חוקי המגן הישראליים אינם חלים על מאבטח שהועסק בתחנת אל על ביוהנסבורג

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו היא האם זכאי היה המערער להיות מועסק במקום שרותו בדרום אפריקה במעמד של "עובד מקומי ישראלי" (להלן - עמ"י) - וליתר דיוק במעמד של "עובד מקומי ישראלי מאבטח חוץ" (להלן - עמ"י-מ"ח) - וליהנות מן השכר ותנאי השרות המקובלים לעובדים במעמד זה ומתחולת החוק הישראלי עליהם. בצד שאלה זו התעוררה גם שאלת זהות המעסיק של המערער: האם מעסיקו היא המדינה (המשיבה מס' 1) או המדינה יחד עם חברת אל על (היא המשיבה מס' 2).

הרקע העובדתי

המערער הוא בעל אזרחות כפולה - ישראלית ודרום אפריקאית. המערער שירת שירות סדיר בצה"ל ולימים יצא ללימודי משפטים לדרום אפריקה. בתקופת לימודיו שם המערער הועסק כעוזר קצין בטחון (להלן - ע. קב"ט) בתחנת יוהנסבורג של אל על בדרום אפריקה בתקופה 9.7.93 - 1.3.98. המערער הועסק בתפקידו האמור במעמד של "עובד מקומי".

3.         בין המערער למשיבות לא נערך הסכם בכתב ותנאי השירות שלו סוכמו בעל פה. שכרו של המערער שולם על ידי חברת אל על על בסיס שכר לשעה. לימים, בשנת 1998, נקבעו תנאי העסקתם של עובדי הבטחון בדרום אפריקה על פי חוזה בשם SERVICE AGREEMENT  להלן- חוזה השרות) ותנאי חוזה זה הוחלו על המערער, אף שלא חתם עליו.

4.         עם תום לימודיו בדרום אפריקה, סיים המערער את עבודתו כע. קב"ט בדרום אפריקה וחזר לישראל.

ההליך בבית הדין האזורי

5.         בשנת 1999 הגיש המערער תביעה בהליך של דיון מהיר לתשלום פיצויי פיטורים (תיק דמ 350679/99). תביעתו זו הועברה למסלול של תביעה רגילה והמערער הגיש כתב תביעה מתוקן ובו עילות תביעה נוספות. לא נעמוד כאן על כל גלגוליה של התביעה (ראה סעיף 3 לפסק הדין של בית הדין האזורי) ורק נציין כי, בסופו של דבר, התביעה היתה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית לפי החוק בישראל ולחילופין לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ותשלום דמי ביטוח לפי הוראות התקשי"ר. בנוסף, תבע המערער פיצוי על הפרת חוזה בחוסר תום לב ופיצוי על הפלייתו לרעה.

            התביעה הוגשה נגד המדינה ונגד אל על כאחד.

6.         בבית הדין האזורי (כב' השופטת מיכל לויט; תיק עב' 912927/99) עמדו לדיון מספר סוגיות הנוגעות להעסקתו של המערער:

(1)        זהות המעסיק - המערער טען כי המדינה וחברת אל על העסיקו אותו במשותף ואילו המשיבות טענו כי מעסיקתו היחידה של המערער היתה המדינה.

            בית הדין האזורי דחה את טענת המערער וקבע כי המדינה היתה מעסיקתו היחידה. בית הדין בחן את המאפיינים וסימני ההיכר המקובלים לקביעת זהותו של המעסיק וקבע, על יסוד הראיות שהיו בפניו, כי שרותי הבטחון בנמלי התעופה ברחבי העולם ניתנים על ידי המדינה ולא על ידי חברת אל על. בית הדין ציין כי אמנם שכרו של המערער שולם באמצעות חברת אל על והוא אף צוייד בכרטיס עובד של אל על, אך ראה באלה סממנים חיצוניים - פורמלים שאין בהם כדי לשנות מן העובדה שהמעסיק האמיתי הוא המדינה. בית הדין אף עמד על כך שחוזה השרות נחתם על ידי חברת אל על, אך זאת נעשה בשם המדינה ולא כצד לחוזה בפני עצמה.

(2)        מעמד המערער כעובד מקומי ישראלי (עמ"י) - המערער טען כי הוא עונה להגדרת עובד מקומי ישראלי (עמ"י) ולכן חלות עליו הוראות נציבות שרות המדינה מס' נב/38 הקובעות את תנאי העסקתם של עמ"י. המשיבות טענו כי המערער הועסק בדרום אפריקה במעמד של עובד מקומי וכי הוראות מסמך נב/38 אינן חלות עליו, הן בשל מגבלות דיפלומטיות והן בשל מגבלות המסמך עצמו.

            בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבות וקבע, על יסוד הראיות שהיו בפניו, כי לא ניתן להעסיק עובדי אבטחה המשרתים כעוזרי קב"ט בדרום אפריקה בשל מגבלות דיפלומטיות ובשל כך הועסק המערער - כמו כל עוזרי הקב"ט שם - במעמד של עובד מקומי. מעבר לכך מצא בית הדין כי לא חלות על המערער ההוראות שבמסמך      נב/38 מן הטעם שהוא לא הועסק בחוזה מיוחד, מן הטעם ששהותו בדרום אפריקה לא היתה זמנית, ומן הטעם שחלה עליו המגבלה הקבועה בהוראות לפיה אין להעסיק עובד במעמד של עמ"י מי שהוא בעל אזרחות של מדינת השרות והמערער - כזכור - הוא בעל אזרחות דרום אפריקאית.

(3)        תחולת חוקי המגן הישראליים - המערער טען כי על העסקתו בדרום אפריקה בתפקיד עוזר קב"ט חלה חקיקת המגן הישראלית בעוד המשיבות טענו כי על העסקתו חל הדין הדרום אפריקאי המקומי.

            בית הדין האזורי דחה טענה זו של המערער. בית הדין קבע, על יסוד ההלכות המקובלות כי, לצורך קביעת הדין החל על חוזה העבודה, יש משקל למקום ההתקשרות ולמקום ביצוע העבודה והם - בענייננו - דרום אפריקה. בית הדין האזורי קבע כי מכלול הזיקות הנוגעות להעסקתו של המערער מטות את הכף לכיוון תחולת הדין הדרום אפריקאי. בקשר לכך עמד בית הדין על פרשת המשא ומתן שהוביל לגיבוש חוזה השרות, אשר קבע את שכרם ותנאי שרותם של עוזרי הקב"ט בדרום אפריקה.

            בית הדין ציין כי משא ומתן זה התנהל לפי הדין המקומי ובעזרת עורכי דין מקומיים. לכן, כך קבע בית הדין, הדין החל על העסקת המערער היה הדין הדרום אפריקאי.

(4)        תחולת החוק הישראלי מכח תקנת הציבור - בית הדין האזורי בחן את ההצדקה להחיל על העסקתו של המערער חלקים מן הדין הישראלי מכח תקנת הציבור ומצא לעשות כן. בקשר לכך ציין בית הדין כי המערער הוא אזרח ישראלי שהועסק על ידי המדינה כחלק ממערך הבטחוני שלה בחו"ל. בשל כך מצא בית הדין כי קיימת הצדקה להחיל על המערער תנאי העסקה מינימליים המתחייבים מן הדין הישראלי, ככל שאין הסדר מקביל לכך בדין המקומי.

            מכוח עקרון זה בחן בית הדין את זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים מכח החוק הישראלי ודחה את התביעה משום שהמערער התפטר מתפקידו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת בית הדין ציין כי, מכח חוזה השרות, קיבל המערער פיצויי פיטורים ובכך קיבל מעבר למגיע לו. באין זכאות לפיצויי פיטורים, דחה בית הדין גם את התביעה לפיצויי הלנה.