זיכוי נאשם מעבירות איומים כלפי עו"ס ושוטר ומעבירת הפרת הוראה חוקית

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אני מודיע על זיכויו של הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

העובדות

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו שתי עבירות של איומים וכן הפרת הוראה חוקית.

2. על פי עובדות כתב האישום ביום 15.12.11 בבית הכלא כרמל , איים הנאשם על עובדת סוציאלית  בשם י., אשר משמשת כעובדת הסוציאלית של אגף בבית כלא בו שהה הנאשם, וזאת בפגיעה שלא כדין בגופה ובחייה של ז.א., שהנה אשת הנאשם כשאמר לעובדת סוציאלית  "אני רוצה להודיע לאשתי הנחשה שלא תשמח יותר מידי כי אני משתחרר" , חייך ויצא מהמשרד.

3. בהמשך נטען, כי הנאשם שוחרר ביום 16.12.11 בתנאים מגבילים וחתם על כתב ערובה לפיו נאסר עליו ליצור קשר עם אשתו וכן להימצא ברחוב ... במשך 14 יום, אך הפר את ההוראה החוקית בכך שנכנס ביום 18.12.11 לבית בכתובת האמורה.

4. עוד נטען כי משהזמינה אשת הנאשם את המשטרה, איים הנאשם על השוטר נחשון יאן בכך שאמר לו "אתה אפס אני יהרוג אותך" והושיט את שתי ידיו לכיוון הגרון וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

5. הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום וטען כי האמירה כלפי העובדת סוציאלית  לא הייתה איום. ביחס להוראה החוקית טען כי זו לא הוסברה לו נכונה וכי אין מדובר כלל בהוראה חוקית. הנאשם לא חלק על כך שהגיע לבית בניגוד להוראה. ביחס לאיום כלפי השוטר, כפר הנאשם בעצם אמירת המילים וכן בתנועות הידיים המיוחסות  לו וטען לכוח רב שהפעיל השוטר דווקא.

דיון

6. כתב האישום מייחס לנאשם שלוש עבירות בשלושה מועדים שונים. אדון בהן כסדרן.

האיום על העובדת סוציאלית

7. באישום זה נטען כי הנאשם איים על העובדת סוציאלית י.נ. שהנה עובדת סוציאלית של בית הסוהר כרמל באגף בו שהה הנאשם במועד זה כאסיר (להלן - העובדת סוציאלית ). האיום הנטען אינו בפגיעה בחייה או בגופה של העובדת סוציאלית  עצמה, אלא באשת הנאשם.

8. מעדותה של העובדת סוציאלית  עלה כי היא לא טיפלה בנאשם והכירה אותו היכרות שטחית בלבד. לטענתה ביום האירוע הוא נכנס לחדרה וטען כי "אין לו איך ליצור קשר עם המשפחה" . לשאלתה מדוע זה חשוב השיב כי "הוא רוצה להודיע לאשתו הנחשה שלא תשמח יותר מידי כי עוד מעט הוא משתחרר" (9/3) .

9. העובדת סוציאלית  הוסיפה כי הוא אמר את הדברים, חייך ויצא. לטענתה היא לא נותרה "נינוחה" עם הדברים ולכן סברה שיש מקום להודיע לגורמים בכלא אודותם. במיוחד ראתה היא חשיבות לכך בשל ידיעתה שהנאשם אמור להשתחרר ביום המחרת וכן בשל כך שידעה מהי העבירה בגינה הוא מרצה מאסר אותה עת. הצדדים לא חשפו בפני את מהות העבירה, אולם הדברים היו ניתנים להבנה ללא קושי.

10. בחקירה הנגדית נשאלה העובדת סוציאלית למילים המדויקות שנאמרו והסתבר שהשיחה התנהלה ברוסית, שפה אותה היא דוברת. העובדת סוציאלית חזרה על ששמעה ברוסית ומתורגמנית בית המשפט תגרמה "אני מבקש להודיע לאשתי הנחשה שאני משתחרר" (10/28). העדה המשיכה והסבירה כי לא הייתה בקשה ממנה להעביר מסר אלא הנאשם פשוט השיב לשאלתה והסביר מדוע רצה לדבר בטלפון עם  משפחתו. לשאלת בית המשפט השיבה העדה כי הנאשם לא הרים את הקול אך "האינטונציה עוררה אצלי חשש לשלומה של אשתו" (12/24).

מהו הביטוי שנאמר ?

11. ראשית יש לקבוע מהו הביטוי שאמר הנאשם לעובדת סוציאלית. בחקירתו (ת/3) וטען הנאשם כי ענה לשאלתה של העובדת הסוציאלית מדוע רצה להתקשר הביתה: "אני רציתי להגיד לאשתי שהיא לא תשמח כי משחררים אותי". שנשאל למה התכוון בדברים אלו השיב "לא יודע מה יש בלב אני אומר. אני לא התכוונתי שיש משהו רע". בעדותו בבית המשפט לא פירט הנאשם מהו המשפט המדויק שאמר לעובדת סוציאלית  והוא לא נשאל ע"י מי מהצדדים כל שאלה בנושא. ביחס לכוונתו בדברים שאמר, השיב הנאשם "רציתי להעביר מסר לאשתי שלא ישללו את הקצבה שלי שאני מקבל אותה. היא לא תקבל את הקצבה שלי אלא אני אקבל אותה" ובהמשך הסביר כי התכוון שלא תשמח כי "היא תצטרך לכבד ולהכין ארוחות צהריים, לטפל בי ולנקות אחרי".

12. עדותה של העובדת סוציאלית הייתה מהימנה בעיני. היא העידה בצורה מקצועית וקורקטית. לא היה ניכר בעדותה שהיא מבקשת להרע לנאשם, או להעצים את הדברים, אלא תיארה את הדברים כהווייתם.

13. קיים הבדל ברור בין הביטוי הראשון שתיארה העובדת סוציאלית ("הוא רוצה להודיע לאשתו הנחשה שלא תשמח יותר מידי כי עוד מעט הוא משתחרר" (9/3)) לביטוי שתיארה לאחר תרגומו מרוסית ("אני מבקש להודיע לאשתי הנחשה שאני משתחרר" (10/28)) . בביטוי השני,  ניכר שחסר המשפט "שהאישה לא  תשמח יותר מידי". לכאורה, עלי להעדיף ביטוי זה, שכן הוא מקל עם הנאשם והעדה מאשרת אותו, אולם דומני כי חל בלבול כלשהו בהליך התרגום בבית המשפט, שכן הנאשם עצמו מודה שהביטוי שאמר כלל משפט שמשמעו "שהאישה לא תשמח יותר מידי" שכן בהודעתו (ת/3) הודה שאמר "אני רציתי להגיד לאשתי שהיא לא תשמח כי משחררים אותי" ובעדותו בפני אף הסביר את כוונתו בביטוי זה לפיה רצה לומר שהאישה לא תשמח כי "היא תצטרך לכבד ולהכין ארוחות צהריים, לטפל בי ולנקות אחרי".

14. על כן, אין מקום לקבל את טענת הסנגור להעדפת המשפט השני ואני קובע כי הביטוי שנאמר הוא "אני רוצה להודיע לאשתי הנחשה שלא תשמח יותר מידי כי עוד מעט אני משתחרר".