חוזה 'כפול' ושטר מכר שנעשו במרמה 'שחזור' כוונת הצדדים בעת המכר ותיקון רישום הבעלות

א.   פסק דינו של בית דין קמא, רקע עובדתי ועמדות הצדדים

לפני בית הדין ערעורה של האישה על פסק דינו של בית הדין האזורי, פסק דין שקבע ברוב דעות שדירת הצדדים תתחלק בין הצדדים כפי השקעותיהם בקניית הדירה – ביחס של 79.6% לאיש ו־20.4% לאישה ושבאותו יחס חייב האיש לשלם לאישה דמי שימוש חודשיים. חלוקה זו סותרת את עמדת האיש ואת הרישום בלשכת רישום המקרקעין שבו היה כתוב שלאיש תשע עשיריות מהדירה ולאישה עשירית מהדירה, אך דוחה גם את תביעת האישה לקבוע שמחצית הדירה שייכת לה.

לדברי המערערת: בהסכם המכירה לקניית הדירה שנחתם בין הצדדים (הקונים) למוכרים לא נרשמה חלוקה ולכן הדירה צריכה להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים. חוזה זה הוגש לאגף מיסוי מקרקעין, ובהמשך לו ניתן אישור מס שלפיו שילמו הצדדים את המס בחלקים שווים בהתאם לזכויותיהם, אלא שלאחר מכן הגיש האיש ללשכת רישום המקרקעין במרמה שטר מכר שבו נרשמו הזכויות – תשע עשיריות על שמו ועשירית על שמה. לפיכך יש לשנות הרישום בהתאם לחוזה ולקבוע שלאישה מחצית מהזכויות בדירה.

לעומתה טוען המשיב שיש לקבוע החלוקה בהתאם לשטר המכר, ולחילופין בהתאם למה שהשקיעה האישה בפועל, שלדבריו הוא אף פחות מעשירית הדירה.

שני הצדדים האריכו בטענותיהם הן בכתבי התביעה וההגנה והן בסיכומים ובתגובות לסיכומים. הצדדים הופיעו לפנינו וטענו את טענותיהם. בית הדין ערך דיון ובו נשמעו עדויותיהם של מר יוגב שרון מטעם לשכת רשות המיסים ושל גב' אפרת חן־יה בוכריס ומר עופר אהרוני מטעם לשכת רישום המקרקעין שהעידו על נוהל הרישום.

בטיעונים שנטענו הן לפני בית הדין האזורי, הן לפנינו והן בכתבי הטענות ישנם טיעונים שחלקם ממין הטענה וחלקם טיעונים שאינם נוגעים למקרה שלפנינו. חובתנו לבור התבן מן הבר, כדי שנוכל לתת הכרעתנו. ונקדים תחילה את העובדות.

שני הצדדים שומרי מצוות ונישאו ביום ל' באב תשס"ה (4.9.05). ביום כ"ד באב תשס"ה (29.8.05) – ימים מספר לפני הנישואין – רכשו הצדדים דירה בחולון. מכיוון שהצדדים, כנהוג, לא התראו בשבוע שלפני נישואיהם, נחתם החוזה במעמד המוכרים והאיש ולאחר מכן, שלא באותו מעמד, חתמה גם האישה על החוזה.

לפני בית הדין הוצגו שתי גרסאות להסכם המכר מתאריך זה (כדלהלן, ההדגשות הוספו): בגרסה אחת (שבה נכתב תאריך בכתב יד) נכתב:

המוכרים: [א'] ו[ב'], שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להלן: המוכר, צד א.

הקונים: [פלוני] מרחוב [...] – 9/10 מהדירה ו[אלמונית (שם נעוריה של פלונית)] מרחוב [...] – 1/10 מהדירה, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להלן: הקונה, צד ב.

על הסכם זה חתומים המוכרים [א'] ו[ב'] ו[פלוני] בלבד, [פלונית] לא חתומה על הסכם זה. בגרסה שנייה (שבה מודפס התאריך) נכתב:

המוכרים: [א'] ו[ב'], שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להלן: המוכר, צד א.

הקונים: [פלוני] מרחוב [...] ו[אלמונית (שם נעוריה של פלונית)] מרחוב [...] שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להלן: הקונה, צד ב.

בהסכם זה לא הוזכרו חלקים, על הסכם זה חתומים המוכרים וכן [פלוני] ו[פלונית] שחתמה בשם נעוריה.

ההסכם השני הומצא ללשכת מיסוי מקרקעין ביום י"א באלול תשס"ה (15.9.05). בהמשך להגשת ההסכם ולתשלום מס רכישה הונפק לצדדים אישור לרישום בלשכת המקרקעין.

ביום כ"ה בסיוון תשס"ו (21.6.06) אושרה העִסקה לרישום, הרישום היה על פי שטר מכר שבו רשום שזכויותיו של [פלוני] תשע עשיריות ושל [פלונית] – עשירית. על שטר המכר חתומים המוכרים והקונים, המערערת חתומה בשטר המכר בשם [פלונית] ולא בשם נעוריה. משמעות דבר זה היא שהחתימה על מסמך זה של שטר המכר הייתה אחרי הנישואין, שהרי בעת החתימה על החוזה כשהצדדים היו ערב הנישואין חתמה המערערת בשמה שבאותה עת [אלמונית].

האישה עזבה את בית הצדדים עם בתם המשותפת ביום ט"ו במרחשוון תשס"ז (6.11.06). האיש המשיך להתגורר בדירה בין לפני הגירושין ובין לאחריהם, שילם את חוב הלוואת המשכנתה, ובשלב מסוים הושכרה הדירה, והאיש נטל את דמי השכירות. לטענת האישה עזיבתה הייתה עקב אלימות האיש, לדברי האיש, לא הייתה סיבה אמיתית לעזיבתה.

ביום כ' בשבט תשס"ז (8.2.07) הגיש האיש לבית הדין תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, האיש כרך לתביעתו את חלוקת הרכוש. עם הגשת התביעה (לטענת האישה) נודע לאישה על הרישום בלשכת רישום המקרקעין שבו היה כתוב שלאיש תשע עשיריות מהדירה ולאישה עשירית מהדירה. אין ספק שגילוי זה גרם להעמקת הקרע בין הצדדים וכפי העולה מפרוטוקול הדיון הראשון. בית הדין הפנה הצדדים לניסיון לשלום בית, הניסיון לא צלח, הצדדים התגרשו ביום כ"ו באדר ב' תשס"ח (2.4.08), ונקבע שענייני הרכוש יידונו אחרי הגירושין.