1.זהו ערעור שהגישה הגב' א' מ' (להלן – המערערת) על החלטת הוועדה הארצית במשרד הבריאות (להלן – המשיב) מיום 13.9.2017, אשר דחתה ערר שהגישה המערערת על החלטת הוועדה האזורית, לפיה היא אינה זכאית להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע.
רקע הערעור -
2.המערערת, ילידת 1960, סובלת מנוירופתיה תחושתית ומוטורית.
3.המערערת פנתה למשיב בבקשה לאישור השתתפות המשיב ברכישת כיסא גלגלים ממונע.
4.בעקבות פניית המערערת, ביום 3.7.2017 התקיים ביקור פיזיותרפיסטית מטעם המשיב בבית המערערת על מנת לבחון את בקשתה. בפירוט דו"ח הביקור (מש/ג) נרשם כי המערערת מתגוררת בדירה ללא מעלית. כן נכתב כי הוסבר למערערת שכל עוד אין נגישות לבית מגוריה, אין היא עומדת בקריטריון להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע.
בדו"ח סיכום ביקור מיום 9.8.2017, שנשלח לוועדה האזורית (מש/ד) נכתב, בנוגע לניידות – "הולכת עם רולטור או קב קנדי, לא מכופפת רגל שמאל, צולעת. בעת הביקור קמה מישיבה בכורסא בסלון בעזרת קב, הלכה עם קב לחדר שינה, הדגימה שכיבה וקימה מהמיטה ושימוש במדרגות: מחזיקה במעקה ב- 2 ידיים, יורדת מדרגה עם רגל ימין, מצרפת רגל שמאל וכך יורדת מדרגה מדרגה באיטיות ובמאמץ רב מאוד ובאופן לא בטיחותי. א' נמנעת מלצאת מהבית עקב קושי להתמודד עם מדרגות. למרחקים ניידת בכ"ג ידני בעזרה".
בנוגע לניידות במעברים נכתב כי המערערת מבצעת את כל המעברים באופן עצמאי באיטיות ובמאמץ. בסיכום הדו"ח נכתב - "מדובר באישה בת 57, צלולה, צעירה בנפשה, מתמודדת עם קשיי ניידות עקב פולינוירופתיה על רקע מחלה אונקולוגית, גרה בדירת עמיגור לא מונגשת, נמנעת לצאת מהבית ערב קושי לרדת ולעלות מדרגות, פנתה לעמיגור להתאמת דיור מונגש ולמשרדינו לבדיקת זכאות לכיסא ממונע. להערכתנו בית צמוד קרקע או בניין עם מעלית ישפרו בצורה משמעותית איכות החיים של א'".
5.על רקע האמור התכנסה ועדה אזורית של המשיב לבחינת בקשת המערערת. בפרוטוקול הוועדה מיום 28.8.2017 (מש/ה) נכתב – "הוועדה התלבטה רבות לגבי זכאותה לכסא ממונע על פי נוהל אישור מכשירי שיקום וניידות. על פי המידע, עצמאית בשינויי תנוחה וניידת בבית עם קב אחד או רולטור, הקושי לצאת מביתה הוא עקב הקושי לרדת במדרגות ואין תמונה ברורה לגבי יכולת הליכה מחוץ לדירה למרחק פונקציונאלי. כמו כן מתוארת מחלה מתקדמת באיטיות ולא ברור הקושי התפקודי כיוון שנמצאת שעות רבות בביתה ועל פי הדווח עצמאית ברוב תפקודי הבית".
על בסיס כך החליטה הוועדה לקיים בירור נוסף לצורך השלמת מידע. בהחלטתה נכתב כי יש לבצע ביקור נוסף של פיזיותרפיסטית ואיש מקצוע נוסף לצורך בחינת זכאות המערערת לכיסא ממונע, תוך מתן התייחסות ליכולת הניידות בהליכה למרחק פונקציונאלי (עד הרכב), מעברים ותפקוד עצמאי מחוץ לבית.
בהתאם הנושא הוחזר ליחידה להשלמת מידע (מש/ו).
6.ביום 31.8.2017 נערך ביקור נוסף בביתה של המערערת, על ידי פיזיותרפיסטית מטעם המשיב. סיכום הביקור נכתב במזכר מיום 18.12.2017 (מש/ח), במסגרתו צוין כי המערערת ירדה 2 קומות במדרגות עם קב אחד והלכה עם קב אחד באופן בטיחותי עד הרכב, שחנה במרחק של כ- 30-20 מטר מהכניסה לבניין. עוד נכתב כי המערערת נכנסה ויצאה מהרכב באופן עצמאי וכי ברכב ישנו רולטור עמו המערערת מתניידת מחוץ לבית.
7.בהחלטת הוועדה האזורית מיום 13.9.2017 (מש/ח), נדחתה בקשת המערערת, בנימוק לפיו - "על פי המידע הנוסף, גב' א' מ' אינה פגועה ב- 4 גפיים, מבצעת מעברים באופן עצמאי, כוח השרירים בגדר הנורמה ובנוסף מתהלכת בבית ומחוץ לבית למרחק פונקציונאלי עם אביזר עזר. למרחקים אורכים יותר נעזרת ברכב. יש לציין כי ללא קשר לזכותה לכסא גלגלים ממונע, גב' א' מ' מתגוררת בקומה שניה על עמודים. העליה במדרגות והירידה במדרגות קשה מאוד ולא בטיחותית".
8.ערר שהגישה המערערת על החלטת הוועדה האזורית נדחה בהחלטת וועדת הערר הארצית מיום 17.1.2018, בנימוק - "גב' משה אינה עונה על אמות המידה התפקודיות והמקצועיות המזכות להשתתפות משה"ב בכיסא ממונע. גב' משה מסוגלת להתהלך באופן בטיחותי ועצמאי בעזרת אביזר עזר ובנוסף, אושרה לגב' משה החלפת דירה, לדירה נגישה ומותאמת למגבלותיה".
מכאן הערעור דנן.
טענות הצדדים –
9.ראשית יצוין כי בכתב הערעור נטען כי ההחלטה בבקשת המערערת נידונה בפני ועדה מקומית בעוד שעל פי קובץ הנהלים של המשיב, לאישור מכשירי ניידות ולזכאות (מש/יג), להלן – הוראות הנוהל), פנייה להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע צריכה להתברר בפניי ועדה אזורית. אולם, נוכח הבהרת המשיב, כי בשוגג נכתב על גבי החלטת הוועדה כי זו ניתנה על ידי ועדה מקומית, כאשר בפועל מי שדן בעניינה של המערערת היא ועדה אזורית, טענה זו של המערערת מתייתרת.
10.לטענת המערערת, מצבה הרפואי אינו תואם את החלטת הוועדה, אשר קבעה כי היא אינה פגועה בארבע גפיים וכי כוח השרירים בגדר הנורמה. נטען כי המסמכים הרפואיים שהוצגו מטעמה מלמדים על כך שהיא עונה על אמות המידה שנקבעו בהוראות הנוהל. בהקשר זה הבהירה המערערת כי לערר שהוגש לוועדה צורפו מסמכים המלמדים כי אמנם היא יכולה להתנייד באמצעות מכשירי עזר למרחקים קצרים, אולם התניידות זו אינה בטיחותית, והיא מבוצעת בלית ברירה היות ודירתה הנוכחית אינה מאפשרת תנועה באמצעות כיסא גלגלים. עוד טוענת המערערת, כי מהמסמכים שהוגשו עולה כי היא אינה מסוגלת להניע כיסא גלגלים ידני מאחר והיא פגועה גם בכפות ידיה.
כמו כן, המערערת טענה כי בחודש ספטמבר 2017 היא הוכרה כמי שזכאית להחלפת דירתה בדיור ציבורי מותאם ומונגש לצרכיה, שתאפשר, בין היתר, מעבר בין חדרים באמצעות כיסא גלגלים. היתר זה ניתן, לטענת המערערת, בהסתמך על המלצת נציגת המשיב אשר ביקרה בדירתה וקבעה כי היא מסוגלת ללכת מספר פסיעות בודדות באמצעות אביזרי עזר, תוך שהיא מסכנת עצמה ואינה מסוגלת לעלות במדרגות. כמו כן, לאור מצבה אושר למערערת היתר להעסקת עובדת סיעודית שתלווה אותה בכל שעות היממה. כן אושרה לה השתתפות במימון כיסא גלגלים ידני.