הנשיא סטיב אדלר
האם המשיבה והמערערת שכנגד (להלן - גב' עדרבי
) רשאית וזכאית לכהן, בו זמנית, כחברת ועד העובדים במשרד הביטחון וכראש היחידה לשירותי מינהל באגף הבינוי במשרד הביטחון ? בית הדין האזורי בתל אביב,
השיב בחיוב לשאלה האמורה ומכאן הערעור שבפנינו.
העובדות הצריכות לענייננו כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומן המסמכים שבפנינו
[2] גב' עדרבי, עובדת משרד הביטחון משנת 1974, משמשת בתפקיד ראש היחידה לשירותי מינהל באגף הבינוי במשרד משנת 2001. למהות תפקידה של הגב' עדרבי ולשילובה במבנה הארגוני של משרד הביטחון נידרש בהמשך, בסעיפים 12 - 14 לפסק הדין. מזה ארבע קדנציות נמנית הגב' עדרבי על חברי ארגון עובדי משרד הביטחון, הוא ועד העובדים של עובדי המשרד (להלן - הוועד
).
עובר לבחירתה כחברת ועד בשנת 2003, חיוותה הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה, דעתה, כי
"העובדת
(גב' עדרבי - ס.א)
אינה יכולה לכהן כחברת ועד לאור העובדה שעפ"י תיאור תפקידה, נושאת המשרה הנ"ל אחראית לטיפול ומעקב בתחום משאבי אנוש שבאגף, כולל הטיפול בנושא קליטת עובדים, קידום עובדים, שיבוצים, ניידות עובדים ותנאי שירותם (ראה האיסור בפיסקה 06.351 (ה) (ח) לתקשי"ר). זאת ועוד - אותו נושא משרה מייעץ לראש האגף ולמנהלי היחידה בכל נושאי המינהל, משתתף בישיבות מנהלים בראשות ראש האגף ומבצע החלטות בנושא אמרכלות".
בהתאם, הודיע מר צחי ליטוין, עוזר הסמנכ"ל למשאבי אנוש במשרד הביטחון, לגב' עדרבי, במכתב מיום 05.05.2003, כי אם תיבחר לוועד, יהא על האחראי לענייני עובדים לשקול, בתאום עם נציבות שירות המדינה, להעבירה לתפקיד אחר או להטיל סייגים על תפקידה למניעת אפשרות לניגוד עניינים.
משנבחרה כחברה בוועד העובדים, התבקשה גב' עדרבי במכתבו של מר ליטוין מיום 04.06.2003, להודיע החלטתה באשר להמשך חברותה בוועד העובדים. עוד התבקשה, ככל שתחליט שלא לפרוש מחברותה בוועד, להשעות חברותה לפרק זמן שיאפשר למצוא עבורה תפקיד חלופי
"שלא יהיה בו משום סתירה להוראות התקשי"ר ומשום ניגוד עניינים לחברותך בארגון העובדים".
לאחר זאת, זומנה גב' עדרבי לשיחה עם מר ליטוין, במהלכה הובהר לה, כי במדיניות המשרד בעניינה אין כל "נימה אישית" אלא התייחסות ישירה להוראות והנחיות התקשי"ר ולהנחיות היועצים המשפטיים בנציבות שירות המדינה ובמשרד הביטחון.
בד בבד עם התכתובת הענפה שהוחלפה בין הצדדים ולשיחת ההבהרה, נבחרה גב' עדרבי לממלאת מקום וסגנית יושב ראש הוועד.
ביום 27.08.2003 זומנה גב' עדרבי לפגישה עם מר יהודה לביא, ראש היחידה למשאבי אנוש במשרד הביטחון, כדי למצוא דרך לפתרון ניגוד העניינים. במסגרת זו הוצע לה תפקיד חלופי, כראש היחידה לפרויקטים ייחודיים ביחידה להכוונת חיילים משוחררים, שהוא תפקיד ברמת ראש חטיבה וזהה היררכית לתפקיד שהיא ממלאה. בסיכום הפגישה צוין, כי גב' עדרבי מודה על ההצעה, אך אין בכוונתה לממשה וכי אם תידרש לכך, תתפטר מחברותה בוועד העובדים.
ביני לביני, הובא עניינה של גב' עדרבי בפני הוועדה לניגוד עניינים של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית (להלן - הוועדה לניגוד עניינים בהסתדרות
), אשר לא מצאה כי מתקיים ניגוד עניינים ממשי בין תפקידה של גב' עדרבי במשרד הביטחון לבין כהונתה בוועד העובדים. המלצת הוועדה לאפשר את המשך כהונתה של גב' עדרבי בוועד העובדים אומצה על ידי יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי.
[3] ביום 10.09.2003 נזף מר צביקה כהן, ראש אגף משאבי אנוש במשרד הביטחון בגב' עדרבי, לאור המשך עבודתה בתפקידה בד בבד עם חברותה בוועד העובדים. נראה, כי הליך הנזיפה נעשה בהנחיית הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות שירות המדינה. כיוון שלא בוצע שימוע מסודר עובר לנזיפה, זומנה גב' עדרבי לשימוע, ומשלא התייצבה, ננזפה שנית.
במכתב מיום 01.04.2004, הנחה סגן נציב שירות המדינה - משמעת את משרד הביטחון, לנקוט הליך משמעתי כנגד גב' עדרבי, תוך שציין כי יש לקיים את ההליך המשמעתי בפני המנהל הכללי של משרד הביטחון (להלן - המנכ"ל
). במכתבו ציין סגן הנציב ש
"קודם לקיום ההליך, יש להציג בפני העובדת את כל חומר הראיות והתכתובות הרלוונטיות בנושא. במסגרת ההליך המשמעתי שיתקיים, יש לבחון אם קיים ניגוד עניינים בפועל בין התפקיד אותו ממלאת העובדת, הלכה למעשה, לבין כהונתה בוועד. אם יסתבר כי ניגוד עניינים זה אינו מתקיים באורח ממשי, או לחילופין, אם מתקיים ניגוד עניינים מעין זה אך ניתן לסייג, בהסכמה את פעילותה של העובדת במסגרת תפקידה... הרי שיש לתת לכך משקל רב בשקילת תוצאותיו של ההליך המשמעתי שיתקיים בעניינה של העובדת".
בהתאם להנחיה זו, הודיע עוזר המנכ"ל לגב' עדרבי כי בכוונת המנכ"ל לזמנה לשימוע, שמטרתו לברר עמה:
"האם קיים ניגוד עניינים בפועל בין תפקידך אותו הינך ממלאת, הלכה למעשה, לבין כהונתך בוועד".
בנוסף ציין כי ההליכים הקודמים אשר ננקטו בעניינה, לרבות תוצאותיהם, בטלים ותחתיהם יבוא הליך השימוע בפני המנכ"ל.
בפועל לא בוצע לגב' עדרבי שימוע, תוך שבמהלך שנת 2005 התקיימה התכתבות בין הצדדים, בין השאר, בנוגע לתיאור תפקידה של גב' עדרבי.
להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 23.03.2004 נשלחה לגב' עדרבי הודעה לפיה בקשתה לקיצור פז"מ לקידום בדרגה מעוכבת עד לקבלת הנחיית נציבות שירות המדינה בנדון, אך בפועל לא עוכב קידומה והיא קיבלה דרגתה במועד.
בחודש ינואר 2006 פנתה גב' עדרבי למשנה לנציב שירות המדינה, בדרישה שיבוטלו מכתבי הנזיפה בתיקה האישי, שתינתן לה דרגה תקנית נוספת רטרואקטיבית, ושיומצא לידיה מכתב התנצלות בו יצוין, כי היא פעלה כדין. בנוסף דרשה פיצוי
"בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב התנהלותכם הבלתי סבירה והגובלת בשערורייה והתנכלות אישית".
משמכתבה לא נענה עניינית, הוגשה תביעת גב' עדרבי לבית הדין האזורי.
בישיבת קדם המשפט הודיעו המערערות (להלן - המדינה
) על הסכמתן לבטל את מכתבי הנזיפה ולהוציאם לחלוטין מתיקה האישי של גב' עדרבי, ובית הדין האזורי קבע, כי למכתבים אלה לא הייתה נפקות מעשית בכל היבט שהוא, לרבות בכל הנוגע לקידומה של גב' עדרבי בדרגה. משכך, עיקר פסק דינו של בית הדין האזורי יוחד לבחינת מהות תפקידה של גב' עדרבי ולבחינת השאלה, האם כהונתה בו-זמנית בתפקיד ראש היחידה לשרותי מינהל באגף הבינוי במשרד הביטחון ובתפקיד חברת ועד העובדים, מעלה אפשרות ממשית לניגוד עניינים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
[4] בית הדין האזורי סבר, כי עניינה של הגב' עדרבי הינו "מקרה גבול" בכל הקשור לקיומה של אפשרות ממשית לניגוד עניינים מוסדי בין תפקידה במשרד הביטחון לבין חברותה בוועד העובדים. משמצא בית הדין, כי מדובר במקרה גבול, ראה ליתן משקל סגולי רב לחירות ההתארגנות; לזכותה של גב' עדרבי להיבחר לוועד; לזכותם של עובדי משרד הביטחון שלא תוגבל זכותם לבחור בנציגים בהם הם חפצים ולמניעת פגיעה באיכות הייצוג לו זוכים העובדים המאורגנים. לאור האמור, נפסק, כי לעת הזאת, וכל עוד לא תוכח אפשרות ממשית לניגוד עניינים במקרה עתידי קונקרטי, רשאית גב' עדרבי להמשיך לכהן כראש היחידה לשירותי מינהל באגף הבינוי בד בבד עם כהונתה כחברת ועד, ללא מגבלה כלשהי, זולת זו שראתה ליטול על עצמה בתפקידה כחברת ועד
- אי התעסקות בעניינים הנוגעים לעובדי אגף הבינוי.
עם זאת, דחה בית הדין את טענת גב' עדרבי בסיכומיה, לפיה ההליכים המשמעתיים שננקטו נגדה היוו התנכלות מכוונת כנגדה, שבאה למנוע את חברותה בוועד העובדים. בתוך כך, נדחתה תביעתה לפיצוי בסך 100,000 ש"ח "בגין העוול שנגרם לה כתוצאה מהפעולות הבלתי חוקיות" שנקטה המדינה. טעמי בית הדין לדחיית סעד זה היו, בין היתר, העדר נפקות מעשית למכתבי הנזיפה ומשיכתם מתיקה האישי של גב' עדרבי.
טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד