ורטליב ואח' נ' סניף אשקלון ואח'

פסק דין

התובעים הינם מי שהזמינו באמצעות הנתבעת 1 חבילת נופש לקמר שבתורכיה. על פי טענת התובעים שבעת שנחתו וכבר בשדה התעופה הודיעו להם כי לא נותרו חדרים במלון שהוזמן ולכן הם מועברים למלון אחר המרוחק כ- 80 ק"מ מהמלון שהוזמן, לטענת התובעים הזמנתם היתה ספציפית לאזור שבו היה ממוקם המלון שהוזמן בשל אפשרויות בילוי סמוכות כגון מועדנים, אפשרות לצלילה וגיל המבלים באזור.

התובעים ביקשו כבר כאשר הגיעו למלון האחר לחזור לאזור שבו היה ממוקם המלון המקורי, אך תשובות הנתבעת היתה כי הדבר אינו אפשרי, לטענת התובעים נהרסה חופשתם ולכן הם תובעים פיצוי שווהערך לעלות החופשה, וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

לטענת התובעים על פי ההסכמה שהיתה מראש עם הנתבעת 1, הרי שבמקרה שלא יתאפשר לשהות במלון שהוזמן, אזי היו זכאים התובעים לבטל את החופשה ללא תשלום קנסות, ובלבד שהודעה בדבר אי אפשרות לשהות במלון היתה נמסרת להם ערב הטיסה.

הנתבעת 2, הינה ספקית החופשה כאשר הנתבעת 1 הזמינה את החופשה מאת הנתבעת 2.

נתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה בו כי על פי המוסכם בין הצדדים רשאית הנתבעת במקרה שבו לא נשאר מקום במלון המוזמן להעביר את המזמינים למלון אחר שווה ערך.

נתבעת 2 לא התייצבה לדיון והתובעים עותרים למתן פסק דין בהעדר התייצבות.

לאחר שהתובעים הוכיחו במידת ההוכחה הנדרשת את תביעתם, הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים את הסך של 10,552 ₪.

סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן תשא הנתבעת 2 בהוצאות התובעים בסכום כולל של 600 ₪.

אשר לנתבעת 1, אשר התגוננה והתייצבה לדיון, הרי שנתבעת זו טוענת כי היא סוכנת נסיעות ולמעשה תפקידה הינו כשל מתווך, הנתבעת אינה ספק של החבילה שהוזמנה ולפיכך אם מוטלת אחריות כלשהי, הרי שהיא אינה מוטלת עליה.

כמו כן חזרה נתבעת 1 על טענות ההגנה אשר נטענו על ידי נתבעת 2 לגופו של עניין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את התביעה נגד נתבעת 1.

איני סבורה כי יש להשוות בין מעמדה של ספקית החופשה ובין מעמדו של סוכן הנסיעות, אין ספק שסוכן הנסיעות מרוויח מהעיסקה, אלא שסוכן הנסיעות כמו מזמין השרות תלוי בשירותיו של הספק, דברים אלה אינם מוסתרים מהלקוח, הלקוח יודע מי הוא הספק פרטיו מופיעים על המסמכים המסופקים ללקוח וידוע כי סוכן הנסיעות מרוויח את עמלת הסוכן אך אין לו שליטה לא על המלון לא על הטיסה ובוודאי ובוודאי שאין לו התקשרות ישירה עם אלה.

לפיכך, אם כמו במקרה דנן בוצעה הזמנה על ידי הספק כאשר הוא יודע שהזמנה היא של מספר חדרים גדול מזה שהמלון יכול לספק, אזי האחריות הבלעדית לכך הינה של הספק. גם אם הספק התקשר עם מלון בידיעה שהמלון יכול להודיע כי מספר חדרים הפנויים קטן מאלה שהוזמנו, הרי שלספק יש עילה כלפי המלון בוודאי לא לסוכן הנסיעות.

בהקשר זה מצאתי מקום לציין לגופו של עניין כי אכן סבורתני שבמקרה דנן יש טעם לפגם באופן ההתקשרות שבין הספק ובין המלון.

מקובל בעיני ואף הנתבעת 2 ציינה בכתב ההגנה כי יתכנו מקרים של מה שמכונה "אובר בוקינג" ואולם במקרה זה על הספק לדאוג לא רק למלון שרמתו זהה או דומה, אלא גם לדאוג לכך שיתר תנאי החופשה יהיו דומים, לא ייתכן כי המלון החלופי יהא באזור מרחוק ובסביבה שונה לגמרי.

הנני סבורה כי גם שכלול עמלת הסוכן הינו כזה אשר אנו כחברה צריכים לקחת בחשבון שאינו כולל את כל אותם סיכונים שנוטל על עצמו הספק, אם שכלול העמלה יקח בחשבון גם את אותם סיכונים, העמלה תהיה גבוהה יותר ובסופו של דבר הציבור כולו ישא בנטל.

לפיכך גם כמדיניות משפטית אינני סבורה כי ראוי יהיה להטיל על הסוכן שתפקידו כשל מתווך את עלויות השינוי בעיסקה.

העובדה שהסוכן מציין בהסכם בינו ובין הלקוח כי יכולים להיות שינויים בעיסקה, הינה על מנת להביא בפני הלקוח את כל המידע אשר חובה על המתווך ליידע את הלקוח בעניינו, ואין כל מניעה כי המתווך הוא הסוכן יציין פטור מאחריות גם אם הדבר אינו למעלה מן הצורך.