חודשי מאסר וקנס של 100,000 ש"ח למפיץ עיתונים בגין שימוש בעורמה, מרמה ותחבולה

1.         הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה ובהשמטת הכנסה מדו"ח בניגוד לסעיף 220(1) לאותה הפקודה.

2.         בשנות המס 1998-2005, עסק הנאשם בהפצת עיתונים. על מנת להעלים מפקיד השומה את עיסוקו זה והכנסותיו ממנו, פעל הנאשם בתקופה שבין 1998 לחודש מרץ 2001 תוך שימוש בשמה של בתו (להלן: "הבת"). הבת פתחה תיק במשרדי פקיד השומה, והצהירה על מקורות הכנסתה מהעסק בעוד שבפועל נוהל באופן בלעדי על ידי הנאשם ואילו הבת עבדה כשכירה בעסק אחר. הנאשם אף לא רשם את מלוא הכנסותיו מהעסק במהלך שנות המס 2000- 2001 בסכום כולל של 1,661,994 ש"ח.

במהלך השנים 2003 - 2001 התאגדה ביוזמתו ולבקשתו של הנאשם, חברה בשם "מעוף השחר שליחויות והפצה בע"מ", שהוקמה ע"י חתנו של הנאשם (להלן: "החתן"). במהלך התקופה היו לנאשם הכנסות מחברה זו בסכום לא ידוע למאשימה ובנוסף מסר חשבוניות בגין עבודה שביצע עבור החברה וקיבל סך של 736,750 ש"ח.

במהלך השנים 2004-2005 פעל הנאשם באמצעות חברה נוספת שהוקמה ביוזמתו ולבקשתו ע"י החתן, בשם "א. דור בע"מ" והחתן היה בעל המניות והמנהל בה. לנאשם היו הכנסות מחברה זו, בסכום לא ידוע ובנוסף קיבל שכר יועץ בסך של למצער 144,000 ש"ח.

3.         טרם הוחל בשמיעת הראיות גובש בין הצדדים הסדר דיוני. במהלכו תוקן כתב האישום, הבת נמחקה כנאשמת מכתב האישום והנאשם חזר בו מכפירתו הודה במיוחס לו. לא גובשה כל הסכמה באשר לענישת הנאשם וכל אחד מהצדדים טען כראות עיניו.

4.         ב"כ המאשימה טענה בדבר חומרת נסיבות ביצוע העבירות, באשר ברציפות, במהלך 8 שנים עסק הנאשם בהפצת עיתונים, העלים את עובדת היותו מנהל העסק והעלים הכנסות בסכום שאינו פחות מ- 2,542,744 ש"ח.

            עוד טענה ב"כ המאשימה לחומרה, כי חרף חלוף הזמן, לא הסיר הנאשם את המחדלים ועל כן קם ספק באשר לכנות החרטה שהינו מביע.

            ב"כ המאשימה פרטה את הקו המנחה של מדיניות הענישה בעבירות מס, לפיו ההיבט המרכזי שיש לשקול הינו האינטרס הציבורי והצורך בהשתת ענישה מחמירה לשם הרתעת הציבור מביצוע עבירות אלה שביצוען קל ומפתה וגילוין קשה. כמו כן, ציינה את שנקבע בפסיקה כי בריאות רופפת או מצב כלכלי קשה לא ישמשו כעוגן הצלה מפני מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי וקנס מכביד.

4.         מטעמו של הנאשם העידו כעדות אופי, בנותיו אשר הדגישו את המאמצים העיליים שעשה הנאשם על מנת לאפשר להן לגדול בבטחה חרף מצבה הכלכלי הרעוע של המשפחה ועתרו לבית המשפט לאפשר לנאשם לפתוח דף חדש בתמיכתן.

גם אשתו של הנאשם תיארה את מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, את מצבה הנפשי הקשה ואף את מצבו הרפואי הבלתי שפיר של הנאשם.

הנאשם תיאר בפני בית המשפט את נסיבותיו המשפחתיות והיותו שרוי מאז ומתמיד בחובות כלכליים לנוכח ערבויות שחתם לאביו ואלימות שספג בעקבות כך. הנאשם לקח אחריות על מעשיו ואולם טען כי מכלל מחזור הכספים המפורט בכתב האישום, נותר סכום מועט בלבד.

5.         ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הודה ונטל אחריות עם תיקון כתב האישום ומחיקת הבת ממנו. בנוסף טען כי הרווח ששלשל הנאשם בפועל לכיסו, הינו בשיעור נמוך בהרבה ממחזור עסקיו וכן כי בכל מקרה שילם מס הכנסה באמצעות החברה שנפתחה על שם הבת.

            באשר לאי הסרת המחדל טען ב"כ הנאשם כי אכן קיימת לכך חשיבות ורלוונטיות לעניין השיקולים לעונש ואולם לא ניתן לראות באי הסרתם כאי הבעת חרטה לנוכח מצב כלכלי רעוע. עוד ציין ב"כ הנאשם את מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם אשר השמתו מאחורי סורג ובריח יכולה לסכן את חייו וכן את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.

            באיזון המתחייב ולאור סך כל השיקולים לקולא, עתר ב"כ הנאשם לבית המשפט להשית על הנאשם מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

דיון

6.   חומרה יתרה נודעת לביצוע עבירות כלכליות תוך שליחת יד לקופה הציבורית. לנוכח כך הותוותה מדיניות ענישה מחמירה על כל רכיביה, לרבות השתת מאסר לריצוי בפועל, תוך העדפה מכרעת של האינטרס הציבורי על פני כל אינטרס אישי של הנאשם. 

כך נקבע ברע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל:

"... בית ^-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקתו של בית ^-משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה "...