זייד נ' מ. ד. א. בנייה ופיתוח בע"מ

פסק דין

התובע היה מנהל עבודה בחברת בניה כשנה וחצי עד לפיטוריו, לטענת מעסיקתו בנסיבות המצדיקות שלילה מלאה של פיצויי פיטורים. בפנינו תביעתו בה הוא מבקש מאיתנו, בין היתר, לפסוק לו פיצויי פיטורים מלאים.

התשתית עובדתית

הנתבעת, חברת מ.ד.א. בנייה ופיתוח בע"מ, היא חברה פרטית העוסקת בענף הבנייה. התובע הועסק אצלה כמנהל עבודה, שכיר, מיום 1.5.07 עד פיטוריו על ידה בהודעת פיטורים בכתב מיום 15.12.08. בהודעה נאמר שעקב קשיים בחברה היא נאלצת להפסיק עבודתו אצלה ובהתאם לתקופת ההודעה המוקדמת, מועד סיום עבודתו הוא ביום 31.12.08 (נ/ א' לכתב ההגנה).

ביום 30.12.08 התובע נפגע בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ונקבעה לו בגינה תקופת אי כושר החל מיום 31.12.08 עד ליום 31.3.09 שבעדה שולמו לו דמי פגיעה (נ/ 30-31 לתצהיר התובע). הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, שכן בעוד הנתבעת טוענת שהתובע הועסק אצלה מיום 1.5.07 עד ליום 31.12.08, התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבעת למעשה עד ליום 31.3.09, כלומר, עד תום תקופת אי הכושר שנקבעה לו בגין הפגיעה בעבודה.

להשלמת התמונה נציין שקודם לפיטוריו אלה של התובע, הנתבעת הודיעה לתובע על סיום עבודתו בהודעת פיטורים קודמת מיום 1.6.08 לפיה "עקב סיום פרויקט 'תוצרת חקלאית' בתאריך 30/06/08, הננו מצטערים להודיעך על הפסקת עבודתך" (נספח 32 לתצהיר התובע), אולם בסופו של יום פיטורים אלה לא יצאו על ידה לפועל. סמוך למועד זה, התובע הודיע למוסד לביטוח לאומי על פגיעה מיום 2.6.08 שאירעה לו בעבודתו שהוכרה כפגיעה בעבודה על ידי המוסד, בגינה נקבעה לו תקופת אי כושר החל מיום 3.6.08 עד ליום 31.7.08 (נ' ז' – יג' לתצהירו המשלים של התובע).

במועד סיום עבודתו הנתבעת מסרה לתובע שתי המחאות עבור שכר דצמבר 2008. המחאה אחת נפרעה על ידו אולם השנייה, על סך 5,000 ₪ (המחאה מס' 015934, להלן: "ההמחאה") הוחזרה מהסיבה "אין כיסוי מספיק" (נ/ 23-24 לתצהיר התובע). ביום 5.4.09 התובע הגיש את ההמחאה האמורה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה (תיק הוצל"פ מס' 12-04202-09-2). טענת פרעתי שהעלתה הנתבעת נדחתה על ידי לשכת ההוצאה לפועל ביום 28.1.10. כן נדחתה ביום 9.8.10 ההתנגדות לביצוע השטר (בית משפט השלום בחדרה, ת"ט 39538-05-10). ברם, התובע לא הצליח לגבות את סכום ההמחאה בהליכי ההוצאה לפועל (נ/ 29 לתצהיר התובע).

דיון והכרעה

פיצויי פיטורים

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע לא התפטר אלא פוטר, ואף קיבל הודעת בכתב על דבר פיטוריו. על אף זאת, לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי בנסיבות העסקתו וסיומה לתשלום פיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת להגנתה בעניין זה כי התובע ביצע כלפיה מעשי הפרת אמונים ועבירות משמעת חמורות. לטענתה, התובע חיבל במתקניה; ביצע שביתות איטלקיות עם צוות עובדיו; נעדר מעבודתו ללא אישור; ביצע עבודתו אצלה "כבתוך שלו" ובאופן חלקי, מזלזל ורשלני, תוך גרימת בזבוז חומרי גלם וזמן. הנתבעת טענה בעניין זה כי בעקבות מחדליו אלה של התובע נגרם עיכוב במסירת עבודות עליהם הופקדה עבור לקוחותיה, כשבכל אתרי הבנייה עליהם הופקד התובע התגלו גניבות של חומרי גלם וכלי עבודה. לטענתה, התובע הסב לה במעשים אלה נזקים כלכליים ותדמיתיים כבדים, הנאמדים על ידה בעשרות ואף מאות אלפי שקלים.

התובע הכחיש מפורשות ובתוקף את כל האמור, וטען מנגד כי פוטר מעבודתו בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת, בעטיים נאלצה לפטר עובדים רבים.

הלכה היא, כי הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד. כשמדובר בטענות, כבענייננו זה, שחלקן מייחסות לתובע ביצוע מעשים פלילים כגון גניבה, מוטל על המעביד נטל הוכחה מיוחד ומוגבר (עע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ' עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (25.4.06)).

לאחר בחינת מכלול חומר הראיות שבתיק, אנו קובעים שהנתבעת לא הוכיחה את טענותיה השוללות זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו. להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו.

התובע העיד כי הנתבעת נקלעה לקשיים גדולים ונאלצה להורות על פיטורי עשרות עובדים, כשכבר ביוני 2008 נאלצה להודיע לו על סיום עבודתו עקב קשיים אלה, אם כי בסופו של דבר הפיטורים לא יצאו לפועל (ס' 3, 35 לתצהיר התובע). התובע העיד לעניין זה בחקירתו כי "ב- 16-17 לחודש דצמבר, הוא בא אליי ואמר לי שהמצב ככה, יש לו בעיות והוא רוצה להפסיק את העבודה בגלל שהשלד בסגולה נגמר" (ע' 15, ש' 3 לפרוטוקול). עדותו זו הייתה מהימנה עלינו. היא נתמכת במכתב הפיטורים מיום 15.12.08, שבו צוין במפורש כי הנתבעת נאלצת להורות על הפסקת עבודתו עקב קשיים אליהם נקלעה, ולא בשל שום סיבה אחרת (נ/ 3 לתצהירו). בנוסף, התובע הגיש טופס "אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר" מיום 23.1.09, שמולא על ידי מר אוחיון עבור תביעת התובע לדמי אבטלה. בטופס צוין שהסיבה להפסקת עבודת התובע בנתבעת היא "קשיים וצמצומים בחברה" (נ/ 33 לתצהירו). אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי היא נימקה את הפסקת עבודתו של התובע אצלה בקשייה של החברה על מנת שיוכל לממש זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. זאת, מאחר שאין כל רלוונטיות לעניין זכאותו לדמי אבטלה לעילת פיטוריו, מלבד עצם היותו מפוטר על ידה. זאת ועוד, מכתב פיטורים זה אינו מתיישב כלל עם הטענות החמורות שהעלתה הנתבעת כלפי התובע בנוגע לביצוע עבודתו. כמו כן, במסגרת טענת פרעתי ובקשת עיכוב הליכי ביצוע בתיק ההוצאה לפועל, נטען על ידי הנתבעת ומר אוחיון, בתצהיר שהגיש בתמיכה לכך, כי ההמחאה חזרה באי פירעון "בשל קשיים כלכלים אליהם נקלעה המבקשת" (נ/ 27 לתצהיר התובע). ואם לא די בכל האמור, הרי שהתובע גם הגיש מכתב המלצה מיום 24.3.09 (נ/ 25 לתצהיר התובע) שניתן לו על ידי מר אוחיון עצמו לאחר סיום עבודתו, שבו צוין כי התובע עבד אצל הנתבעת "במשך כ- שנתיים תוך גילוי מקצועיות ויסודיות".

פיצויי פיטורים הם פיצויים הניתנים לעובד מכוח החוק ולא פיצויים על הפרת חובה חוזית מפורשת או מכללא. עצם הפיטורים מחייב את המעביד לשלם פיצויי פיטורים. ניתן לשלול אותם או להפחיתם רק מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בענייננו, הנתבעת העלתה כלפי התובע בעיקר טענות שאינן מסוג הטענות המצדיקות שלילת זכאות לפיצויי פיטורים. בכלל זה, הנתבעת טענה שהתובע לא מילא עבודתו כראוי כגון שלא ניהל באופן עקבי יומן עבודה, ביקש לעבוד רק "על מנת לדאוג לפנסיה שלו", חוסר התאמתו לעבודה, וחוסר שביעות רצון מעבודתו (ע' 17, ש' 1; ע' 18, ש' 1, ע' 20, ש' 1; ס' 45, 47 לסיכומי הנתבעת). כל אלה הינן טענות "רגילות" כנגד עובד שמעסיקו אינו מרוצה מהאופן שבו הוא ממלא את מטלות עבודתו, ומבקש על כן לפטרו. לא מדובר בטענות בדבר הפרת משמעת חמורה או ביצוע מעשי גניבה, מעילה או חבלה במהלך התקין של העבודה, שיש בהן כדי להצדיק הפחתת פיצויי פיטורים.

מכל מקום, אפילו את טענותיה בדבר "ביצוע עבודה קלוקל" לא הצליחה הנתבעת להוכיח. היא נסמכה לעניין זה על עדותו של מר אוחיון, ותו לא. כך למשל, טענתו של מר אוחיון כי מנהל הפרויקט בשרונים לא היה שבע רצון מעבודת התובע (ע' 18, ש' 1), לא נתמכה בכל ראיה או עדות נוספת, ובפרט, מנהל הפרוייקט עצמו לא העיד בפנינו. לעניין זה טען מר אוחיון באופן בלתי משכנע כי לא זימן את המנהל לעדות מהטעם כי "אם אני אצטרך להזמין לעדות את כל אלה שדיברו נגדו כל מסדרון בית הדין לא יספיק לכך" (ע' 18, ש' 12).

מנגד, התובע הכחיש בתוקף את טענות הנתבעת לפיהן ביצע עבודתו בצורה קלוקלת ורשלנית, תוך הסבת נזקים וחבלות למתקני החברה במפגיע. הוא הכחיש כי הועבר על ידי הנתבעת מפרויקט לפרויקט או כי היו לו בעיות עם מנהל העבודה. כן הבהיר שלא היו בעיות של איחורים בביצוע פרויקט הבנייה בו הועסק. התובע העיד שהועסק בפרויקט בנייה בקניון שרונים ברמת השרון יום אחד בלבד לאחר שהודיע למר אוחיון שאינו מוכן לעבוד באתר זה, והלה העבירו באופן מיידי לפרויקט בנייה בצומת סגולה של רשת חצי חינם (ס' 20-21, 30 לתצהירו; ע' 10, ש' 19, 27; ע' 11, ש' 1). התובע הבהיר בעדותו שתביעה של רשת חצי חינם כנגד הנתבעת בשל איחורים בביצוע העבודה, הוגשה בגין פרויקט הבנייה בקניון שרונים, שבו לא הועסק בפועל ולא בצומת סגולה ואף לא בתקופת עבודתו, כשבשנת 2008 הוא הועסק בפרויקט בנייה בחולון (ע' 11, ש' 23).

התובע הכחיש כי נטל חלק בשביתות איטלקיות כנגד החברה עם עובדיה (ס' 21, 27 לתצהירו; ע' 12, ש' 4). הוא הבהיר שבתפקידו כמנהל עבודה הוא רק פיקח על עבודתם של קבלני המשנה, ולא ניהל או פיקח על עובדים או עבד עם צוות עובדים (ס' 20-21 לתצהירו), כשבפרויקט בסגולה הועסק קבלן משנה שביצע את העבודה (ע' 12, ש' 1), בעוד מר אוחיון עצמו הודה כי בפרויקט הבנייה בסגולה עבודות הנתבעת בוצעו גם באמצעות קבלני משנה (ע' 16, ש' 24). בכל מקרה עולה מעדות התובע שמדובר היה במספר מועט של עובדים שנשלחו לעבודה רק לפי הצורך (ע' 17, ש' 1). בנוסף לכך, התובע הגיש תלושי שכר (נ/ 4-22 לתצהירו) המלמדים שהועסק במהלך תקופת עבודתו באופן מלא, מלבד תקופת אי הכושר החל מיום 2.6.08 עד ליום 31.7.08 בגין תאונת העבודה הראשונה. כמו כן, התובע הכחיש שמר אוחיון שוחח עימו בנוגע לגניבות של חומרי גלם באתר הבנייה, והבהיר כי בבניין לא היו חומרי גלם אלא קונסטרוקציות בלבד (ע' 12, ש' 5).

לדעתנו, גרסת הנתבעת בדבר האופן הלקוי ביותר שבו מילא התובע את עבודתו לאורך זמן מעוררת תמיהות קשות. מדוע הסכימה הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע משך תקופה לא מבוטלת של כמעט שנתיים ימים, אם נכון הדבר שהוא ביצע לכל אורך התקופה את עבודתו בצורה קלוקלת ורשלנית, תוך שהוא מסב לה נזקים כבדים? מר אוחיון טען לעניין זה כי לאחר שמנהל הפרויקט בשרונים סירב להעסיק את התובע וכינה אותו "בטלן" ואף דרש ממר אוחיון "שלא תדרוך כף רגלו באתר" (ע' 18, ש' 1,8), הוא בכל זאת העביר אותו לפרויקט בסגולה שכן "אנו עוסקים בבנייה, אני חייב מנהל עבודה...הייתי בלחץ עם קשיים" ועל כן נתן הזדמנות לתובע בפרויקט זה (ע' 18, ש' 19). כשנשאל מדוע אם כן המשיך לתת לתובע הזדמנויות נוספות והעסיקו עד סוף שנת 2008, כל שהשיב היה כי התובע הבטיח לשפר דרכיו בעוד "היה לי קשה לפטר אותו עקב אילוצים של היזם", על אף שהתובע, כטענתו, "עשה הכל חוץ מלהתעסק בעבודה" ועבודתו לקתה ב"חוסר תפקוד" והיעדרויות בלתי מוסכמות (ע' 19, ש' 7; ע' 20, ש' 1). עדותו זו של מר אוחיון הייתה בלתי משכנעת בעיקר נוכח טענותיו כי בפרויקט שבו הועסק התובע היו גניבות "בלי סוף", שביתות איטלקיות, והיעדרויות (ע' 19, ש' 16). חרף טענות חמורות מעין אלה שגרמו לנזקים נטענים כבדים מר אוחיון השיב בעדותו כי לא הורה בפועל על פיטורי התובע מהטעם "הייתי במצוקה והייתי חייב לסיים את הפרוייקט, היה עליי לחץ מחצי חינם..." (ע' 19, ש' 26) וכן מהטעם שאחיו אינו מפטר עובדים "וכנראה זה משפחתי" (ע' 21, ש' 1). מכל מקום עדותו בעניין זה לא הייתה משכנעת.

ואם לא די בכל האמור, הרי שלא הוכח בפנינו שנערכו לתובע מספר שיחות או שימוע כטענת מר אוחיון בעדותו, בנוגע לחוסר שביעות רצון וליקויים בעבודתו (ע' 19, ש' 7; ע' 21, ש' 18). מר אוחיון לא יכול היה לזכור את מועדי השימוע, ועל אף שלטענתו עובדים נוספים נכחו בשימוע ואף נערך פרוטוקול, הרי שעדות או ראייה בעניין זה לא הוגשו (ע' 21, ש' 20; ע' 22, ש' 4). בכל מקרה, התובע הכחיש כי מר אוחיון שוחח עימו מספר פעמים ואף ערך לו שימוע או כי נערכה מטעם מי מהנתבעת שיחה בנוגע לחוסר שביעות רצון או ליקויים בעבודתו (ס' 30 לתצהיר התובע; ע' 12, ש' 5).