חברי מושב אינם יכולים להתגונן בטענה כי אינם מהווים צד לחוזה עם מק"י

בפניי תביעה שעניינה שימוש חורג במקרקעי ישראל.

רקע עובדתי

המקרקעין נשוא התביעה, הידועים כחלקה 6 בגוש 4666 במושב בית-עוזיאל (להלן: "המקרקעין"), הינם בבעלות רשות הפיתוח ומוגדרים כ"מקרקעי ישראל" על-פי חוק-יסוד: מקרקעי ישראל. המקרקעין מנוהלים על-ידי התובע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), מכוח חוק-היסוד וחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960.

המקרקעין מהווים חלק מקרקעות שהמינהל השכיר לנתבע 3, מושב בית-עוזיאל (להלן: "המושב"), כאשר בין הצדדים נחתם חוזה השכירות המקובל במצבים אלה, הידוע בשם "חוזה משבצת דו-צדדי" (נספח ג' לכתב התביעה, להלן: "החוזה" או "חוזה המשבצת"). על-פי חוזה המשבצת מטרת השכירות הינה חקלאית ובנוסף לכך נאסר על המושב וחבריו לבנות בשטח המשבצת ללא אישור בכתב ומראש של המינהל.

הנתבעים 2-1, בני-הזוג ציון ורבקה גז (להלן: "הנתבעים"), הינם חברי המושב, כאשר חלקה הנמצאת בתחום המקרקעין וידועה כמשק מס' 8 הוקצתה לשימושם על-ידי המושב, וזאת במעמד של ברי-רשות.

התביעה

בתביעתו טען המינהל כי בביקורים שנערכו במקרקעין על-ידי מפקחים מטעמו נמצא כי הנתבעים עושים שימוש חורג במקרקעין ללא היתר המינהל, קרי שימוש שאינו חקלאי, וכן כי הללו בנו במקרקעין או הסבו בהם מבנים ללא הסכמת המינהל, וזאת באמצעות השכרתם לנתבעת 4, חברת טוף מרום גולן (2000) בע"מ (להלן: "טוף גולן"), אשר הקימה במקום מפעל לייצור, אחסנה ושיווק של אבני טוף.

בנסיבות אלה ביקש המינהל מבית-המשפט לפסוק את הסעדים הבאים:

א.      ליתן צו מניעה קבוע להפסקת כל שימוש חורג ו/או שאינו חקלאי שנעשה במקרקעין ללא היתר המינהל בכתב.

ב.       ליתן צו המורה לנתבעים לפנות באופן מיידי מהמקרקעין ולהרוס את כל המבנים שהוקמו בהם שלא בהסכמת המינהל ו/או ללא היתר המינהל ולפנות מהם כל אדם וחפץ הנמצאים בהם ללא רשות המינהל, לרבות פינוי וסילוק ידה של טוף גולן מהמקרקעין.

עוד יצוין כי המינהל הגיש בקשה לפיצול סעדים (בש"א 2490/04), לפיה תישמר זכותו לתבוע מן הנתבעים סעדים כספיים בשל השימוש שעשו לכאורה במקרקעין שלא כדין. בית-המשפט (כבוד סגנית-הנשיא אסתר שטמר) נעתר לבקשה זו בסיכום הדיון שהתקיים בתיק ביום 9.2.06, ונתן למינהל היתר לפיצול סעדים.

ההגנה

הנתבעים וטוף גולן בחרו שלא להציג כל גרסה עובדתית מטעמם, ובתום הדיון שהתקיים בפניי ביום 2.12.08 הודיעו על משיכת כל התצהירים שהוגשו מטעמם.

תחת זאת טענו הנתבעים וטוף גולן בסיכומיהם כי יש לדחות את התביעה על הסף, וזאת הואיל והתביעה כולה מושתתת על עילה חוזית מכוח חוזה המשבצת, בה בשעה שהם עצמם - הנתבעים וטוף גולן - כלל אינם מהווים צד לחוזה זה ובשל כך אין בינם לבין המינהל כל יריבות. כן טענו הנתבעים וטוף גולן כי, על כל פנים, חוזה המשבצת אינו בתוקף.

בנוסף לכך טענו הנתבעים וטוף גולן כי השימוש בקרקע הינו חקלאי, הואיל ואבני הטוף משמשות כמצע גידול חקלאי. בהקשר זה אף צירפו הם פסק-דין של בית-המשפט לעניינים מקומיים ברמלה  (עמ"ק 70644/02) שבו זוכו הנתבע 1, טוף גולן ומנהלה של טוף גולן מחמת הספק מעבירות של שימוש חורג במקרקעין (להלן: "עמ"ק 70644/02").

עוד העלו הנתבעים שורת טענות נגד העדויות מטעם המינהל, כגון טענות שחלק מעדויות אלה מהוות עדויות שמיעה או אינן מבוססות על ידיעה אישית וטענות כי חלק מן המסמכים שהובאו במסגרת העדויות מטעם המינהל אינו קביל. בהקשר זה הדגישו הנתבעים כי טענות אלה ביחס לעדויות מטעם המינהל משמען כי המינהל לא הצליח להוכיח את תביעתו ובפרט לא הצליח הוא להוכיח כי אכן מדובר בשימוש חורג במקרקעין.

כמו כן טענה טוף גולן כי בית-משפט זה אינו מוסמך ליתן צו הריסה וכי הסמכות בעניין זה נתונה לבית-המשפט המחוזי, וזאת בהסתמך על ההלכה, לפיה בית-משפט השלום הוא אמנם זה המוסמך לדון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין, אולם זאת רק כאשר מדובר בתביעות לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס, בעוד שתביעות להריסת חלק ממקרקעין מצויות בסמכות בית-המשפט המחוזי משום שאין מדובר בשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס (ע"א 524/63 גולדמן נ' אלגרבלי ואח', פ"ד יח(3) 74 (להלן: "הלכת גולדמן")).

לבסוף יצוין כי המינהל והמושב הגיעו להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין ביום 23.9.04, לפיו "המושב יכבד כל פסק דין שיינתן על-ידי בית-המשפט... ובלבד שפסק-דין זה לא יגרע מזכויות המושב על-פי הסכם המשבצת שחתם התובע עמו וכן שלא ייפסק בו חיוב כספי ו/או אופרטיבי כנגד המושב".