חדד נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הורשע, לאחר ניהול דיון הוכחות מלא, בעבירה של נהיגת מכוניתו במהירות של 134 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

המערער לא כפר מלכתחילה במהירות שבה נתפס נוהג אלא טענתו הייתה כי בכביש בו נסע (מספר 310) נסעו באופן פראי רכבי שטח שונים ומשונים ועל מנת שלא להיפגע מהם הוא נאלץ להגביר את מהירותו, משהו מעין טענת הגנה של צורך.

בתום שמיעת הראיות כולן ובהכרעת דין מפורטת ומנומקת דחה בית המשפט קמא (כב' השופט אלון אופיר את גרסת המערער כבלתי מוכחת והוסיף וקבע כי היא גם בלתי סבירה בעליל.

המערער טען בבית משפט השלום ושב וטוען גם עתה כי השוטר שהעיד בבית משפט השלום אישר שידועה לו התופעה של רכבי שטח המסתובבים באזור כביש 310 ועל כן קם ספק התומך בגרסתו.

דא עקא, אותו שוטר לא התייחס במאומה ליום שבו נהג המערער את רכבו באותו הכביש ושלל מידע או נתון נטען כלשהו לגבי אירועי נהיגה פרועה או אחרת מסוג נהיגת רכבי השטח שלהם טען המערער.

אדרבא, בעת מתן הדו"ח שעה שנתפס נוסע במהירות הנ"ל לא התייחס כלל המערער לטענה מושהת ומאוחרת זו של רכבי שטח אלא אמר לשוטר, כפי שנרשם בדו"ח: "...תוותר לי אני עובד פה, רק בקטע הזה נסעתי מהר, בבקשה תוותר לי, תן לי דו"ח על חגורה או על אורות, אולי תוריד עוד במהירות, אני מתחנן".

סוף דבר, בית משפט השלום דחה את גרסת המערער כבלתי אמינה לחלוטין.

לאור זאת, איני מוצא ממש בערעור על הכרעת הדין ואני דוחה פרק זה של הערעור.

בגזר הדין הטיל בית משפט השלום על המערער פסילה בפועל מנהיגה לתקופה של 4 חודשים וקנס בסך 800 ₪ וכן פסילה על תנאי.

המערער משיג גם על תקופת הפסילה שנגזרה לו.

איני מוצא ממש גם בערעור על גזר הדין.

עיון בגיליון ההרשעות התעבורתי הקודם של המערער מגלה עשרות עבירות אשר חלק גדול מאוד מהן, הינן עבירות מהירות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום או הצדקה להקל מתקופת הפסילה כפי שנגזרה בגזר הדין קמא.

סוף דבר, אני דוחה את הערעור על כל חלקיו.

אני מורה כי על המערער להפקיד את רישיונו במזכירות בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע לא יאוחר מיום 10.4.13 עד לשעה 10:00. מובהר בזאת למערער כי החל מיום 10.4.13 הוא פסול לנהיגה לתקופת הפסילה שנקבעה על ידי בית משפט השלום, אולם תקופת הפסילה לא תימנע אלא מיום הפקדת הרישיון.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"ג, 19/03/2013 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא

הוקלד על ידי שולמית אברהם