ורקל ואח' נ' וייס ואח'

פסק דין

נתוני רקע

1.התובעים הם בני זוג המשמשים כרופאים בכירים בבית החולים הממשלתי בנהריה. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן הם רכשו בתחילת שנות ה- 80 מגרש בשטח של כ-1 דונם ברח' קפלן 17 בנהריה (להלן- "המגרש"). רכישה זו נעשתה יחד עם בני הזוג גברול גברול (להלן – "גברול") ואשתו, שלימים נפטרה. אין עוררין כי במועדים הרלוונטיים היה גברול מהנדס העיר נהרייה.

2.לימים מכרו התובעים ובני הזוג גברול חלק מן המגרש לבני הזוג דרור (להלן – "דרור"). דרור בנו על המגרש את ביתם ואילו התובעים וגברול בנו על המגרש בית דו-משפחתי בן שתי דירות תואמות.

3.לשיטת התובעים, כעולה מתביעתם, ב"תפר" שבין שתי יחידות הדיור שלהם ושל גברול הוקם מקלט משותף. ואכן בתוכנית הגשה שהוגשה כנספח לבקשה להיתר בנייה לעיריית נהריה מצויין במפורש ומתואר "מקלט משותף". מקלט משותף זה, כמו שתי יחידות הדיור, הוא פועל יוצא של תכנונו של האדריכל ברנדייס יוחנן (להלן – "ברנדייס"). למקלט המשותף הייתה דלת כניסה אחת שהובילה מן המחסן בדירתם של גברול. במשך שנים, כך המשך הטענה, המקלט לא שימש לכל ייעוד, שהרי הוא היה מיועד, כמטרתו, דהיינו למקלט משותף לתובעים ולגברול.

4.לימים, ולאחר פטירתה של אשתו של גברול, גברול מכר את הדירה. תחילה הוא מכרה לחברה הקבלנית עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ (להלן – "החברה"). כך, כעולה מהסכם מכר מיום 15.1.07 בין גברול לחברה. בפועל החברה מכרה את הדירה לנתבעים שבפניי, אף הם בני זוג, וכעולה מחוזה מכר בין החברה לבין הנתבעים.

5.או-אז, כך המשך גרסת התובעים, החלו הנתבעים לערוך שיפוצים בדירה שנרכשה. בין השאר הם הוציאו את דלת הכניסה המוליכה למקלט. התובעת 2 העירה לנתבעת 2 (להלן, גם "גב' וייס") על כך שמדובר במקלט משותף וכי עליה לקבל את מפתחותיו. גב' וייס הבטיחה לה לעשות כן ואף מסרה לה התחייבות בכתב בעניין זה. ואולם לימים לא זו בלבד שהמפתח לא נמסר לתובעים אלא שהנתבעים תפסו חזקה ייחודית במקלט והפכוהו לחדר מגורים.

משכך, לתובעים אין מקלט, ואף לא מפתח למקלט. לנוכח העובדה שמדובר בעיר נהרייה, שעמדה וצפויה להיות עומדת בחזית, נודעת לדבר משמעות מפליגה.

לנוכח כל אלו עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפנות מיד את המקלט מכל אדם וחפץ, ולמסור עותק ממפתחותיו לתובעים, על מנת שישמש, כייעודו המקורי, כ"מקלט משותף".

6.הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הנתבעים טוענים כי עיון בהסכמים שמכוחם רכשו את דירתם, הן ההסכם של גברול עם החברה, והן ההסכם של החברה עמם, לא מעלה כל זכר לקיומו של "מקלט משותף". עוד נטען כי המקלט תוכנן כך שיהא בבעלות ובחזקת הנתבעים בלבד. שהרי לא זו בלבד שדלת הכניסה אליו מצויה רק מדירת הנתבעים, אלא שכל חיבורי החשמל למקלט מצויים בדירת הנתבעים. אכן הנתבעים מודים שגב' וייס חתמה לדרישתה של התובעת 2 על התחייבות שחתמה. ואולם נטען כי החתימה נעשתה עקב הטעיה, איומים והפחדות מבלי שגב' וייס מבינה את מהות המסמך עליו היא חותמת.

7.ועוד נטען כי אין הסכם שיתוף בין שלושת בעלי המגרש. בפועל שטח הקרקע שבחזקתם של הנתבעים קטן בהרבה משטח הקרקע של התובעים ושל דרור, וזאת עקב השימוש שעושים התובעים בשביל המעבר המוביל מצפון לדרום מרח' קפלן לתוך שטחם של התובעים.

8.ועם זאת לכל אורך הדרך מצהירים ומתחייבים הנתבעים כי בעת חירום יועמד המקלט אף לשימושם של התובעים, כפי שנעשה אף בעבר, ואולם זאת מבלי לגרוע מטענותיהם הקנייניות של הנתבעים אודות כך שהמקלט הוא חלק בלתי נפרד מדירתם.

9.לנוכח העובדה שעסקינן בסכסוך שכנים עשיתי כמיטבי להניע את הצדדים להגיע להסדר פשרה אך לא עלה הדבר בידי. לנוכח זאת הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם-שלהם, וכן מכתב ההתחייבות שניתן בזמנו על ידי גב' וייס, חוות דעתו של ברנדייס, ותצהירו של גברול. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם-שלהם.

10.התיק נקבע לישיבת הוכחות. בתחילת הישיבה הסכימו ב"כ הצדדים להצעתי על פיה יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. ועם זאת הטעימו ב"כ הצדדים כי "בגדר טיעונינו אנו נפרוס בפני בית המשפט את הצעות הפשרה שהוחלפו בתיק על מנת שבית המשפט, בגדר שיקול דעתו, ישקול לאמץ או לדחות הצעות אלו, או להכריע ביניהן". על כך עוד להלן.

דיון והכרעה

11.עיינתי בקפידה במכלול הראיות והטענות שבפניי. ברי לי שכפות המאזניים נוטות, במובהק ובבירור, לזכות התובעים.

12.ראש לכל אין להתעלם מכך שבתשריט שצורף להיתר הבנייה אכן מצויין כי המקלט הוא "מקלט משותף". הדבר נתמך בעליל בחוות דעתו של ברנדייס המבהיר כי "המקלט המשותף ממוקם בדיוק באמצע בין 2 הבתים. הכניסה אליו מצפון, דרך המחסן של משפחת גבריאל, התוכנית אושרה בשנת 1986....".

13.אכן, אין בכך כדי לקבוע מה המידע שבאורח סביר נמסר לנתבעים. והנה, עיון בחוזה המכר שבין החברה לבינם מעלה כי צורפה לו תוכנית, שהרי בסעיף 1(ד) רשום "בהתאם לתוכנית המצ"ב". במענה לכך טוען הנתבע 1 בתצהירו כי "למרות שבחוזה הרכישה נאמר כי הממכר מתואר בתוכנית בנייה מצורף לחוזה – לא צורפה תוכנית כלשהי לתוכנית הרכישה" (סעיף 8(ג)).

טענה זו נדחית. ראש לכל היא מתנכרת לאמור במפורש בחוזה המכר, ומשום כך היא בבחינת עדות בעל-פה המתיימרת לסתור מסמך שבכתב. ואולם, מעבר לכך, לנוכח העובדה שאין עוררין שבחוזה המכר שנחתם נרשם "בהתאם לתוכנית המצ"ב", הרי ככל שתוכנית כאמור אכן לא צורפה, אין לנתבעים להלין אלא על עצמם, אם בחרו לעצום עיניים ולא לפעול כרוכשים סבירים לכל דבר ועניין. והרי ברור לחלוטין כי התוכנית האמורה מדברת בעד עצמה ודנה ב"מקלט משותף".

14.גרסתם זו של התובעים נתמכת אף בתצהירו של גברול. הוא מבהיר כי יחד עם התובעים "בנינו בית דו משפחתי זהה ועם מקלט משותף... המקלט משותף כאמור נבנה במימון שווה ומשותף לנו ולד"ר ורקל. דלת המקלט למעשה הדלת המובילה למחסן המוביל למקלט הינה בצד הצפוני קרוב לדלת הכניסה שלנו כיוון שאשתי ז"ל הייתה חששנית ורצתה שתהיה לה גישה מהירה למקלט (אסור היה לפתוח 2 דלתות למקלט באותה עת)".