהכנסות האשה בסך של 65,000 $ לחודש, ומציין כי :