זיכוי מחמת הספק של מטפל אלטרנטיבי מעבירות של אינוס ומעשה סדום במטופלת

השופטת מ' מזרחי:

פתח דבר:

1.         לפי הוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי, אנו מודיעים בפתח הכרעת הדין כי הגענו למסקנה שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והן, עבירות אינוס ומעשה סדום.

2.         על פי גרסת המתלוננת המונחת ביסוד כתב האישום, הנאשם, אשר טיפל בה בשיטת "רייקי", ניצל את הטיפול בגופה לבצע בה מעשי אונס. בפתח הדברים נציין כי תהליך ההכרעה בעובדות תיק זה, הבליט באופן מיוחד את הפער הקיים לעיתים, בין היכולת להאמין לדברי המתלוננת בתיק זה ובין היכולת להגיע למסקנה שיש להרשיע את הנאשם. בעדותה הייתה המתלוננת משכנעת בעוצמת הכאב שביטאה כמי שסבלה מפגיעות שנגרמו לה בעת שטופלה על-ידי הנאשם. לגרסתה הייתה תלויה בו לחלוטין ולא היה בכוחה למנוע את המעשים. חרף הכנות שהשתקפה בדבריה לא היה בידינו לקבוע כי הנאשם ביצע בה אותם מעשים, זאת בשל שורת קשיים האופייניים למצב בו מול עדות המתלוננת שאין לה חיזוק ממקורות אחרים, עומדת גרסה מנוגדת של הנאשם. הנאשם הכחיש את המעשים שיוחסו לו באופן עקבי ולא מצאנו בגרסתו סתירה פנימית. אכן, גם בגרסתו מצאנו קשיים וגם אם נטינו להעדיף עליה את גרסת המתלוננת, לא היה בידינו לקבוע כי גרסתה שלה אינה מותירה קשיים המקימים ספק שדי בו כדי להביא לזיכוי. 

כתב האישום והתשובה לאישום

3.         כתב האישום מיחס לנאשם, שהנו מטפל בשיטות ריפוי אלטרנטיביות (וביניהן שיטת רייקי), עבירות אינוס (יותר מארבע עבירות) ומעשה סדום בנסיבות אינוס (מספר עבירות) שבוצעו כלפי המתלוננת.

עפ"י כתב האישום המתלוננת, שסבלה מתסמונת פוסט-טראומתית, ככל הנראה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הגיעה אל הנאשם לטיפול ברייקי ביום 9/5/07, וטופלה עד לחודש יוני 2010. כבר קודם לחודש פברואר 2010, החל הנאשם להחמיא למתלוננת בהתייחס למראה גופה ונשיותה, המתלוננת לא הגיבה. בפברואר 2010, במהלך טיפול, נישק הנאשם את המתלוננת על שפתיה. המתלוננת כיסתה את עיניה מתוך תחושת בושה. הנאשם אמר כי הוא מקווה שלא פגע בה אך אינו מצטער. במהלך טיפול סמוך בזמן, הנאשם שב ונישק את המתלוננת על שפתיה, והחל לגעת בגופה. הוא ניסה אז לפתוח את מכנסיה ואף ניסה להכניס את ידו אל מתחת למכנסיים. המתלוננת סימנה לו שהיא אינה מעוניינת. גם בטיפול נוסף נישק הנאשם את המתלוננת וניסה להכניס את ידו אל מתחת למכנסיה, והמתלוננת שניסתה תחילה להתרחק ממנו, נכנעה לביטויי אכזבה שהפגין. בהמשך לכך הנאשם הכניס את ידיו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, נגע באיבר מינה, והחדיר את אצבעותיו לתוכו. המתלוננת השיבה בחיוב לשאלת הנאשם אם הוא עושה לה טוב.  במהלך טיפול נוסף, בסמוך ליום 25/3/10, בזמן שהמתלוננת שכבה על מיטת הטיפולים, נישק אותה הנאשם על שפתיה בהתלהבות, בעודו רוכן מעליה, וניסה לדחוק את אצבעותיו לתוך מכנסיה. המתלוננת התנגדה, אך הנאשם נישק אותה בהתלהבות, תחב את אצבעותיו לתוך איבר מינה והפשיל את מכנסיה. המתלוננת הרימה את המכנסיים.

            לאחר הטיפול האחרון (מיום 25.3.10), ניתקה המתלוננת את קשריה עם הנאשם. הנאשם מצידו התקשר אל המתלוננת מדי כמה ימים, ובתגובה לניסיונות חוזרים ונשנים מצידו ליצור עמה קשר טלפוני, התקשרה אליו המתלוננת בערב ליל הסדר. הנאשם המשיך להתקשר אל המתלוננת מדי כמה ימים ואמר לה שהיא כל עולמו, שהוא "חייב אותה". לנוכח לחציו חזרה המתלוננת לקליניקה, בסוף חודש אפריל 2010. בבואה, הנאשם נישק אותה, פתח את מכנסיו, והניח את כף ידה של המתלוננת על איבר מינו. לאחר מכן הרים את חולצתו והניח את כף ידה השנייה על פיטמתו. הנאשם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת, ואף ניסה להחדיר את אצבעותיו לתוך פי הטבעת של המתלוננת אך לנוכח תנועת המתלוננת שהביעה אי הסכמה, חדל. לאחר מכן ניסה הנאשם להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, אך לא הצליח כתוצאה מאין אונות.

            בפעם הבאה בה הגיעה המתלוננת לקליניקה, הפשיטה הנאשם ממכנסיה, השכיבה על מיטת הטיפולים, הפשיל את חולצתה כך ששדיה היו חשופים ותחב את איבר מינו לפיה. לאחר מכן התפשט הנאשם לגמרי, עלה על מיטת הטיפולים וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אך לא הצליח כתוצאה מאין אונות.  הנאשם החדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת במספר מפגשים נוספים, שמועדם אינו ידוע במדויק  למאשימה.

            ביום 12/5/10 או 13/5/10, בהגיע המתלוננת לקליניקה, מאחר שהייתה במחזור, מרח הנאשם את איבר המין ואת פי הטבעת של המתלוננת בקרם ידיים, ותחב אצבעותיו לפי הטבעת שוב. בסוף המפגש אמר כי לבסוף ילמד את גופה וידע מה עושה לו טוב. הנאשם הסביר למתלוננת כי הוא מעולם לא חש משיכה מינית כה עזה לאישה וכי הרגשות החזקים שיש לו כלפיה, מעוררים בו חרדה שמא יאבד אותה.

בסיכומו של כתב האישום נאמר כי הנאשם בעל את המתלוננת לעיתים שלא בהסמכתה החופשית ולעיתים בהסכמתה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה. בנוסף לכך בצע הנאשם במתלוננת מעשי סדום תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת את הסכמתה החופשית.

התשובה לאישום

4.         בתשובתו לאישום טען הנאשם כי המתלוננת פנתה אליו  ביום 9/7/07, לא לשם קבלת טיפול, אלא לשם לימוד. לאחר עבור זמן היא גם עברה אצלו טיפולים  בנוסף ללימוד. עוד ציין הנאשם כי במהלך הקשר, היו טיפולים, לימודים ולאחר מכן היה קשר של קולגות, כיוון שהמתלוננת הפכה להיות מטפלת רייקי בעצמה. הנאשם הכחיש בתשובתו מעשים מיניים כלשהם.

נציין כבר כאן כי במשטרה שמר הנאשם בעיקרו של דבר על זכות השתיקה. אולם, עובדה היא שבתחילת חקירתו, לא נמסר לו כלל מי מתלוננת נגדו ומהי המהות המדויקת של תלונתה (ראו הפר' לגבי הארכות המעצר, נ/31). רק בעימות מול המתלוננת, היה בידו להבין במה מדובר. ע"פ הסבר הנאשם בעת חקירתו במשטרה עובר למעצרו, משלא נמסרו לו כלל פרטי התלונה, אלא נמסר לו רק כי יש תלונות של מטופלות כלפיו (דבר שלא היה נכון), בחר לשתוק. נציין כי נוהל זה של המשטרה לערפל את האישום בשלב החקירה, כך שלנחקר לא נמסרת תמונה של ממש בעניין אשמתו והוא מתקשה להתמודד עם אישום מעורפל, מעורר תמיהה. מכל מקום, אין מקום בנסיבות מקרה זה להסיק מסקנות לחובתו משתיקה זו.

מבט חטוף על הראיות

5.         הגרסה שמצאה ביטוייה בכתב האישום, היא גרסת המתלוננת כפי שנשמעה בבית המשפט. לא עמדו לפנינו ראיות אחרות שיבססו את דבריה. הטיפול במתלוננת נעשה במשרדו הסגור של הנאשם (בקליניקה), ולא היה לו עד. כפי שיפורט להלן, המתלוננת גם לא סיפרה לאחרים אודות המעשים שנעשו בה בסמוך לביצועם, אלא רק בסמוך לתלונתה במשטרה, דהיינו, כמה חודשים לפחות לאחר מכן. התלונה הוגשה ב 2.6.10.

            ע"פ עדות המתלוננת, היא זו שהפסיקה את הטיפול אצל הנאשם, לגרסתה בתגובה למעשים קשים שביצע בה, זמן לא ארוך לפני התלונה, ועברה למטפלת אחרת. המתלוננת סיפרה במשטרה והעידה בחקירתה שסיפרה למטפלת החדשה, גב' היימן על הניצול המיני של הנאשם. ואולם ע"פ גרסת המטפלת, המתלוננת סיפרה לה על המעשים המיניים רק בסמוך לתלונה במשטרה. כמו כן, אליבא דמתלוננת סיפרה כבר בתחילת שנת 2010 לחברתה הטובה, מ' המתגוררת בצרפת, על כך שהנאשם נישק אותה, ואח"כ גם כתבה לה דואר אלקטרוני שבו התייחסה לתקופה יותר מאוחרת, שבה התרחשו המעשים החמורים יותר, אך מ' לא הובאה לעדות, וההתכתבות לא הוצגה. באופן כזה תלונת המתלוננת לא נתמכה ע"י עדים שע"פ גרסתה שמעו את הדברים מפיה בסמוך לאירועים ("בזמן אמת"), לפני שהתלוננה במשטרה. כידוע, יש משקל רב לדיווח על התלונה בסמוך למעשים. המאשימה נשענה על סימן שנתנה המתלוננת (כתמי לידה בחזה), כראיה לכך שהוריד בגדיו לפניה.

6.         גרסת הנאשם הכחישה את זו של המתלוננת, וסיפקה טעם אחר לניתוק הקשר ביניהם. לפי גרסתו לא היה ביניהם כל קשר אינטימי והקשר נפסק מאחר שהיא הביאה למשרדו סמים חרף אזהרתו לבל תעשה כן. גם גרסה זו לא נתמכה על ידי ראיה ממשית כלשהי, כגון רישום בכרטיס שהתנהל על שם המתלוננת. הובהר כי הרישום האחרון בכרטיס הוא מ 2007. אם כי אין חולק כי המתלוננת עשתה שימוש בסמים קלים.

            הנאשם ביקש להיבנות מהעובדה שלמתלוננת עבר נפשי שתועד במסגרת טיפולים שקיבלה בתקופה שקדמה להגעתה אליו גם התיעוד הרפואי בתקופה שלאחר ניתוק הקשר הועמד לפנינו, ולימד על התמודדותה עם קשייה. פסיכיאטר מטעם ההגנה ד"ר ששון, העריך שלמתלוננת בעיה של הפרעת אישיות גבולות אשר משפיעה על האופן שבו היא קולטת את המציאות. עוד נטען ע"י ההגנה כי בתקופה הרלבנטית המתלוננת עישנה סמים והפסיקה קבלת תרופות וכך תפיסת המציאות שלה עוותה. קו הגנה נוסף שננקט על ידי הנאשם הוא ביסוס ראייתי של האפשרות שבמהלך טיפול רייקי אין המטופל יכול תמיד להבחין בין מציאות לדמיון. בהקשר זה הוגשה חוות דעת (נ/26) של פסיכולוגית קלינית המתמחה ברייקי ובהיפנוזה גב' גולד-מגן, וכן הובא לעדות מר ידין קפלינסקי שנתן גם הוא חוות דעת (נ/25). קפלינסקי מפעיל קליניקה לרפואה אנרגטית (בין השאר רייקי), ומרצה במכללת רידמן על רפואה משלימה במגמת פסיכותרפיה הוליסטית.