החלטה
1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין בת"א 17644-06 (כב' השופט כספי), מתאריך 17.1.2012, אשר חייב את המבקשים בתשלום מלוא סכום התביעה שהגישה המשיבה 1 (להלן: חברת סאלינק) כנגדם, וזאת בסך של כ- 540,000 ₪ קרן בניכוי סכום של כ- 18,000 דולר. בנוסף דחה בית משפט קמא את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים כנגד המשיבים, ככל הנראה ע"ס של כ- 2 מיליון ₪.
כך גם חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ב"כ המשיבות 1 ו-2 בסך של 120,000 ש"ח וחיוב בהוצאות המשיב 3 ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ש"ח, וזאת לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא נדחתה.
2. בבקשתם טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים ביותר, שכן נפלו מס' שגיאות ברורות בפסק הדין של בית משפט קמא ובכללן שגיאות אריתמטיות, התעלמות מחיובי יתר, אי עמידה בחובת הקטנת הנזק והודאת חברת סאלינק בנזק שגרמה למבקשים וכן השתת הוצאות ושכ"ט עו"ד מופרזות ללא הנמקה כמתחייב בפסיקה.
עוד טוענים המבקשים כי בבחינת מאזן הנוחות עולה כי הנזק שעתיד להיגרם להם עולה עשרות מונים מזה של המשיבים וזאת מהטעם שחברת סאלינק אינה חברה פעילה במובן המהותי, חדלה מהגשת דוחות שנתיים לרשם החברות וכן כי משרדה הרשום נסגר, קו הטלפון ואתר האינטרנט אינם פעילים. עוד טוענים המבקשים כי משיבה 2 (להלן: נאוה) טענה במהלך דיון מתאריך 30.12.2010 כי חברת סאלינק "התמזגה עם חברה אחרת" שאינה בבעלותה.
לנוכח כל זאת טוענים המבקשים כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע תרע את מצבם, שכן אם תתהפך תוצאת פסק דין בערעור, יעמדו המבקשים מול שוקת שבורה בגביית כספם חזרה, שכן עסקינן בחברה שחדלה מכל פעילות.
3.המשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות) מתנגדות לבקשה וטוענות בתגובתן כי סיכויי הערעור אפסיים, תוך הפנייה לקביעת בית משפט קמא לכך שהתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המבקשים אין לה כלל בסיס ראייתי וכן לקביעה בדבר העדר הגנה מפני התביעה נגדם. עוד טוענות המשיבות, כי מבחינת מאזן הנוחות הרי שבפועל חברת סאלינק הינה חברה פעילה, מדווחת למע"מ ומגישה מאזנים שנתיים למס הכנסה וכמו כן לא התמזגה עם כל חברה אחרת, תוך הפנייה לאישור רו"ח מטעמה. על כן טוענות המשיבות, כי טענת המבקשים לפיה חברת סאלינק אינה קיימת מהווה מצג מטעה.
לטענתן, היענות לבקשה לעיכוב ביצוע תגרום להן לנזק גדול לנוכח קושי קיים בגביית החוב הפסוק בהוצל"פ. כמו כן לטענתן, דווקא להן ייגרם נזק כבד אם פסק הדין לא יבוצע ובוודאי על רקע העובדה כי התובענה בבית משפט קמא התנהלה במשך 6 שנים.
יש לציין בנוסף, כי המשיבות לחלופין בלבד, ציינו, כי הן מסכימות לפנים משורת הדין, כי המבקשים יפקידו בחשבון נאמנות שייפתח על ידי ב"כ המשיבות את מלוא סכום החוב שבתיק הוצל"פ שנפתח לביצועו של פסק הדין, וזאת עד לבירור והכרעה בערעור שהוגש על ידי המבקשים. המשיבות מפנות לכך כי הצעה זו כבר הוצעה על ידן במסגרת תגובתן הראשונה לבקשת עיכוב הביצוע של המבקשים, בפני בית משפט קמא.
4.המשיב 3 אשר מתנגד גם הוא לבקשה, טוען כי אין לו כל עניין במחלוקת שבין המבקשים והמשיבות וכן כי המחלוקת הינה עובדתית והוכרעה ברורות נגד המבקשים וכי התביעה שכנגד שהוגשה נגדו הייתה טורדנית וקלושה והדבר משליך גם על סיכויי הערעור, שהוא למעשה ערעור עובדתי. וכמו כן הפנה לכך כי בית משפט קמא כבר קבע כי למבקשים לא קמה כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בטענה של העדר סיכויי השבת המצב לקדמותו. על כן טוען המשיב 3 כי זכותו לממש את סכום ההוצאות שפסק לטובתו בית משפט קמא, על סך 50,000 ₪, וזאת גם בהתחשב בסכום תביעת הסרק שהוגשה נגדו.
5.לפנינו איפוא פסק דין כספי שמבוקש עיכוב ביצועו על ידי המבקשים וכבר נקבע כי, כאשר מדובר בבקשת עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים, אם בית המשפט שוכנע כי עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למבקש שלא יוכל לגבות את כספו (ראו דברי כב' השופטת חיות בע"א 8150/11 חברת ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד (לא פורסם, 4.4.2012)).
כמו כן, כלל הוא כי הזוכה בתביעתו זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו עם מתן פסק הדין (כאמור בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וחריגה מכך נעשית במקרים יוצאי דופן על יסוד בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לצורך בחינת סיכויי הערעור, נקבע כי בית המשפט אינו נכנס לפני ולפנים של סיכוי זה וביסוסו ודי לעיתים בסיכוי לכאורה. אם ימצא בית המשפט כי הערעור אינו משולל יסוד עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, דהיינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי מתן הצו. על מבקש העיכוב להוכיח כי ביצועו המיידי של פסק הדין יסב לו נזק בלתי הפיך באופן שלא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור ולהניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו בדבר הנזקים שייגרמו לו כתוצאה מביצוע פסק הדין (ראו פסק הדין של כב' השופט פוגלמן בע"א 9285/09 אהרוני נ' מעריב- הוצאת מודיעין בע"מ (לא פורסם, 25.11.2009)).
עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראו לאחרונה דברי כב' השופט הנדל בע"א 1734/12 עו"ד פרנקל נ' עמנואל (לא פורסם, 12.3.2012).
יישומם של שיקולים אלה על המקרה דנן, מלמד שלכאורה אין מקום להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב הביצוע.
כך דומה כי לא נראה שלמבקשים סיכויי ערעור כה גבוהים עד שהם מטים את הכף, במיוחד משבית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות ברורות שהתבססו על החומר שבפניו ורק במקרים חריגים תיאות ערכאת ערעור להתערב בקביעות ובממצאים אלו (ראו למשל ע"א 3096/08 לויס נ' לויס (לא פורסם, 22.3.2010)).
באשר למאזן הנוחות, לא הוצבה תשתית ראייתית מספקת לפיה לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין ימומש. לא הובאו ראיות המוכיחות את הטענה כי חברת סאלינק חדלה מכל פעילות, למעט הפניה להצהרת נאוה בפרוטוקול הדיון מתאריך 30.12.2010, כי החברה התמזגה, אך ללא הנמקה שמבססת את הטענה כי לא ניתן יהא להיפרע ממנה, אם ימומש פסק הדין. יש לציין כי טענה זו של המבקשים נסתרה מיניה וביה על ידי המשיבים 1 ו-2 (ראו נספחים "ב1"; "ב"; "ג" – מכתב רואה החשבון של חברת סאלינק; העתק חשבוניות; העתק מתדפיס רשם החברות, בהתאמה).
6.בכל הקשור למשיב 3, מדובר בהוצאות משפט אשר אין מקום לעכב תשלומן ובמיוחד משאין בפנינו כל תשתית עובדתית לפיה לא ניתן יהיה להשיב אשר ישולם.
7.בנוסף לכל האמור, אין להתעלם מחלוף השנים מאז תחילת ההליכים המשפטיים, כך גם הקושי בגביית אשר נפסק.
8.אכן המשיבות הציעו לחלופין את אשר הציעו אולם לחלופין, ובמיוחד שהיה מקום שהמבקשים "יעוטו" על הצעה זאת עוד בפני בית משפט קמא.
יתר על כן, המבקשים טענו לחששם כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, ובנסיבות שכאלו מצופה היה כי הם אלו שיציעו להפקיד את אשר נפסק.