ועדת התעסוקה מוסמכת ליתן היתר רטרואקטיבי לפיטורין בתקופת מילואים

1.         בפנינו ערעור על החלטת ועדת התעסוקה על פי חוק חיילים משוחררים (חזרה לעבודה) תשי"ט-1949 מיום 1.6.08 אשר דנה בתביעתו של המשיב לקבלת פיצויים בשל פיטוריו בתקופה האסורה לפיטורין בלא היתר, במהלך 30 יום לאחר שירות מילואים.

2.         הועדה בהחלטתה ציינה כי האיסור לפטר בתקופה של 30 ימים שלאחר תקופת המילואים הינו איסור מוחלט גם אם הפיטורין היו שלא בשל שירות המילואים וכי מאחר והמשיב פוטר בתוך אותה תקופה של 30 ימים, הרי המדובר במעשה פיטורין אסור והמערערת מחוייבת בפיצוי בהתאם להוראות סעיף 21 (ג) (2) לחוק חיילים משוחררים.

            הועדה ציינה כי לא מצאה טעמים מיוחדים לפסוק פיצויים בסכום השונה מגובה הפיצוי הנקוב בסעיף הנ"ל ועל כן חייבה את המערערת בתשלום בגובה 5 משכורות.

3.         עיקר טענות המערערת בתמצית הינן כדלקמן:

א.         המערערת פנתה לועדת התעסוקה בתגובה לתביעה שהוגשה על ידי המשיב ובפנייתה מ- 19.11.07 ציינה כי פיטוריו של המשיב לא היו בשל שירות המילואים, כי לא ידעה כי יש לקבל היתר לפיטורין בהתאם להוראות החוק וכי סברה כי החוק מתייחס רק לעובד קבוע שעבד 6 חודשים ומכל מקום ככל שאכן צריך היתר לפיטורין מבקשת המערערת מהועדה להתיר את פיטורי המשיב.

            דהיינו, המערערת לא הגישה בקשה להיתר לפיטורי המשיב במהלך תקופה של 30 יום לאחר שירות המילואים שביצע, לפני שפוטר, אולם לאחר שהמשיב הגיש תביעה לועדת תעסוקה, ביקשה המערערת בתגובתה היתר רטרואקטיבי לפיטורין.

ב.         המערערת טוענת כי הועדה כלל לא התייחסה לבקשתה זו להיתר רטרואקטיבי, לא נימקה האם יש מקום ליתן היתר כזה ואם לאו מדוע.

ג.          המערערת הפנתה את הועדה עוד במסגרת סיכומיה (סעיף 41 לסיכומים) לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הקובע כי ניתן ליתן היתר רטרואקטיבי לפיטורין, והועדה התעלמה כליל משאלה זו.

ד.         הועדה לא הפעילה את שיקול דעתה בנוגע לגובה הפיצוי, לא הכריעה בשאלה האם המדובר בפיטורין הקשורים למילואים, אם לאו, לא התייחסה למשך הזמן שהמשיב עבד במבקשת עובר למילואים, ולא התייחסה לטענות המערערת כי המשיב נקט בפרובוקציות הן בכך שהודיע באיחור ניכר על צאתו לשירות מילואים והן בהתנהגותו לאחר שובו משירות מילואים, וזאת על מנת שיפטרו אותו.

ה.         המערערת טענה בסעיף 21 להודעת הערעור כי הנטל שהוטל עליה היה רק להוכיח כי הפיטורין אינם קשורים למילואים ועומדים בקריטריונים לקבלת היתר רטרואקטיבי.

4.         עיקר טענות המשיב הינן כדלקמן:

א.         המשיב טוען כי פוטר עקב צאתו לשירות מילואים וכי תמלילי שיחות שבהן הקליט את עובדי המערערת עובר לצאתו לשירות מילואים או לאחר שובו, יש בהם כדי להוכיח ענין זה ומכל מקום פיטוריו בוצעו במהלך 30 יום לאחר שובו ממילואים.

ב.         המשיב טוען כי קיבל את צו המילואים באיחור ומיד לאחר קבלתו בדואר רשום (משלא קיבל את הצו בדואר רגיל ) יידע את נציגי המערערת כ- 12 ימים לפני המועד בו יצא לשירות מילואים, כפי שאף מוכיח תמליל השיחה עם נציגת המערערת.

            המשיב אף טוען כי לא ביצע פרובוקציה כלשהי לאחר שובו אלא דרש לקבל תשלום עבור תקופת המילואים המגיע לו בדין וכי המערערת לא הביאה כלל עדים מטעמה, הגם שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן על ידי ועדת התעסוקה, להוכיח את טענותיה כי דרישותיו וצעקות מצדו נעשו בנוכחות עובדים נוספים או עוברי אורח.

ג.          אין מקום להתערב בהחלטת ועדת התעסוקה העומדת במבחן הסבירות ולטענת המשיב חברי ועדת התעסוקה החליטו כי פוטר בשל שירות מילואים וכי אין מקום לסטות מגובה הפיצוי הנקוב בחוק (עיין סעיפים 11 ו- 12 לתגובת המשיב להודעת הערעור).

            המשיב טוען כי בית הדין כערכאת ערעור אינו מתערב בממצאים של ערכאה נמוכה ממנו לענין מהימנות אלא בנסיבות יוצאות דופן, ולא זה המקרה המצדיק התערבות.

5.         הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

            סעיף 41 א' לחוק חיילים משוחררים זו לשונו:

"41א.   (א)       היעדרותו של עובד מעבודתו, לרגל שירות מילואים, לא תיראה כהפסקה ברציפות עבודתו במפעל.