חיוב גבר בפצויים מוגברים לאשתו בגין כאב וסבל בושה ופגיעה בהערכה העצמית שלה -אלימות במשפחה

1.         רקע

            הצדדים הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו זל"ז כדמו"י בסוף שנות השבעים. לאחר 17 שנות נישואין, נפרדו ו-11 שנה מאוחר יותר התגרשו זה מזו. מנישואיהם נולדו להם 3 ילדים, כיום בגירים.

תמ"ש 9250-11-08 תביעת נזיקין

2.         טענות התובעת

            - לטענת התובעת, במשך שנות הנישואין סבלה התובעת מהנתבע מאלימות פיזית ונפשית קשה ביותר; לעיתים האלימות היתה בנוכחות אחרים. אלימות הנתבע חקוקה בצלקות על גופה ובנפשה עד לעצם היום הזה.

            - לטענת התובעת, אלימות הנתבע כלפיה באה לידי ביטוי באלימות פיזית קשה שהובילה לפגיעה גופנית חמורה בתובעת ולנזק נפשי; באלימות מילולית ונפשית - טרור, דיכוי, התעללות והשפלה; ובאלימות כלכלית וקמצנות חולנית, אשר מנעו ממנה חיים סבירים.

            - לטענת התובעת, במעמד חגיגי של פתיחת תערוכת אומנות ולעיני כל, הנחית עליה הנתבע במפתיע מכות נמרצות על ראשה וגבה, גרר אותה בשיערותיה, תוך שהוא מטלטל את ראשה מצד לצד ואף נוזף בה בקולניות; התובעת תמכה טענתה בעדות צד ג'.

            - לטענת התובעת, האלימות הפיזית הקשה של הנתבע כלפיה הובילה לנכות פיזית של ממש - אובדן שמיעה באוזן שמאל, נזקים פיזיים קשים ובלתי הפיכים אחרים ולנזק נפשי. הרישום הפלילי של הנתבע מעיד על אופיו האלים.

            - לטענת התובעת, היא והילדים סבלו מאלימות כלכלית קשה מצד הנתבע; חרף היות הנתבע אמיד ובעל רכוש רב, נכסים וממון, נהג הוא כלפי משפחתו בקמצנות חולנית וגרם למשפחתו לחיות בעוני מכפיר של ממש. להמחשה - סרב הנתבע לרכוש מכונת כביסה והתובעת נאלצה במשך שנים רבות לכבס ביד את כביסות בני הבית; בשל כך סובלת התובעת מבעיות קשות בכפות הידיים ואף נאלצה לצאת לפנסיה מוקדמת.

            - לטענת התובעת, אט אט חלחלה אליה ההכרה כי מרחפת סכנת חיים מעל לראשה וכי עליה לנוס על נפשה טרם יתרחש אסון. התובעת יצאה עם חפציה האישיים בלבד, כאשר כל יתר הרכוש המשותף נותר בבית לשימוש הנתבע ולנוחות הקטינים.

            - לטענת התובעת, בהיותה כפופה למרות הנתבע ומשועבדת לרצונותיו, נשללה במהלך הנישואין חירותה האישית ויכולתה לקבל החלטות ו/או לבצע בחירות משל עצמה. בשל אלימות הנתבע כלפיה והתנהגותו לאורך שנים, סובלת היא מחרדות ומתח נפשי קבוע והיא נוטלת כדורי שינה והרגעה וכן תרופות אנטי-דיכאוניות. בסמוך לעזיבתה את הבית פנתה פעמים מספר לסיוע פסיכולוגי.

            בשל כל אלו, טוענת התובעת כי הנתבע ביצע בה עוולת תקיפה, כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין הפר את חובת הזהירות המושגית החלה בין הצדדים בהיותם בני זוג, כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין וכן ביצע עוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין - הפרת סעיף 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 - תקיפת בן זוג.

            התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך 350,000 ש"ח, בשל נזק ממוני שנגרם לה (לעבר ולעתיד - אובדן ימי עבודה, טיפולים רפואיים פסיכולוגיים, הוצאות ייצוג משפטי) ונזק לא ממוני (עוגמת נפש, השפלה ובושת פנים). התובעת טוענת כי יש לפסוק פיצויים עונשיים, זאת נוכח אכזריות מעשיו של הנתבע, כוונת הזדון שלו ובהתאם לרוח הפסיקה המתמודדת עם מקרי אלימות במשפחה.

3.         טענות הנתבע

            - לטענת הנתבע, האירועים הלכאוריים הנטענים אירעו בשנות ה-80', קרי לפני כ-3 עשורים ומכאן שמדובר על התיישנות או על שיהוי כבד, העולה כדי זניחת הזכות לתבוע, במיוחד שבין הצדדים היה סבב הליכים קודם, בשנת 2001.

            - לטענת הנתבע, התובעת לא גיבתה טענותיה במסמכים רפואיים רלוונטיים, הנתבעת לא צירפה חוות דעת לביסוס טענותיה בדבר קשר סיבתי ו/או קביעת נכות, חרף הצהרת באת כוחה וחרף התנהלותה הדיונית, חסרת תום הלב.

            - לטענת הנתבע, חקירת התובעת העלתה כי אינה זוכרת את המועדים של האירועים הנטענים על ידה; חקירה נגדית של העד מטעמה העלתה כי האירוע היה לפני כ-15-20 שנה.

            - לטענת הנתבע, התובעת לא הצביעה על אירוע פרטני, אלא ייחסה לנתבע התנהגות כוללנית בדבר אלימותו וקמצנותו הכרונית. הנתבע אינו זוכר אירועים אלו, למעט אירוע אחד כלפי הקטין מלפני עשרות שנים, עליו הצטער. השיהוי הכבד בהגשת התביעה גורם לנתבע לנזק ראייתי כבד, שכן אינו זוכר כלל את האירועים הנטענים ואינו יכול להביא עדים מטעמו...

            - לטענת הנתבע, בשל השיהוי וההיזק הראייתי, יש לדחות התביעה. די בכך כי לא צורפה חוות דעת שברפואה על אף שב"כ התובעת הודיעה על כוונתה לצרף חוות דעת רפואית בכדי לדחות התביעה.