ועדה מקומית לתכנון מגדל העמק נ' בסון לוי

הכרעת דין

הנאשמת הודתה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ואני מרשיעה אותה בעבירות המפורטות בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"ד, 25/12/2013 במעמד הנוכחים.

אינעאם דחלה-שרקאוי, שופטת

גזר דין

1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

2.הנאשמת הורשעה במסגרת תיק תכנון ובניה מס' 202225/06 בית משפט זה בעבירות של בניה במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר.

3.בתאריך 25.10.06 הורשעה הנאשמת והוטל עליה קנס בסך 5,500 ש"ח, התחייבות על סך 5,000 ₪ וצו הריסה נדחה ל-6 חודשים מיום מתן גזר הדין. צו ההריסה לא יבוצע ככל שהנאשמת תוציא היתר כדין.

4.בתאריך 30.9.09 הורשעה הנאשמת במסגרת תיק 7133-01-09 בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט בתיק הקודם הנ"ל, והוטל עליה קנס בסך 5,000 ש"ח, התחייבות על סך 8,000 ₪ וצו הריסה נדחה לשנה מיום מתן גזר הדין. צו ההריסה לא יבוצע ככל שהנאשמת תוציא היתר כדין.

5.הנאשמת השיבה לכתב האישום השני, הנוכחי בגין אי קיום צו בית משפט והודתה כי לא הוציאה היתר כדין ואף לא ביצעה את צו בית משפט ולא הרסה את המבנה ועל פי הודאתה של הנאשמת הורשעה כמפורט לעיל.

6.בטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה כי יש להטיל על הנאשמת את העונשים כפי שפירטה לעיל, וזאת בהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת.

7.הנאשמת ביקשה מבית משפט להתחשב במצבה הכלכלי ונסיבותיה האישיות כפי שפורטו על ידה לעיל.

דיון ומסקנות

8.לאור תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". על בית המשפט עת בא לקבוע את עונשו של הנאשם, ללכת בדרך אשר התווה המחוקק בתיקון הנ"ל ובין היתר לבחון מהו העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה המתוארת בכתב האישום.

9.אשר על כן, על בית משפט לבחון את העבירה שעברה הנאשמת, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים ומידת פגיעה בהם, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות של בניה ללא היתר וסטייה מההיתר.

10.העבירה אשר עברה הנאשמת הינה עבירה חמורה שכן אי קיום צו בית משפט משמעו פגיעה בשלטון החוק ועל בית המשפט להדגיש כי לא ניתן להקל ראש עם נאשמים העוברים עבירה מסוג זה. היבט החומרה בא לידי ביטוי בעובדה שהנאשמת ידעה על קיומו של גזר הדין הקודם, וידעה שיש לה תקופה קצובה לביצוע מה שנתבקשה במסגרת אותו גזר דין הן הריסת המבנה המיוחס או לחילופין הוצאת היתר כדין, הנאשמת אף לא טרחה להגיש בקשה להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה שהוטל עליה במסגרת גזר הדין הקודם.

11.אשר לפגיעה בערכים חברתיים מוגנים – הרי בניה ללא היתר ו/או בנייה בסטייה מההיתר וללא פיקוח פוגעת באינטרס של הציבור בכללותו, מכתיבה עובדות בשטח אשר אילו הייתה הנאשמת טורחת ומגישה בקשה לקבלת היתר יתכן והיו נמנעות מלכתחילה. בנוסף העבירה של אי קיום צו בית משפט פוגעת באמון הציבור בבתי משפט ובמשקלם של הצווים הניתנים כגון הצו נשוא כתב האישום, פגיעה כאמור יש לה השלכות לא רק לגבי הנאשמת אישית אלא על כל הציבור. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבירה של אי קיום צו בית משפט בפעם השנייה לאחר שהנאשמת הורשעה בעבירה הקודמת בעבירה של אי קיום צו בית משפט.

12.אין חולק על כך כי מדיניות הענישה ככל שנוגעת בעבירות נשוא ענייננו הינה מחמירה. בית המשפט העליון חזר והדגיש כי בעבירות מסוג זה צריך להחמיר עם הנאשמים, אך ענישה הינה לעולם אינדיבידואלית וצריך להתאים את העונש למקרה הספציפי הנדון, תוך התחשבות במתחם הענישה שנקבע בפסיקה עד כה ביחס לעבירה מסוג העבירה שאנו דנים בה.

בפסיקה ניתן לראות כי העונש הראוי לעבירות מסוג העבירה נשוא ענייננו הינו עונש כספי אשר נע בין 15,000 ל-25,000 ₪ וזאת בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל. בנוסף הטלת מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

13.עונשה של הנאשמת, אמור להיקבע, על פי סעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, בתוך המתחם האמור, בתחום התחתון, בתחום העליון או בטווח ביניהם, בהתאם למשקלן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נסיבות אישיות, נסיבות שאינן כרוכות בביצוע העבירה ומתן משקל יחסי מתאים לכל אחד לאותן נסיבות. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, לכאן ולכאן, מתוך שיקולים שעיקרם שיקום העבריין, או הגנה על שלום הציבור ועוד.

נסיבות אישיות