חיוב למסור פרטים על נכסי עיזבון לידי מנהלי העזבון

1.         שתי בקשות בפני: האחת למתן הוראות למנהלי עיזבון נשוא בש"א 13276/09; והשנייה:

בקשה לעיכוב החלטה בבש"א 13276/09.

2.         רקע :

הרקע למחלוקת זו בין הצדדים, ילדי המנוחה ומנהלי עזבונה לבין ידידה של המנוחה ועורך צוואתה ובן זוגה לחיים, כמו גם למערכת היחסים המורכבת והקשה ביניהם, מפורט באריכות בפסק הדין אשר ניתן בתובענה נשוא תע 9940/01 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין בוטלו סעיפים בצוואת המנוחה עקב מעורבות בעריכתה, בהתאם לס' 35 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965. על כן, איני רואה צורך להתייחס אליו ולפרטו במסגרת זו.

בקצירת האומר יש לומר כי עניינה של הבקשה המונחת בפני הינה בקשה למתן הוראות במסגרתה עותרים מנהלי העיזבון אשר מונו בעקבות פסק הדין, להורות למשיבים למסור לידיהם תצהיר ובו פרטים על נכסי עיזבון כגון: כספים, כספות בחו"ל, חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, מסמכי בנקים ומכתבים לבנקים ועוד, וכן להעביר לידי מנהלי העיזבון רכוש כגון אלבומים, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים ועוד.

נימוקי הבקשה הינם כי מאז פטירת המנוחה יש למבקשים סיבות לסבור כי הרכוש הידוע והקיים בעיזבון, אינו כל הרכוש שהותירה המנוחה. סברה זו התגבשה ממספר מקורות: דודתה של המנוחה סיפרה כי המנוחה ביקשה ממנה להעביר ארצה סכום כסף אשר גבוה בהרבה מהסכום אותו העביר ארצה המשיב 1 בשם המנוחה; בנוסף נטען כי במסגרת הליך גישור, אליו הופנו הצדדים במסגרת הליכי הערעור על פסק הדין לעיל, הציגו המשיבים עמדה על פיה הם יודעים דבר קיומה ומיקומה של כספת בשוויץ וכן סיפר המשיב 2 על קיומה של מזוודה ובה פריטים אישיים של המנוחה אשר היתה ברשותו; זאת ועוד נטען כי על קיומה של הכספת נלמד גם מפיו של בנה של המנוחה, אשר סיפר כי חודשיים לפני מחלתה נסע עימה לשוויץ שם נאלץ להמתין לה מחוץ לסניף בנק.

לבקשה הוגשה תגובתם של המשיבים באמצעות בא כוחם. לטענתו הבקשה מבוססת על הקלטת סתר בה הוקלט המשיב 2 במהלך הליך הגישור בעוד תקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג 1993, אוסרות באופן חד משמעי לעשות שימוש כלשהו בכל מידע ו/או ראייה שהגיעה למי מהצדדים במהלך גישור. על כן - כך נטען כי יש למחוק את הבקשה על הסף.

בנוסף, במסגרת ס' 19-20 לתגובה השתלח ב"כ המשיבים במותב זה.

בתגובת מנהלי העיזבון לעמדת המשיבים נטען כי מדובר בהברחה והסתרה חוזרת, כפי מעשיהם של המשיבים אשר הביאו למתן פסק הדין, של רכוש העיזבון על ידי המשיבים. לעניין זה נטען כי גישה פסולה זו חותרת תחת יסודות המשפט ותחת טובת הציבור ותקנת הציבור, ומהווה ניסיון בוטה לשבש עבודתם של מנהלי העיזבון כשליחי ביהמ"ש.

זאת ועוד, נטען כי השיחה אשר תוכנה הובא בפני ביהמ"ש לא נערכה במסגרת הגישור, אלא בשיחה בין ילדי המנוחה למשיב 2 שהתנהלה בלא נוכחות המגשר. על פי הטענה אמנם, השיחה הוקלטה אולם מדבריו של המשיב 2 עולה כי לקח עובדה זו בחשבון, והיה אדיש לגביה. לפיכך, גם אם מדובר בפגישה במסגרת גישור אזי המשיב 2 ויתר על החיסיון.

מכל מקום, כך נטען, גם אם מדובר בפגישה שהתנהלה במסגרת הליך הגישור, במקרה דנן, באיזון בין האינטרסים השונים, גובר האינטרס של גילוי האמת על פני האינטרס הגלום בתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג 1993.

3.         ביום 4.2.10 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון פרס ב"כ המשיבים את טענותיו - כשם שהן מופיעות בתגובתו, וכמפורט בפרוטוקול הדיון. במסגרת החלטתי בפרוטוקול, ולאור ס' 19-20 לתגובה - הוריתי על הוצאת תגובת המשיבים מתיק ביהמ"ש והחזרתה לידי ב"כ המשיבים.

בגין החלטה זו הוגשה ע"י ב"כ המשיבים בקשה לעכב את מתן ההחלטה בבש"א 13276/09, ובה נטען בעיקרו של דבר כי אל לביהמ"ש ליתן החלטה ללא תגובת המשיבים בפניו, וכי יש להמתין עד להגשת ערעור על החלטה זו והכרעה בו.

4.         לעניין הבקשה לעיכוב מתן החלטה: אני סבורה כי אין בבקשה זו ממש והיא נדחית, וזאת משני טעמים: האחד הינו כי נימוקי התגובה כולם פורטו על ידי ב"כ המשיבים במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 4.2.10, על כן אין חשיבות מהותית בהחזרתה לתיק ביהמ"ש. השני, תגובת המשיבים (כאן) צורפה לתגובת המבקשים (כאן) בבקשה לעיכוב מתן ההחלטה, כך שהלכה למעשה היא מצויה בפני ביהמ"ש.

                        על כן איני רואה כל מניעה מליתן החלטה לגופו של עניין בבקשה למתן הוראות.

5.         אכן, בהתאם לסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984 מוטל חיסיון על הנאמר בהליך הגישור. וכלשון הסעיף: "דברים שנמסרו במהלך הליך הגישור לא ישמשו ראייה במשפט אזרחי".

עיקרון הסודיות הינו אבן יסוד בהליך הגישור ויש להקפיד לשמור על חיסיון הדברים שמקורם בהליך הגישור. חשיבות רבה יש במתן אפשרות לצדדים להיות מוגנים וחופשיים בדבריהם במהלך משא ומתן על מנת לקדמו. תכלית החיסיון בגישור הינו הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין ההליכים בבית המשפט, וזאת על מנת לאפשר לצדדים למסור באופן חופשי מידע אשר נועד לקדם את המשא ומתן, אף אם אין בכוונתם להביא מידע זה לידיעת בית המשפט. (לעניין זה ראה עו"ד רונן סטי, דרך גישור להסכם , עמ' 102).

ואכן, משלל הסיבות המפורטות מעלה וכן מסיבות נוספות מערכתיות כגון חיזוק אמון הציבור בהליך הגישור, ומיקומו כאלטרנטיבה ראויה - אף אני סבורה כי אין להסיר בנקל את החסיון בהליך הגישור, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.

לעניין זה ר' רע"א 2235/04 בנק דיסקונט נ' שירי (טרם פורסם):