זיכוי רבה הראשי של קרית ביאליק מעבירות מעשים מגונים והטרדה מינית של נשים

בפתח הדיון הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו באישומים 1-3, וזאת מחמת הספק,  וכן החלטתי לזכותו מכל המיוחס לו באישום ה-4.

כתב האישום

1. הנאשם שימש בכל זמן רלבנטי לכתב האישום כרבה הראשי של קרית ביאליק, והעבירות המיוחסות לו בוצעו, כנטען, במשרדי הרבנות. כתב האישום מייחס לנאשם ארבעה אישומים, וזו תמציתם:

האישום הראשון מייחס לנאשם ביצוע עבירה של מעשים מגונים, עבירה על סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של הטרדה מינית, עבירה על סעיפים 3(א)+5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק למניעת הטרדה"). באישום זה המתלוננת היא א. (להלן: "מתלוננת 1"), אישה חרדית, אשר שימשה כמנקה במשרדי הרבנות של קרית ביאליק. בין החודשים דצמבר 2003 עד ינואר 2004, ובזמן שמתלוננת 1 ניקתה את משרדי הרבנות, ביקש ממנה הנאשם  להכין לו כוס תה ולהביאו למשרדו. משנכנסה מתלוננת 1 למשרדו של הנאשם והניחה את התה על שולחנו, קם הנאשם ממקומו, סגר את דלת המשרד, חיבק לפתע את המתלוננת בשתי ידיו ונצמד עם גופו לגופה ולאחר מספר שניות הניח את כפות ידיו על שדיה של ומישש אותם למשך מספר שניות. המתלוננת שאלה את הנאשם לפשר מעשיו, ואז אחז הנאשם בשתי לחיה וכיווץ את פיה בחוזקה, תוך שהוא אומר לה "רק נשיקה, רק נשיקה", ואז המתלוננת הסיטה את פניה ממנו ונשיקתו "פגעה" בלחיה הימנית במקום בשפתיה. בשלב זה שחרר הנאשם את המתלוננת מאחיזתו, והיא ברחה מחדרו, והנאשם אמר לה לא לספר על מעשיו.

האישום השני האישום השני מייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה בהתאם לסעיף 348 ג) לחוק העונשין, ועבירה של הטרדה מינית, עבירה עלפי סעיפים 3(א)+5(א) לחוק למניעת הטרדה. נטען, כי בתאריך שאינו ידוע למאשימה, במהלך שנת 2004, ותוך עבודתה השוטפת של המתלוננת כ. (להלן: "מתלוננת 2"), כמזכירת המועצה הדתית קרית ביאליק, ביקש הנאשם ממנה לשבת מעבר לשולחנו, והוא החל לספר לה על בעיותיו של הזוג הקודם שהיה אצלו בהתייעצות, בכך שהבעל אלים כלפי האישה בזמן קיום יחסי מין. לאחר מכן ביקש הנאשם מהמתלוננת לתת לו את ידה על מנת להתבונן בה, ומשאמרה לו שאין צורך ולמה הוא צריך את היד, ענה לה שאין לה ממה לפחד. הנאשם לקח בידיו את ידה של מתלוננת 2 מעבר לשולחן, ואמר לה שהוא רואה שגם לה יש רווח בין האצבעות, וכי הרווח הזה מלמד שגם לה יש כאבים בזמן שהיא מקיימת יחסי מין עם בעלה. ברגע ששמעה זאת המתלוננת, היא משכה חזרה את ידה והפסיקה את השיחה.

האישום השלישי מייחס לנאשם את אותן העבירות שיוחסו לו באישום השני. המתלוננת, א.ב. (להלן: "מתלוננת 3"), נשואה ל- י., ובחודש יוני 2003, עובר לנישואיה, הלכה יחד עם בעלה להירשם ברבנות של קרית ביאליק, והיא נכנסה יחד עם בעלה לחדרו של הנאשם, במסגרת תפקידו כרבה של העיר, וזאת לצורך שיחה עמו. בשלב כלשהו ביקש הנאשם מ-י. לצאת מן החדר ומשנותרו לבדם, אמר הנאשם למתלוננת 3 שכיוון שהיא מבוגרת, יש לו "ברכה מיוחדת" בשבילה, ואז נעמד מולה, ביקש ממנה לקום, ליטף את פניה ונתן לה נשיקה במצח. המתלוננת נבהלה ממעשיו של הנאשם ושאלה אותו אם זו "הברכה המיוחדת", הנאשם השיב בחיוב ושאל אותה אם היא רוצה עוד.

האישום הרביעי מייחס לנאשם עבירה של הדחה בחקירה, עבירה על סעיף 245 (ב) לחוק העונשין, בכך שבמהלך חודש יולי 2007, ובעקבות פנייה אל הנאשם מאחד העיתונים המקומיים של הקריות, קרא למזכירה, שהיא מתלוננת 2, להיכנס לחדרו, ושאל אותה אם יכול להיות שמתלוננת 1 הגישה נגדו תלונה. מתלוננת 2 ענתה לנאשם שהיא אינה יודעת מי הגישה נגדו תלונה ואז אמר לה הנאשם לבדוק זאת עם מתלוננת 1 ואם היא אכן זו שהגישה את התלונה, אז שתבטל אותה ושלא תגיד שהנאשם אמר לה לבטל את תלונתה. מתלוננת 2 פנתה למתלוננת 1 וסיפרה לה על דברי הנאשם, ומתלוננת 1 ביקשה למסור שאין לה קשר לתלונה שהוגשה נגדו. משסיפרה מתלוננת 2 לנאשם כי למתלוננת 1 אין כל קשר לתלונה, אמר לה הנאשם להגיד למתלוננת 1 שהיא "משחקת באש" ושתיזהר, ושתשמור על המשפחה שלה טוב טוב כיוון שיש לה בעל וילדים.

2. הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום, וטען כי מדובר בקנוניה נגדו, אשר נרקמה בין המתלוננות ובין מר מאיר אוטמזגין, מזכיר המועצה הדתית קרית ביאליק, "שבחר להעליל על הנאשם עלילות שווא כדי לסחוט ממנו כספים וכדי לסלקו ממשרתו ולהכפיש את שמו, על מנת שעד זה, מאיר אוטמזגין, יוכל להושיב במועצה הדתית את עושי דברו, או את אלה שהוא חפץ בעיקרם".
3. מטעם המאשימה העידו שלושת המתלוננות ובני זוגם, ובנוסף - עזרואל משה, מאיר אוטמזגין, ארנון שדה,  רס"מ נג'אח טרביה , אברהם ביטון והוגשו 12 מוצגים. במהלך ניהול המשפט התגלתה קלטות, שסומנו נ/6-נ/7 והתמליל סומן נ/8. הקלטת נ/7 כונתה ע"י הסנגור כ-"קלטת הסחיטה", והיא מתעדת שיחות מו"מ בין מקורבי הנאשם, מאיר אוטמזגין ואחת המתלוננות. לאחר חשיפת קיום הקלטת, במהלך ניהול המשפט, העידו בשנית מטעם המאשימה, ולבקשת הסנגורים, שלושת המתלוננות, בעלה של מתלוננת 3, מאיר אוטמזגין והפרקליטה ר., ששימשה בתפקיד פרקליטה מטעם המדינה בתיק זה, בישיבות הראשונות בהן נשמעו חלק מעדי התביעה.
4. מטעם ההגנה העידו הנאשם ו- 3 עדי הגנה נוספים: מר שמעון אלמליח - רב העיר נשר, שמשמש רב מקומי בעתלית ויו"ר ארגון רבני ישראל, וכן מר משה אביר - עובד תחזוקה ברשות המקומית קריית ביאליק, ואשתו דבורה אביר, ובנוסף הוגשו 8 מוצגים.
5. לאחר שמיעת כל העדים, ערכתי ביום 8.7.13 ביקור במקום, במשרדי הרבנות הראשית קריית ביאליק, בכדי לראות כיצד נראה מבנה המועצה הדתית בכלל, וכיצד נראה חדרו של הנאשם בפרט, מאחר ובכתב האישום נטען כי כל העבירות בוצעו בחדר זה.

הקלטת נ/7

6. באי כוח הנאשם טענו כי הקלטת נ/7 חושפת באופן ברור כי עוה"ד מטעם הפרקליטות, עוה"ד ר. (להלן: "הפרקליטה"), שייצגה את הפרקליטות בתיק זה מראשיתו ועד שהוחלפה, הייתה מעורבת במו"מ שהתנהל בין הצדדים, באופן בו היא בעצמה שלחה עד תביעה מרכזי בתיק - מאיר אוטמזגין, לנהל מו"מ בשם המתלוננות 1 ו-2, שלטענת באי כוח הנאשם הגיע עד כדי סחיטת הנאשם ע"י המתלוננות, וזאת בידיעתה ותחת חסותה של הפרקליטה.

7. באי כוח הנאשם טענו כי עמדת המתלוננת מובאת בקלטת באמצעות נציגם, מאיר אוטמזגין, ממנה עולה שהמתלוננות הציבו תנאים להסדר עם הנאשם: תנאי ראשון הינו שאף אדם ממשפחתו לא יחליף אותו; תנאי נוסף הינו - מתן פיצוי כספי למתלוננת 1 בסך 300,000 ש"ח ולמתלוננת 2 בסך 160,000 ש"ח.
8. באי כוח הנאשם טענו כי התנאי הראשון של המתלוננות מצביע על שיקול זר בהגשת התלונה כנגד הנאשם, והתנאי השני והסכומים המופרזים שהועלו ע"י המתלוננות, מצביע על ניצול התלונה כמקור להכנסת כספים. באי כוח הנאשם טענו כי לאור הסכומים הרבים שדרשו המתלוננת, אין מנוס מלהניח, כי אחד מהשיקולים הזרים, אשר היוו את הבסיס להגשת התלונות, היה רצון לקבל כספים מידיו של הרב, כפי שגם עולה מעדותו של עד ההגנה, הרב אלמליח, שציין בעדותו כי משיחות שערך עם המתלוננות הן הביעו בפניו דרישה לסכומים גבוהים ולאור זאת המו"מ לא צלח, והכל כפי שיובא להלן.
9. באי כוח הנאשם טענו כי התנהלות זאת של הפרקליטות, החל במעורבות במו"מ, שמתגלה כסחיטה, וכלה בניסיון להסתרת הדברים עד לחשיפתם במהלך ניהול המשפט, מצדיק ביטול האישומים כנגד הנאשם בשל עקרון ההגנה מן הצדק.

10. ב"כ המאשימה ציינה כי טרם הגשת כתב האישום, היו ניסיונות של גורמים שונים לסיים את ההליך בלא כתב אישום, מחוץ לכותלי בית המשפט, ע"י תשלום סכום כסף למתלוננות, דבר שלא צלח, והוסיפה, שבקשת פיצוי ע"י המתלוננות למעשים שנעשו בהן, אינה מלמדת דבר על המניע לתלונה, וכי חלק מניסיונות התיווך נעשו ביוזמת שליחי הנאשם.

11. באי כוח הנאשם ציינו, שכתב האישום הוגש ב-8.3.09, השיחה המוקלטת התקיימה ביום  4.1.10 והודעה בדבר קיומה הועברה לידי ההגנה רק ביום 8.1.12. 
12. ב"כ המאשימה טענה, שקיימים שני דיסקים המתעדים שתי הקלטות:  נ/6, שיחה בין בעלה של מתלוננת 3 לחתנו של הנאשם, יובל, ו-נ/7, שיחה בין יובל, אוטמזגין ואחרים בנוגע לסגירת התיק אחרי הגשת כתב האישום. לטענת ב"כ המאשימה, שני הדיסקים הגיעו לידי הפרקליטה לאחר פתיחת המשפט, אולם היא לא עיינה בהם, והם הגיעו לידי עוה"ד שהחליפה אותה בניהול המשפט, רק בחודש ינואר 2012, והועברו מידית להגנה.