חזרה ממתנה, בקשה לצו קיום צוואה והתנגדות לקיום צוואה

בפני שלוש תביעות :

תמ"ש 27850/08 לסעד הצהרתי בעניין זכויות במשק XX בגוש  XX חלקה XX במושב XX (להלן:"הנחלה ") ובתוך כך ביטול התחייבות למתן מתנה שנתן הנתבע 1 לנתבעים 2,3 .

ע"ז 15120-02-10 בקשה לקיום צוואת המנוח י.ה. ז"ל (בר הרשות בנחלה )

ע"ז 15122-02-10 התנגדות לקיום הצוואה .

העובדות הצריכות לעניין :

1.         התובעות 1 ו- 3 הן אחיות, בנותיו של הנתבע 1 ז"ל. התובעים 2 ו- 4 הם בני זוגם.

2.         הנתבע 1 הוא אביהם של התובעות והנתבע 2. הנתבעת 3 היא אשתו.

3.         הנתבע 1 הלך לעולמו במהלך הדיונים ולאחר מותו הוגשה על ידי הנתבע 2 בקשה לקיום צוואתו ובעקבותיה התנגדות התובעות 1 ו- 3 לקיומה.

4.         הנתבע 1 ואשתו ז"ל (להלן: " ההורים") החזיקו בנחלה כבני רשות (בהתאם להסכם "המשבצת" שבין האגודה (המושב), הסוכנות ומינהל מקרקעי ישראל, הסכם שבעשרים השנים האחרונות השתנה להסכם דו צדדי בין האגודה למינהל הם בנו עליה בית (להלן: " הבית הישן").

5.         בשנת 1971 ניתנה אפשרות לחברי האגודה לבנות בית בנחלה עבור "בן ממשיך" מבלי להרוס את הבית הקיים. מאחר וההורים היו מעוניינים בבית חדש הם פנו למינהל מקרקעי ישראל בבקשה לאישור תכנית בנייה וציינו את התובעת 1 כבת הממשיכה. בשנת 1973 ההורים וילדיהם עברו להתגורר בבית חדש (להלן:" הבית החדש").

6.         בשנת 1975 נישאו  התובעים  1 ו-2  ההורים נתנו להם את הבית הישן למגורים.

7.         הנתבעים טוענים שמלבד נקיבת שמה של התובעת 1 כבת ממשיכה על הבקשה לסוכנות לבנייה לא נעשה כל הליך נוסף לקבלת התובעת 1 כחברה באגודה, ובאגודה התייחסו אליה כבת שעזבה את הנחלה שכן היא מתגוררת מזה שנים רבות בפתח תקווה.

8.         ב-1979 נישאו הנתבע 2  והנתבעת 3 ועברו להתגורר ב"בית הישן" במקום התובעים 1 ו-2 שעברו להתגורר בפתח תקווה. הם התגוררו בבית הישן עד שנת 2000 לאחר מכן עברו להתגורר בבית החדש. כל השנים נתבעים 3-4 חיו לצד הוריהם בנחלה. הנתבעים טוענים כי בכל השנים שהמשק היה פעיל הנתבע 2 סייע לאביו בעבודות המשק.

9.         ב-1982 נישאו התובעים 3 ו-4. ההורים לטענתם ביקשו מהם  שיתגוררו בנחלה. לצורך כך הם הרחיבו מכספם חלק מהבית החדש. בנוסף הם הילוו להורים את מתנות החתונה כדי לסייע להם להקים לול בנחלה. הנתבע 1 הודיע לתובעים 3 ו- 4 שמלבד הבית שהוא בונה עבורם הוא מתעתד להעניק להם שליש מן הנחלה. במהלך השנים הם ביצעו שיפוצים רבים בביתם ובחצר הבית. הנתבע 1 דחק בהם לטענתם לבנות מחסן נוסף לאלו שהקים בנחלה ולהשכירו והם עשו כן.

10.        בשנת 1996 קיבלו התובעים 3 ו-4  באמצעות ההורים מגרש בהרחבה צמוד לנחלה ובנו עליו את ביתם. הנתבעים טוענים שזו זכות שהוענקה להם על ידי הנתבע 1 שהייתה שווה באותה עת בשוק החופשי ל 300,000$. במשך כל השנים הנתבע 1 לא גבה מהתובעים דמי שכירות וכשעברו להתגורר בבית שבנו לעצמם במגרש הסמוך המשיכו לקבל דמי שכירות מהשכרת ה"בית הישן". גם לתובעת 1 ולתובע 2 נתן הנתבע 1 מתנות. הוא רכש עבורם בית בפתח תקווה, רכש עבורם מוצרי חשמל וריהוט והעביר להם כספים מהשכרת המבנים שבנחלה. לנתבע 2 לא העביר הנתבע 1 כספים אלא את הזכות למגורים בבית הישן. הנתבעים טוענים שמטרת הנתבע 1 הייתה שהנתבע 2 ימשיך להתגורר בסמוך אליו, יסייע לו לעבוד במשק ומאז שהיה ילד תכננו ההורים למנותו כ"בן הממשיך". 

11.        בתאריך- 9.11.85 פנו ההורים לאגודה לקבל את הנתבעים 3 ו- 4 כבנים ממשיכים. ביום 10.7.86 אישרה האספה הכללית של האגודה את הנתבעים כבנים ממשיכים. בתאריך 27.6.07 חתם הנתבע 1 על מסמך להעברת זכויותיו בנחלה ללא תמורה לנתבע 2 ואף שילם את כל המיסים הנדרשים לצורך העברת הזכויות. בפועל הזכויות טרם הועברו בשל דרישת המינהל להרוס מבנה בלתי חוקי הקיים בנחלה. לפיכך טוענים הנתבעים שהנתבע 1 לא יכול לחזור בו מהמתנה גם אם הזכויות לא נרשמו על ידי המינהל משום שהבעלות כזכות אובליגטורית עוברת במסירת מסמך ליד המקבל המזכה אותו במתנה  ובמקרה זה המסמך הועבר.

12.        התובעים טוענים כי הנתבע 2 יצר חובות גדולים במשק והביא את ההורים למצב כלכלי קשה עד כי הנתבע 1 נאלץ להשתמש בכספי הפנסיה שלו לתשלום החובות. התובעים 3-4 מכרו את מכוניתם והעבירו לנתבע 1 את התמורה. הלול שנבנה בנחלה חוסל והמבנה הושכר לצורכי החזר החובות. כשנודע לאם המנוחה שהם עומדים לאבד הנחלה היא פנתה ביחד עם הנתבע 1 לתובעים וביקשה עזרתם. התובעים באו בדברים עם ועד האגודה שנענה ופרס את החובות. נערך הסכם שכירות חדש עם שוכרי מבנה הלול כשהתמורה הועברה ישירות לאם המנוחה ובעזרת התובעים הצליחו לשלם את החובות.

13.        הנתבעים 2-3, לטענת התובעים, ניסו כל אותה עת לשכנע את ההורים להעביר לידיהם את הזכויות בנחלה. האם המנוחה התנגדה ואילו הנתבע 1 דיבר על ליבה שיש להעביר את הזכיות לנתבע 2. מאחר ומצבה הבריאותי של האם המנוחה החל להתדרדר היא ערכה ביום 16.8.1998 צוואה בה ציותה את כל זכויותיה לשלושת ילדיה והדירה את הנתבע 1 מרכושה כשהיא מציינת בצוואתה את מערכת היחסים הקשה ששררה ביניהם.

14.        עוד טוענים התובעים שמאחר והנתבעים 2-3 המשיכו ליצור חובות, חששה  האם המנוחה שהנחלה תימכר, לכן פנתה מיוזמתה לעו"ד ריפל וביקשה להגיש בשמה תביעה לפירוק שיתוף בנחלה. הנתבעים טוענים שהייתה זו יוזמת התובעות.