ורול נ' להבות הבשן

מבוא

1. לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים לסעד הצהרתי המורה לנתבע (להלן: הקיבוץ) למסור לידיהם את החזקה בדירה וחצי אשר הוקצו לתובע מס' 1 (להלן: התובע) בהתאם לפסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים וכן לפיצוי כספי בסך של 1,232,104 ₪.
2. התובע, יליד 1955, הינו חבר הקיבוץ. בשנת 1974 נפגע במהלך שירותו הצבאי והוא מוגדר כנכה צה"ל בשיעור של 55% עקב פגיעת ראש. התובעת מס' 2 (להלן: התובעת) נשואה לתובע ואיננה חברת קיבוץ.
3. שורשיה של תובענה זו בסכסוך ארוך שנים בין התובע לבין הקיבוץ, על רקע טענות התובע להפלייתו לרעה בכל הקשור לזכותו לדיור בקיבוץ ולהתעמרות בו ובמשפחתו, אשר נדון בבית המשפט המחוזי במסגרת ת.א. (מחוזי-נצרת) 48367-03-12 ורול נ' קיבוץ להבות הבשן, להלן: ההליך הקודם).
4. כבר עתה יוער, כי בהליך הקודם גולל בית המשפט המחוזי בפסק דינו את השתלשלות העניינים במלואה ואין טעם לחזור על מכלול פרטיה כאן ולפרוש את היריעה כולה. כתב התביעה בהליך דכאן, ללא נספחיו, מתפרס שלא לצורך על פני לא פחות מ-28 עמודים הרוויים בטענות ופרטים רבים שחלקם הלא מבוטל נדון זה מכבר בהליך הקודם או אינו נדרש להכרעה. לפיכך, לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות המצוי בתיק ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אתייחס לטענות העיקריות והרלוונטיות להכרעה ולסעדים המבוקשים בלבד.

ההליך הקודם בין הצדדים

5. באותו הליך, עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו במסגרת הליך שיוך הדירות המתנהל בקיבוץ, זכאי הוא לכך שתשויכנה לו שתי דירות סמוכות, הידועות כדירות 191/1 ו-191/2 וכן להצהיר כי עם הפניית חברי הקיבוץ לרמ"י לצורך חתימה על חוזה חכירה, יהיה זכאי לקבל הפנייה לחתימת חוזה חכירה ביחס למקרקעין המורכבים משתי הדירות האמורות. כמו כן, עתר התובע להורות לקיבוץ למסור לידיו את החזקה בשתי הדירות.
6. המדובר במבנה מלבני המחולק לשלוש דירות "קטנות" – הדירות הקיצוניות הן האחת של התובע והשנייה של משפחת סטולרו, כאשר המחלוקת הייתה ביחס לדירה האמצעית, לגביה טען התובע כי יש לשייכה במלואה אליו, בעוד הקיבוץ טען כי יש לחלקה בין התובע לבין משפחת סטולרו.
7. בפסק דינו מיום 3.11.14, קבע כב' השופט עאטף עיילבוני כי בשנת 2007 הקיבוץ החליט להקצות לתובע שתי דירות צמודות. את מסקנתו זו ביסס על מכתב מנהל קהילת הקיבוץ למשרד הביטחון מיום 28.6.07 בו נרשם כך (נספח יג' לתצהיר התובע, להלן: המכתב מיום 28.6.07):

"הננו מאשרים בזאת כי קיבוץ להבות הבשן החליט להקצות לנחשון ורול את הדירה שתאוחד משתי דירות שמספריהן 191/1 191/2 כדיור קבע. ... לצורך כך יתוכנן המגרש מחדש ויותאם לכללים ולהחלטות קיבוץ הלבות הבשן לעניין שיוך דירות.

אנו רואים לנכון לעדכן אתכם כי קיבוץ להבות הבשן מצוי בעיצומו של מהלך שמטרתו לשייך את דירות המגורים לחברים. יחד אם זאת, בשלב זה אין ודאות מלאה שהמהלך אכן יושלם. השלמת המהלך תלוי הן בהסכמות פנימיות של כלל חברי להבות הבשן והן בהסכמות ואישורים של גורמים ורשויות חיצוניים. (הטעויות במקור – ס.ח'.)

עד השלמת שיוך הדירות, תשמש הדירה שתאוחד את נחשון כדירת קבע בהתאם לכללים והנהלים הנוכחיים של להבות הבשן לעניין דיור קבע לחברים. הדירה הנ"ל תוכל להיות משוייכת לנחשון רק אם וכאשר (ההדגשה במקור – ס.ח') יושלם תהליך שיוך הדירות לכלל חברי הקיבוץ".

8. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם הקיבוץ קבע בעבר את זכאותו העקרונית של התובע לשתי דירות, אך הובהר על ידו כי בשלב שיוך הדירות, ייתכן וזכאות זו לא תמומש. החלטת הקיבוץ לבצע חלוקה מחדש של מגרשים מס' 49-51 לשני מגרשים כך שמגרש מס' 50 ישויך לתובע ומגרש מס' 51 ישויך למשפחת סטולרו, כאשר על פי מנגנון האיזון, לתובע תעמוד בבוא היום, ככל שהליך השיוך יבוא לכלל סיום, הזכות לשיוך דירה וחצי, כך גם למשפחת סטולרו – הינה החלטה נכונה, ראויה וצודקת בנסיבות העניין. זאת, לאור העובדה כי קיימות זכויות של צדדים נוספים העשויים להיפגע מההחלטה לשייך את הדירה האמצעית כולה לתובע.
9. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, יובאו להלן עיקרי פסק הדין, כלשונם (עמ' 9-10 לפסה"ד):

"לסיכום, התובע אמנם נמצא זכאי בשעתו לשתי דירות, ואולם בסופו של יום, תוך כדי הליך השיוך התברר כי לא ניתן לממש זכות זו במלואה, לנוכח הפגיעה הצפויה בזכויות משפחת סטולרו בעקבות הקצאת שתי דירות לתובע, מה גם שלא התקבלו כל האישורים הפנימיים בקיבוץ לשיוך שתי דירות כאמור. משהוצע מתווה חלופי לשיוך דירות ובו הוגדרו זכויותיו של התובע, לפי קריטריונים ברורים לחישוב במנגנון האיזון, ומשלא מצאתי להתערב במרכיבי האיזון שנקבעו, הרי שעל פי מנגנון זה יש לגזור את הזכויות שלהן יהא זכאי התובע, אם כי לאור החלטתו הקודמת של הקיבוץ בדבר זכאותו העקרונית של התובע לשתי דירות, לכאורה זכאי התובע לפיצוי בגין "אובדן מחצית דירה" (שהרי נקבע כי יקבל דירה וחצי במקום שתי דירות), וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי הסכום שהתובע זכאי לו לאחר יישום כללי האיזון, אם בכלל".

10. באשר לסעד הכספי לו עתר התובע לראשונה רק בסיכומיו, קבע בית המשפט המחוזי כך (עמ' 11 לפסה"ד, ההדגשה איננה במקור – ס.ח'):

"במסגרת כתב התביעה לא עתר התובע לסעד כספי (וממילא שלא שילם את האגרה המתחייבת בגין כך), ואין בכוונתי להעניק לו סעד שלא נתבקש מלכתחילה.

יחד עם זאת, לאחר שנתתי דעתי לגישה הליברלית הנוקטת בשאלת בקשה להתיר פיצול סעדים, לאור התרשמותי כי התובע אכן זכאי לכאורה שיתבררו טענותיו ביחס לפיצוי כספי מהקיבוץ (אף שאלה לא הובררו וכומתו), כאשר בירור הסעד הכספי היה גורם לסרבול ההליך, וגם בהינתן הספק המתעורר בשאלת הסמכות העניינית לאור גובה הנזק הצפוי (בית משפט שלום או בית משפט מחוזי), ובהעדר התנגדות מצד הקיבוץ לבקשה לפיצול סעדים, אני רואה להיעתר לבקשת התובע ומתיר לו לפצל את סעדיו כמבוקש".