זיכוי מחמת הספק מעבירות של אינוס בת זוג, מעשה סדום ותקיפה

בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, הננו מודיעים, בפתח הכרעת הדין, על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום ותגובת הנאשם

1.         בכתב אישום שהוגש נגד הנאשם, פלוני, יוחסו לו עבירות אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ותקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

            בכתב האישום נטען כי במהלך החודשים אפריל-מאי 2007 נקשר קשר זוגי בין הנאשם לבין פלונית (להלן: " המתלוננת"), והחל מיום 01.05.2007 עברו השניים להתגורר בדירה ששכרו בקרית-עקרון. התביעה טוענת כי כשבוע וחצי לאחר מועד הכניסה לדירה, התפתח בין הנאשם למתלוננת ויכוח שבמהלכו דחף אותה הנאשם.

התביעה מוסיפה וטוענת, כי כעבור יומיים, לאחר שהנאשם והמתלוננת אכלו ארוחת ערב יחדיו, הודיעה המתלוננת לנאשם כי היא הולכת לישון ונכנסה למיטה. בכתב האישום נטען כי הנאשם נשכב לצד המתלוננת, החל לגפפה ולנשקה, וביקש לקיים איתה יחסי מין. המתלוננת הודיעה כי אינה מעוניינת בכך, אך הנאשם המשיך במעשיו והסיר את מכנסיה ותחתוניה בניגוד לרצונה. בהמשך, פישק הנאשם באמצעות ידיו את רגליה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת ניסתה להרחיק את הנאשם ממנה, ושבה וביקשה כי יחדל, אך הנאשם לא חדל ממעשיו עד שהגיע לסיפוק מיני. לאחר מכן, החדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, למרות בכיה וטענתה כי הוא מכאיב לה. בהמשך, שב הנאשם והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת.

יומיים לאחר אירוע זה, ביקשה המתלוננת מהנאשם כי יעזוב את הדירה, אולם הלה סירב באומרו כי חוזה השכירות הוא גם על שמו. בתגובה, נטלה המתלוננת תיק והחלה להכניס את בגדיו של הנאשם לתוכו, אך הנאשם חטף את התיק מידיה של המתלוננת, דחף אותה והפילה ארצה.

הנאשם, באמצעות סנגורו עו"ד בועז קניג, כפר בכל האשמות המיוחסות לו. הנאשם מודה כי בינו לבין המתלוננת היה קשר זוגי שנמשך כחודש ימים, אך מוכחשת הטענה כי עבר לגור בדירתה של המתלוננת. השניים חתומים על הסכם שכירות מיום 22.04.2007, שתוקפו מיום 01.05.2007 ועד ליום 31.10.2007. השניים שכרו יחדיו את הדירה והתגוררו בה בהתאם לחוזה, אשר נחתם על-ידי שניהם.

הנאשם טוען כי הכיר את המתלוננת בסמוך ל-24.03.2007, ולאחר מספר ימים התגייס לשירות מילואים, מיום 27.03.2007 ועד ליום 16.04.2007. במהלך שירות המילואים, הגיעה המתלוננת לבקר את הנאשם מספר פעמים, והוא נפגש איתה בחופשות. לאחר שהנאשם השתחרר מהמילואים הם שכרו את הדירה והתגוררו בה במשך כחודש ימים. לגבי הטענה כי תקף את המתלוננת, טוען הנאשם כי הוא סייע לה בעבודות הבית ככל שהתבקש, ובמסגרת זו התפתח ויכוח ביניהם, אך הוא כופר בטענה כי דחף את המתלוננת.

אשר לטענות המרכזיות בכתב האישום, היינו כי הנאשם אנס את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום, נטען בתגובה כי התקיימה ביניהם מערכת זוגית, שבמסגרתה היו יחסי מין בהסכמה. הנאשם לא כפה את עצמו על המתלוננת, ולאחר שהיא דרשה ממנו לעזוב את הדירה, טענה המתלוננת כי הוא חייב לה 1,000 ש"ח, ולצורך כך התקשרה אליו מספר פעמים. בפעם האחרונה אמרה המתלוננת לנאשם כי אם לא יחזיר לה את הכסף, היא תגיש תלונה במשטרה כי הוא אנס ותקף אותה. הנאשם אמר למתלוננת כי תעשה מה שהיא רוצה, ולאחר כשעה התייצבה המתלוננת בתחנת המשטרה והגישה תלונה.

יצוין, כי פרשת התביעה, לרבות עדותה של המתלוננת, נשמעה בפני הרכב אשר כלל את כב' השופט שמואל ברוך ז"ל, אשר נפטר בטרם עת. בעקבות פטירתו של השופט ברוך ז"ל, הצטרף להרכב כב' השופט גלעד נויטל, יבדל"א. פרשת ההגנה, ובכלל זה עדותו של הנאשם, נפרשה לפני ההרכב החדש, כאשר ב"כ הנאשם לא ביקש להחזיר אל דוכן העדים את המתלוננת או מי מבין עדי התביעה.

ראיות התביעה

עדות המתלוננת

2.         העדה המרכזית במסגרת פרשת התביעה הינה, כצפוי, המתלוננת. המדובר בצעירה כבת 25, אשר עבדה בתקופה הרלוונטית בחברת החשמל כמוקדנית 103, המציגה את עצמה גם כשחקנית. בפתח עדותה, מסרה המתלוננת כי הייתה אחת המתלוננות בתיק האונס של חנן גולדבלט, וכי היכרותה עם הנאשם החלה כ-7 חודשים לאחר שהעידה בתיק גולדבלט.

            לדברי המתלוננת, היא הכירה את הנאשם בחול המועד פסח, כאשר היה בשירות מילואים. ביום 16.04.2007 חגגה המתלוננת יום הולדת, ולדבריה עד למועד זה נהגה לקיים עם הנאשם שיחות טלפוניות, אך לא התקיימו ביניהם פגישות מרובות. כאשר יצא הנאשם לחופשות משירות המילואים, הוא נהג ללון בבית סבתה בעיר רמלה, שם התגוררה.

            ביום 22.04.2007, החליטו הנאשם והמתלוננת לחתום על חוזה שכירות של דירה בקרית-עקרון ( ת/1), כאשר תקופת השכירות לחצי שנה, מיום 01.05.2007 ועד ליום 31.10.2007. דמי השכירות החודשיים  הועמדו על סך של 2,000 ש"ח, ובתאריך 01.05.2007 נכנסה המתלוננת ביחד עם הנאשם לדירה.

            הנאשם נפגש עם הוריה של המתלוננת בשתי הזדמנויות, כשהאחת הייתה ביום הולדתה, כאשר לדברי המתלוננת " הוא לא מצא חן בעיני ההורים שלי והם אמרו לי שזה לא כל כך נראה להם. הם לא נתנו לי סיבה ספציפית" (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 6-5).

            לשאלת התובעת, מסרה המתלוננת כי בשבועיים הראשונים להיכרותם, התקיימו ביניהם יחסי מין בהסכמה, כאשר הדבר נעשה, לעיתים ביוזמת הנאשם, לעיתים ביוזמתה, ולעיתים ביוזמת שניהם.

            לאחר מסיבת יום ההולדת, התקשרה המתלוננת אל הנאשם ואמרה לו כי היא מבקשת לסיים את הקשר ביניהם, בשל העובדה כי הוריה אינם מקבלים אותו. כעבור יומיים התקשרה המתלוננת אל הנאשם ואמרה לו כי היא מבקשת לחזור אליו, ולחדש את הקשר ביניהם. לאחר שחודש הקשר, נסעה המתלוננת אל בית הורי הנאשם בעפולה, ושהתה שם בסוף השבוע שהחל ביום 20.04.2007.

            לאחר שהכירה את משפחת הנאשם, אביו, אמו ואחיו, חזרו שניהם לבית הסבתא ברמלה, ובאותו יום (22.04.2007), הם ניגשו לראות את הדירה בקרית-עקרון ואף חתמו על החוזה. עד לכניסה ביום 01.05.2007, לן הנאשם לסירוגין בבית הסבתא ברמלה ובבית הוריו בעפולה.