חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על יועצת משפטית שעבדה בחברה בתפקיד שדרש אמון אישי

1.      1.      לפנינו תביעתה של עו"ד ענבר לב [להלן- התובעת] לתשלום שעות נוספות והפרשי פיצויי פיטורים מחברת גלובקול תקשורת בע"מ [להלן- הנתבעת ו/או החברה].

2.      2.      אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות והראיות שהובאו בפנינו, ומרשימת המוסכמות והפלוגתאות שעליה הסכימו הצדדים בישיבת קדם משפט מיום 1.3.07:

2.1. 2.1. התובעת הנה עורכת דין במקצועה, תושבת ואזרחית ישראל.

2.2. 2.2. הנתבעת הנה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי תקשורת לרבות התקנה, מכירה, השכרה, ביטוח ואחזקה של מוצרי תקשורת, קווי תקשורת וטלפוניה.

2.3. 2.3. התובעת החלה עבודתה ביום 2.6.02, ועל פי חוזה ההעסקה נקלטה בנתבעת כיועצת משפטית [נספח א' לכתב ההגנה]. אלא שמעדותו של מר עמי סיני, סמנכ"ל הכספים בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, עולה כי התובעת נקלטה כמנהלת מחלקת הגבייה וזאת לאור הצורך של הנתבעת בתמיכה משפטית במחלקה זו. לאחר זמן מה הקימה התובעת את המחלקה המשפטית בנתבעת ושימשה כמנהלת המחלקה [סעיף 5 לתצהיר סיני].

2.4. 2.4. ביום 25.3.03 חל שינוי בהגדרת התפקיד של התובעת, ועל פי טופס הודעה על שינוי תנאי עבודה הוגדר תפקידה כך: "מנהלת גבייה ויועצת משפטית" [נספח ב' לכתב התביעה].

2.5. 2.5. במכתב מיום 20.7.05 הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה החל מיום 24.7.05 [נספח ג' לכתב התביעה].

2.6. 2.6. ביום 30.8.05 חתמו הצדדים על הסכם סיום העסקה [נספח ד' לכתב התביעה].

2.7. 2.7. הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים בסך 39,577 ש"ח.

3.      3.      תמצית טענות התובעת -

3.1. 3.1. התובעת החלה תפקידה בנתבעת כמנהלת מחלקת גבייה בנתבעת והייתה כפופה לסמנכ"ל הכספים. החל מיום 25.3.03 שימשה התובעת אף כיועצת המשפטית של הנתבעת.

3.2. 3.2. חישוב פיצויי הפיטורים צריך להיעשות עד ליום 25.8.05 ולא עד ליום 25.7.05 כפי שחישבה הנתבעת. התובעת עמדה לרשות מקום העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ולכן, על אף שלא עבדה בפועל, יש להתייחס לתקופה זו כאל תקופת עבודה ודין התשלום בגנה הוא כשכר עבודה. לפיכך, על הנתבעת לשלם בגין הפרשי פיצויי פיטורים סך 1,269 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה.

3.3. 3.3. הנתבעת לא שילמה לתובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות. הסך הנתבע בגין רכיב זה עומד על 95,556 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה.

4.      4.      תמצית טענות הנתבעת -

4.1. 4.1. על פי חוזה העבודה התובעת התקבלה לעבודה כיועצת משפטית בנתבעת. לאור שיקול הדעת המשפטי שדרש ניהול מחלקת הגבייה, עבודתה של התובעת כמנהלת מחלקת הגבייה הייתה שזורה בעבודתה כיועצת משפטית.

4.2. 4.2. מועד סיום העבודה של התובעת הוא יום 25.7.05. התובעת לא עמדה לרשות העבודה ואף לא נדרשה לעשות כן כפי שניתן ללמוד מסעיף 4.4 להסכם סיום ההעסקה שבו מצוין במפורש כי הנתבעת אינה מעוניינת בביצוע חפיפה על ידי התובעת למחליפה בתפקיד.

4.3. 4.3. התובעת נמנתה על הדרג הניהולי בנתבעת: היא שימשה יועצת משפטית ומנהלת של מחלקת הגבייה שמנתה 5 עובדים; היא הייתה שותפה מלאה לעיצוב מדיניות הגבייה בנתבעת; היא השתתפה בישיבות הנהלה שבהם נדונו נושאים אסטרטגיים ועסקיים של הנתבעת, ונחשפה לסודות מסחריים של הנתבעת; התובעת הייתה אוטונומית בניהול סדר יומה ולנתבעת לא הייתה אפשרות פיקוח על עבודתה; התובעת לא נדרשה למלא דו"חות נוכחות ואלו שצירפה לכתב התביעה מולאו ביוזמתה, וממילא אינם משקפים את שעות העבודה בפועל; לתובעת שולמה משכורת גבוהה במיוחד עקב היותה חלק מהדרג הניהולי בנתבעת, ובנוסף קיבלה בונוסים רבים. לאור האמור לעיל, הרי שעל התובעת חלים סעיפים 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 [להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה ו/או החוק] ולפיכך אינה זכאית לתשלום תמורה בגין עבודה בשעות נוספות.

4.4. 4.4. התובעת אמנם הייתה כפופה מבחינה ארגונית-פורמלית לסמנכ"ל הכספים אך כאמור השתייכה לדרג המנהל של החברה.

4.5. 4.5. מכל מקום, התובעת מושתקת מלטעון כנגד אי תשלום גמול שעות נוספות שכן עם קבלתה לעבודה הסכימה בחוזה העבודה כי לאור תפקידה הבכיר בחברה היא לא תהיה זכאית לגמול האמור. הסכמה זו אושררה מדי חודש עת קיבלה את שכרה. התובעת לא העלתה דרישה כלשהי לתשלום בגין שעות נוספות במשך כל תקופת עבודתה.