א. פתח דבר:
1. השאלה העומדת במחלוקת בין בעלי הדין הישירים וצדדים נוספים, (ילדיהם הקטינים של הצדדים, פרקליטות), הינה : האם יש לחשוף בפני התובע חלק מחומר חקירה בתיק סגור על מנת שחומר זה ישמש אותו בתביעתו הנזיקית לפיצוי בגין פרסום לשון הרע כנגד הנתבעת שהיא אם ילדיו הקטינים. בדיבור "חומר חקירה", נבהיר כי מדובר בין השאר בחקירת ילדים של הבן אלמוני ובפרט, בתקליטור שבו מתועד צילום וידאו של בתם הקטנה של הצדדים אלמונית, עת הייתה בגיל שנתיים לערך. צילום זה בוצע על ידי הנתבעת עקב חשדה, כי התובע התעלל מינית בבתם הקטנה.
יש להדגיש, כי העתק התקליטור מצוי לא רק בידי הפרקליטות "כחומר חקירה", אלא גם בידי הנתבעת, אשר יזמה וביצעה הצילום כאמור.
2. נציין עוד, כי בנוסף, עתר האב לעיין בחומר חקירה נוסף הקשור לתלונת האם ואילו זו האחרונה התנגדה ועתרה בתורה לקבל חומרי חקירה אחרים שיהיה בהם כדי לבסס הגנתה מפני התביעה.
3. השאלה שבמחלוקת מעלה איפוא צורך לערוך מיפוי ואיזון ראוי בין האינטרסים השונים והמתנגשים. אלא שמיפוי ואיזון אינטרסים שכזה מחייב הצגת התביעה העיקרית של התובע.
ב. התביעה העיקרית:
4. בתובענה שבכותרת עותר התובע לחייב את אם ילדיהם המשותפים בפיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין שלוש אלה:פרסום לשון הרע, נזק בגין עוולת הנגישה ופיצוי בגין מניעת מפגשים עם ילדיו - מניעה שנוצרה לטענתו, כתוצאה ישירה מהעובדה שהנתבעת הגישה כנגדו תלונות שווא וסרק במשטרה.
5. התביעה מבוססת למעשה על שני רכיבים מרכזיים של "נגישה" ו"פרסום לשון הרע" : האחד מתייחס לתלונות הנתבעת במשטרה כנגד התובע בגין אלימות פיסית שנקט כלפי בנם הבכור אלמוני ובכך אף מנעה מפגשים של התובע עמו (סעיף 8 לכתב התביעה). השני, מתייחס לתלונת הנתבעת כנגד התובע, ולפיה הוא פגע מינית בבתם המשותפת אלמונית, עת הייתה בגיל שנתיים (סעיפים 15-16 לכתב התביעה).
6. התלונות במשטרה לא הובילו להגשת כתב אישום כלשהו כנגד התובע והן נסגרו, כל אחת מסיבות אחרות: התלונה בגין האלימות הפיזית כלפי הבן אלמוני נסגרה "מחוסר ראיות" ואילו התלונה בגין הפגיעה המינית בבת אלמונית נסגרה "מחוסר אשמה".
7. לדברי התובע, תלונות אלו, אשר נסגרו זה מכבר כאמור, פגעו בו קשות בשני מישורים : ראשית, הן פגעו אנושות בשמו הטוב בקהילה בה הוא חי,לרבות בקרב חברים, רבנים ומשפחות. כן נפגעו תדמיתו ושמו הטוב בקרב גורמי הרווחה שאמונים על קביעת המפגשים בינו לבין ילדיו. שנית, הן סייעו לאם למנוע מפגשים בינו לבין ילדיו הקטינים.
8. זה המקום לציין, כי אליבא דנתבעת, התלונות במשטרה הוגשו בדין והן נועדו להגן על הילדים הקטינים מפני אלימותו של אביהם. היא שבה וציינה בכתב ההגנה, כי אכן עזבה את דירת הצדדים מפאת אלימותו האכזרית והקשה של התובע כלפיה וכלפי ילדיהם הקטינים וכי הגשת התלונות במשטרה נבעה מחובתה המוסרית והחוקית לדווח על מקרי האלימות הקשים (ראה סעיפים 2, 4 ו-5 לכתב ההגנה).
9. הנתבעת מכחישה פרסום התלונות ברבים ; לדבריה, היא פעלה בדיסקרטיות ונמנעה מלפרסם דבר הגשת התלונה בקרב שכנים או מכרים. לראיה היא טענה, שהתובע לא הביא כל עדות ו/או מסמך היכול להעיד על כך, כי דבר הגשת התלונות לרשויות המוסמכות הגיע לאזני צדדי ג' מפיה או ממנה או ממי מטעמה (סעיף 7 לכתב ההגנה).
10. הנתבעת הכחישה, כי נעשה שימוש לרעה על ידה בהליכי משפט ו/או כי ניסתה למנוע מפגשים בין התובע לבין ילדיו הקטינים באמצעות התלונות במשטרה (סעיף 8 לכתב ההגנה). ככל שהייתה מניעה להרחיב הסדרי מפגשים בין האב לבין ילדיו ו/או שיבושים אחרים, תלתה זאת הנתבעת בתובע ו/או בגורמי הרווחה (סעיפים 9-11 לכתב ההגנה).
11. הנתבעת טענה להגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, לפיו מקום שמדובר בפרסום שנבע מחובה חוקית ו/או מוסרית הרובצת לפתחו של המפרסם והדבר נעשה בתום לב, יהווה הדבר הגנה ראויה בפני תביעה מכוח אותו חוק. כן טענה, כי התנהגותה ותלונתה היו סבירות בנסיבות העניין ועל כן גם מכוח סעיף 60 לפק' הנזיקין, לא ניתן לחייבה בגין עוולת הנגישה.
ג. בקשת התובע לגילוי ראיה ועיון בה:
12. במסגרת תלונותיה של האם במשטרה, נחקר הבן אלמוני בחקירת ילדים ואילו הבת אלמונית שהייתה בגיל שנתיים לא נחקרה מפאת גילה, אך בעניינה הגישה הנתבעת למשטרה תקליטור ובו סרטון המתעד שיחה בין הנתבעת לבין בתה הקטנה, בה היא מדובבת אותה לספר כיצד והיכן אביה פגע בה (להלן : " הסרטון " ו/או " התקליטור ").
13. סרטון זה אינו נחלת הכלל והוא אף לא הגיע מעולם לידי התובע. העתק ממנו מוחזק בידי האם (והועבר לבקשת בית המשפט לעיונו) והעתק אחר נמסר למשטרה לצורך בירור התלונה ושקילת המשך חקירה כנגד התובע.
14. במסגרת התובענה הנוכחית ולשם בירורה, מעוניין התובע לקבל העתק התקליטור לידיו והגיש בקשה מתאימה. הוא טען, כי יש בתקליטור הנ"ל כדי להוכיח טענותיו לפיהן, כאשר הנתבעת שוחחה עם הקטינה בעניין היא למעשה דובבה את הקטינה לומר את אשר אמרה ושמה מילים בפיה. התקליטור מבסס איפוא לשיטת התובע חלק ניכר מתביעתו. מצד שני הוא מוסיף וטוען, כי לא חל חיסיון כלשהו על הסרטון אשר יש בו כדי למנוע העברתו לחזקתו.
15. מאחר ומדובר ברכיב עיקרי של תביעתו ובראיה חשובה ביותר עבורו, היכולה ללמד על הכוונה והזדון בהתנהלות הנתבעת, סבור התובע שיש לאפשר לו לעיין בתקליטור וכך תתאפשר הכרעה צודקת בתביעה. בנוסף הוא סבור, כי שעה שמדובר בראיה מרכזית בתביעתו, לא רק בית המשפט אמור לעיין בתקליטור אלא גם הוא - התובע.