חיוב מועדון בתשלום 20,000 ש"ח בגין השמעת שירי קריוקי ללא הרשאה כדין

עניינה של תביעה זו, היא תביעה כספית מכח קניין רוחני בשל הצגה והשמעת שירי קריוקיבמועדון הנתבעת  1 ללא הרשאה כדין מאת התובעת שהינה בעלת הזכויות, לטענתה.

עיקרי טענות הצדדים

1.      התובעת הינה חברה המייצרת הקלטות המשמשות לקריוקי, וטוענת לבעלות בזכויות הקניין הרוחני בשירי הקריוקי והקלטות האודיו. בכתב התביעה נטען, כי המועדון המופעל על ידי הנתבעים מקיים באופן קבוע ערבי קריוקי, במהלכם נעשה שימוש במוצרי התובעת ללא קבלת רישיון ממנה וללא הסכמתה, ובכך מפרות את זכויות היוצרים שלה. כן נטען, כי ביום 4.6.07, בשעות הערב, ערכו הנתבעים ערב קריוקי במסגרתו הוצגו על מסך שבעה שירים שלתובעת הזכויות בהם. התובעת ביקשה לקבל צו מניעה קבוע וכן פיצויים סטאטוטוריים המירביים בסך כולל של 140,000 ש"ח. יצויין, כי לכתב התביעה צירפה התובעת מכתב התראה ששלחה לנתבעת 1 בדואר רשום ביום 24.5.07, ובו ביקשה מהנתבעת לשלם לה סך של 6,750 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק וכן שכ"ט עו"ד. המכתב לא נדרש על ידי הנתבעת והוחזר לתובעת, אולם נטען כי נמסר על ידי שליח לתעודתו מאוחר יותר.

2.      בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי את ערבי הקריוקי במועדון ערך רועי כהן, שהינו בעל "רישיון שימוש- הענקת זכות השמעה בפומבי" מטעם התובעת, והנתבעים פעלו בתום לב עת הסתמכו על רישיון זה. עוד טענו הנתבעים, כי יש לברר האם אכן זכאית התובעת לגבות תשלום כפול הן מהמפעיל והן מבעל החצרים.

3.      עוד בטרם הוגש כתב ההגנה הגישו הנתבעים בקשה למחיקה על הסף של התובענה, בנימוק כי את ערבי הקריוקי הפעיל רועי כהן בעל הרשיון מאת התובעת, ולחלופין בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3, בנימוק שהנתבעים 2 ו-3 והנתבעת 1 הינם אישיות משפטיות נפרדות, ומכח עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד אין לייחס לנתבעים 2 ו-3, שהינם אורגנים של הנתבעת 1, הפרה שביצע התאגיד, הפרה המוכחשת כלשעצמה.

בתגובה לבקשה למחיקה על הסף טענה התובעת, בין השאר, כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה בהצגה והשמעת הקריוקי במועדון. כן נטען, כי הנתבעים 2  ו-3 הינם הרוח החיה שמאחורי הנתבעת 1 ואינם יכולים להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד (בש"א  1207/08 ).

הכרעה

4.      בדיון שהתקיים ביום 1.5.08 הסכימו ב"כ הצדדים כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984, וזאת על יסוד כתבי הטענות והנספחים להם, הבקשה  ונספחיה, התגובה לבקשה, טענות ב"כ הצדדים והמסמך שהוגש במהלך שמיעת הטענות, דברי מנהל התובעת ומנהל הנתבעת 1.

5.   משהשכילו בעלי הדין והסכימו להסדר הדיוני כי פסק הדין יינתן לפשרה, הסכימו הם, מכללא, כי הנושאים עליהם הינם חלוקים יוכרעו מבלי שבית המשפט יקבע ממצאים בהקשר לכל נושא שהוא, ומבלי שבית המשפט ייזקק להכריע בשאלות של אמינות ומהימנות הגרסאות השונות של הצדדים.

לבית המשפט הפוסק לפשרה שיקול דעת רחב המאפשר לו להימנע מלכבול עצמו להוראות הדין המהותי. עם זאת, שיקול הדעת הרחב של בית המשפט מושפע מהמצב המשפטי אף אם אינו קונקלוסיבי בהליך הפשרה, להבדיל מפסיקה במתכונת רגילה. בבואו לפסוק לפשרה מאזן בית המשפט בין טענות הצדדים ונותן משקל יחסי ראוי לכל אחת ואחת מהטענות שהועלו לפניו. האיזון האמור יכול ויביא אף לקבלת התביעה, או לדחייתה, במקרים הראויים.

6.         לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של  20,000 ש"ח. הסכום  האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, ואם לא ישולם כאמור כי אז יווספו לו הפרשי הצמדה וריבים כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

            כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת לאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

7.         המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט בניסן תשס"ח ( 4 במאי 2008), בהעדר הצדדים.