חב"ר
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
40255-03-14
07/05/2016
|
בפני השופט:
ורד שפר
|
| - נגד - |
התובעת:
ניצן קלניצקי (צימרמן)
|
הנתבעת:
קופת חולים כללית - מחוז צפון
עו"ד וייסגלס ואח'
|
| פסק דין |
1.התובעת פונתה לבית חולים העמק ביום 09/04/13.
לטענתה, בעלה מצא אותה ללא הכרה ליד מיטתה כשהיא מפרכסת, והזמין אמבולנס של מד"א.
אין חולק שבבית החולים ביקשו לאשפזה, ושסירבה לכך, לדבריה משום שהשאירה את שני ילידה הקטנים בבית, ולאחר שחשה טוב יותר לא מצאה הצדקה להישאר באשפוז בבית החולים.
התובעת נדרשה לשלם את הוצאות הנסיעה באמבולנס (בסך של 477 ₪), ונאמר לה ע"י אנשי מד"א שתקבל החזר של התשלום.
משדרשה את ההחזר האמור – נאמר לה שמשום שלא אושפזה – איננה זכאית להחזר של התשלום.
מכאן התביעה, בה דורשת התובעת גם סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות שהוציאה לצורך ניהול התביעה ועוד קודם לכן – לצורך דרישת ההחזר מושא התביעה.
לטענת התובעת – אין מקום למחלוקת בדבר הצורך באשפוזה, ועל כן אין לייחס משקל לעובדה שבפועל סירבה להתאשפז מסיבותיה שלה, ויש להשיב לה את ההוצאה שהוציאה בגין הנסיעה באמבולנס.
2.חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ה – 1994 (להלן: "החוק"), קובע, בין היתר, את השירותים להם זכאים מבוטחי קופות החולים. תכליתו של החוק הינה לספק לכלל תושבי המדינה את שירותי הבריאות הטובים ביותר שניתן, במסגרת המשאבים המוקצבים לסל הבריאות (ראו, למשל, ע"ע 1396/00 שירותי בריאות כללית-ענת יהל, פד"ע לט (2004) 34).
סעיף 7 לחוק מגדיר את סל שירותי הבריאות, כפי שהוא מופיע בסעיף 7א ובתוספות השנייה והשלישית לחוק.
קופות החולים אינן חייבות לספק לחבריהן שירותים, לרבות תרופות, נוספים על אלה הקבועים בסל הבריאות (ראו עניין ענת יהל שהוזכר לעיל, וכן ע"ע 1507/02 מכבי שירותי בריאות - עדה בן צבי ואח', פד"ע לט 112).
יש לבדוק, לענייננו, מהי הזכאות שמוקנית, על פי התוספת השנייה לחוק, בכל הנוגע למימון הוצאות של הסעה באמבולנס לבית החולים.