זכויות במשק במושב עובדים להתיישבות חלקאית שיתופית

לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה למתן סעד הצהרתי שיקבע כי התובעים הם בעלי הזכות במשק מספר XX (יש לציין שבתיק המינהל הוחלפו הנחלות והמספרים מ- XX ל-XX) במושב XX (להלן: " הנחלה") וכי מי מהם על פי החלטתם ירשם כבן המסוגל לקיים את המשק והוא יפצה את שאר התובעים. לחילופין להורות שהמשק יימכר ותמורתו תחולק בין כל התובעים בחלקים כפי שפורטו בכתב התביעה. 

רקע:

1.         הגב' ס.ש. (להלן: " המנוחה") ומר ס.מ.ב. (להלן: " המנוח") ז"ל, עלו לארץ מתימן בשנת 1949. המנוחה התגרשה עוד בתימן ועלתה לארץ עם שני ילדים, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 ח. ז"ל (להלן: " האב"). המנוח היה גרוש. הנתבעים 1-2 הם אחיו ואילו הנתבע 3 הוא בן אחיו. למנוח לא היו ילדים משלו. המנוחים נישאו בינואר 1951 נישואיהם נרשמו במשרד הדתות (ראה תעודת נישואין נספח ב')  אך משום מה לא נרשמו במרשם האוכלוסין.

2.         התובעים טוענים שהמנוח אימץ אותם כילדיו, דא עקא שהאימוץ לא נרשם.

3.         המנוחה הלכה לעולמה ב- 4.6.1992. המנוח נפטר ביום 15.9.2007 ואילו אביהם של התובעים ח. ז"ל נפטר ביום 18.10.2001 .

4.         בצו הירושה שניתן אחר מותו של המנוח, התובעת 1 ואביהם של התובעים 2-7 אינם נמנים כיורשיו  משום שכאמור לא אומצו כחוק (ראה: צו ירושה מיום 17.11.2010).

5.         המנוחים רשומים עדיין כבעלי הזכויות בנחלה, כבני רשות, מתוקף הסכם תלת צדדי שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל"), הסוכנות היהודית (להלן: " הסוכנות") ומושב XX (להלן: " האגודה").

6.         בתיק המינהל פנייה מהסוכנות מיום 22.8.2010 לרישום הנחלה על שם הנתבע 3 ואשתו על פי תצהירי מתנה ללא תמורה מיום 18.6.98 על פיהם העביר המנוח את הנחלה אליהם במתנה  ועפ"י יפוי כח בלתי חוזר.

7.         הנתבע 3 התקבל ביום 16.10.93 על ידי  אסיפת האגודה כ: "חבר במושב במשק XX. מועמדותו כמו גם הבקשה להעברת הזכויות בנחלה מהמנוח אליו, אושרה על-ידי הסוכנות.

8.         התובעים מבקשים לקבוע כי הם בעלי הזכויות בנחלה.

9.         הבקשה לסילוק  על הסף הוגשה על ידי הנתבע 3 ועל ידי האגודה.

טענות המבקשים:

טענות הנתבע 3 - א.ש.:

1.         התובענה נסמכת על הטענה כי המבקשים הם יורשי המנוח ס.ש. ז"ל. טענה זו נסתרת על פי צו הירושה שניתן בתיק עיזבון 5680/08. צווי הירושה ניתנו בתיק עיזבון 55863/08 ו-5862/08 ההחלטה ניתנה לאחר פרסום  הבקשה כדין. מכתב התביעה עולה כי המבקשים היו מודעים לקיומו של הליך המשפטי בעניין עיזבונם של המנוחים ובחרו לא לקחת בו חלק. אם סברו שיש להם חלק בעיזבון היה עליהם לפנות בדרך הקבועה בחוק לבירור זכויות היורשים. אולם, לאחר שניתן צו ירושה דין התביעה להידחות.

2.         בין המשיבים לבין המנוח אין כל קשר. המשיבים מעולם לא אומצו על ידי המנוח, לא גדלו אצלו ולא התגוררו עמו. נקבע בפסיקה כי אימוץ בפועל איננו מקנה זכות ירושה על פי דין.

3.         דין התביעה להידחות בשל היעדר עילה והיעדר יריבות.

4.         המנוחה, אמם של התובעים, נפטרה לפני המנוח לפיכך אין למשיבים כל מעמד חוקי או משפטי ביחס לעיזבונו של המנוח שכן הזכויות שהיו לה כבת רשות הועברו עם מותה למנוח.

5.         הנתבע 3 הוא היחיד שדאג למנוח לאורך כל השנים. בשנת 1998, המנוח  העביר (עוד בחייו) לנתבע 3 את הזכויות במשק. הנתבע 3 הוא היחיד שעבד בנחלה והשקיע בה מהונו, בנה בה את ביתו, מבלי לקבל תמורה. לפיכך מכוח סעיפים 114(א) ו-(ד) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, אין למשיבים כל זכות במשק.

6.         יש לתת את הדעת לס' 20ד' לחוזה השכירות התלת-צדדי, לפיו יש אפשרות להעביר את זכויות המנוח במשק בעודו בחיים. הואיל והעברת הזכויות בין המנוח לנתבע 3 בוצעה בעודו בחיים, הרי שהוראות ס' 20ה' להסכם המשבצת אינן רלוונטיות לעניין הנידון.