חביב נ' חביב ואח'

פסק דין

לפני המרצת פתיחה בגדרה מבקשת המבקשת פסק-דין הצהרתי ולפיו כל המטלטלין המצויים בביתה במושב ארבל שייכים לה בלבד ולא לאחר, ובפרט לא לבעלה – המשיב מס' 1.

המבקשת טוענת בבקשתה כי היא נשואה למשיב מס' 1 מאז שנת 1987 וכי לאחרונה התברר לה שהוא חייב כספים לנושים, בסדר גודל של כ- 632,697 ₪, אשר בגינם נפתחו נגדו תשעה תיקי הוצאה לפועל על ידי המשיבים מס' 2-9.

לטענת המבקשת, הסתבכותו הכלכלית של בעלה היתה כתוצאה מכך שהוא ניהל בית מלון באופן עצמאי בשם "מלון ארבל" בתקופה שבין 2007 לדצמבר 2010 ביחד עם שותף, כאשר השותף עזב אותו והשאירו עם החובות לנושים השונים כחייב אחד בלבד.

המבקשת טוענת כי בסוף שנת 2011, לאחר שהמשיב מס' 1 הבין את עומקן של הבעיות שיצר עקב ניהול כושל של בית המלון, הוא הרגיש חובה מיוחדת ואי נעימות רבה כנגד כל המשפחה ולכן הוא ויתר למבקשת ולחמשת ילדיו על כל הרכוש שצברו יחדיו, הוא והמבקשת, במשך כל שנות הנישואין. המשיב מס' 1 פנה מיוזמתו למבקשת ולילדיהם והסביר את עומק הסתבכותו ומרצונו החופשי החליט לוותר על כל המטלטלין שבדירה בה מתגוררת המבקשת עם ילדיה ועמו לסירוגין, וזאת בשים לב לעובדה לפיה נפגמו קשות חיי הנישואין והמסגרת המשפחתית, כאשר לא אחת התדפקו נושים שונים על דלת ביתה של המבקשת בדרישה לתשלום חובות שלטענתם חייב להם המשיב מס' 1.

לטענת המבקשת, חיי הנישואין והמסגרת המשפחתית נפגמו קשות, כאשר המשיב מס' 1 לן מדי פעם בפעם במקום עבודתו הנוכחי כמנהל שיווק במתחם ארזים בעיר טבריה. המבקשת טוענת כי למיטב ידיעתה המשיב מס' 1 אף שוכר חדר לסירוגין במתחם זה.

המבקשת טוענת כי אין ברשות המשפחה רכוש כלשהו למעט הדירה בה מתגוררת הדירה. למשפחה ולמבקשת אין שום חלק ביצירת החובות או ההתחייבויות לנושים השונים והמשיב מס' 1 אחראי להם באופן מלא. מערכת היחסים עם הילדים נפגמה קשות ולמבקשת נגרם נזק בלתי הפיך.

המבקשת תמכה את העובדות המועלות בבקשה בתצהירה וכן בתצהירו של המשיב מס' 1, אשר חוזר מילה במילה על טענותיה.

המשיבים מס' 3,5-8 לא הגיבו לבקשה. שאר המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבה מס' 4 הגישה תגובה בכתב, בה נטען כי מדובר בניסיון ברור לבצע הברחת נכסים בחסות החוק ולפגוע אנושות בסיכויי מי מהמשיבים לקבל את המגיע להם כחוב פסוק. המבקשת מבקשת לבצע תקדים משפטי בו היא דורשת לקבל על עצמה את כל הנכסים המשותפים לה ולבעלה, וזאת חרף העובדה שבמשך השנים היא נהנתה מפירות אותו עסק אותו ניהל בעלה. מבקשת המבקשת עולה כי בעלה העביר לה את הרכוש המדובר בסוף שנת 2011, דהיינו - מדובר בניסיון להעלים נכסים או לוותר על זכויותיו הקיניניות והרכושיות לאחר שכבר נפתח תיק ההוצאה לפועל נגדו. המבקשת מנסה לנצל לרעה את המערכת המשפטית בניסיון להבריח את נכסי בעלה אשר נצברו במהלך הנישואין ושייכים לשני בני הזוג.

בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המבקשת והמשיב מס' 1 על תצהיריהם ובסיום חקירתם סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. לאחר שמיעת העדויות והטענות, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקשת לא הוכיחה את טענתה כי המטלטלין אליהם מתייחסת הבקשה שייכים לה בלבד ולא לבעלה – המשיב מס' 1.

מהאמור בבקשה על תצהיריה ומעדויות המבקשת ובעלה עלה, כי מדובר בבני זוג הנשואים זה לזה וחיים יחדיו, גם אם החיים זימנו להם קשיים כאלה ואחרים, המשיב עודנו נשוי למבקשת ומתגורר עמה ועם ילדיהם. הטענה שהשניים פרודים כלל לא עלתה בבקשה ובתצהירים התומכים בה, אלא נטענה על ידי המבקשת רק בדיון וגם זאת בשפה רפה ובאופן שלא עורר אמון. המבקשת והמשיב מס' 1 אישרו בעדותם כי הם מתגוררים יחדיו, כאשר המשיב כבר פוטר מעבודתו ולפיכך כבר אינו ישן "לסירוגין" מחוץ לבית, המבקשת העידה כי לה ולמשיב מס' 1 חשבון בנק משותף, התצהירים שהגישו המבקשת והמשיב מס' 1 הינם, כאמור, תצהירים זהים, כאשר המשיב אישר בעדותו כי ב"כ המבקשת מייצג גם אותו בתיק זה. טענת המבקשת בעדותה כי היא איננה מדברת עם המשיב, גם היא לא נטענה בתצהיר ומהתרשמותי מן השניים בדיון שהתקיים בפני, לא נתתי אמון גם בטענה זו.

המטלטלין אליהם מתייחסת הבקשה הם מטלטלין שמטבעם משמשים את בני המשפחה המתגוררים בבית למחייתם ולהנאתם. המדובר במערכות ישיבה בסלון, שידות, מזגנים, טלויזיות, שולחן וכסאות אוכל, מקרר, מיקרו-גל, כלי מטבח, מיטות, ארונות בגדים, מכונות כביסה וכיוצא באלה. בהתחשב בכך שהמשיב נשוי למבקשת ומתגורר עמה ועם חמשת ילדיהם, אך טבעי הוא שהמבקש משתמש באותם מטלטלין ונוהג בהם מנהג בעלים, ומכל מקום לא נטען וממילא לא הוכח אחרת, ובנסיבות אלה טענת ה"ויתור" איננה אלא טענה מלאכותית שאין בה כדי לשקף את מצב הדברים לאשורו.

יתרה מכך, המבקשת העידה כי עד לסוף שנת 2011 ניתן היה לראות את כל המטלטלין נשוא הבקשה כציוד ששייך באופן משותף לה ולבעלה – המשיב מס' 1, ציוד שנרכש במשך 25 שנות נישואיהם. משנשאלה המבקשת מה קרה בסוף שנת 2011 שהביא ל"ויתור" בעלה על המטלטלין, היא השיבה, ברחל בתך הקטנה, כי הסיבה לכך היתה העובדה שהנושים החלו להתדפק על דלת הבית בקשר לאותם מטלטלין. כך בעמ' עמ' 6 שורות 20-29 לפרוטוקול:

"...לא היינו מסוגלים, אין יום שלא דופקים 2-3 שוטרים בדלת, אם אני בעבודה ואני עובדת מחוץ למקום, הילד בן 11 שלי מקבל את התביעה של המטלטלין וכל הדברים האלה, שמים לנו בדלתות, כל רגע אנו פותחים, אי אפשר כך".

עדות זו, יש בה כדי לתמוך בטענת המשיבים, כי לא ב"ויתור" תמים על מטלטלין עסקינן, אלא בניסיון להבריח את אותם מטלטלין מידיהם של המשיבים – שהינם נושים בעלי חובות פסוקים, אשר כבר החלו לנקוט בהליכים על פי דין לגביית חובם.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיבים מס' 2, 4 ו- 9 בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מהם. הפיקדון שהופקד על ידי המבקשת יועבר לשלושה משיבים אלו בחלקים שווים, והיתרה תשולם להם בתוך 30 יום ממועד מסירת החלטה זו לב"כ המבקשת, אחרת – היא תישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.