ועדה מקומית לתכנון ובנייה שרונים נ' בבליאן

הכרעת דין

מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.

חנה קיציס, שופטת

החלטה

כמבוקש.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ג, 19/06/2013 במעמד הנוכחים.

חנה קיציס, שופטת

גזר דין

1.הנאשם הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, יחד עם סעיפים 204 ו- 208 לחוק, כמפורט בכתב האישום בכך שהשתמש ב3 מבנים בשטח כולל של 92 מ"ר ללא היתר.

2.ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירה חמורה כאשר הבניה אינה תואמת את הוראות התב"ע. עוד הוא מציין כי המדובר בשימוש ממושך מהמועד שנזכר בכתב האישום ועד היום. בנוסף לנאשם עמד רווח כלכלי מאחר וילדיו מתגוררים באחד המבנים ונחסך מהם תשלום דמי השכירות.

3.ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם קנס שלא יפחת מהסך של 30,000 ₪, להורות על הריסת הבניה, תשלום כפל אגרות ואיסור שימוש ולחייב את הנאשם לחתום על התחייבות.

4.ב"כ הנאשם מציין כי על אף שהשימוש הנטען הינו מאז שנת 2004, הוגש כתב האישום רק בשנת 2010 . עוד הוא טוען כי אין מקום להורות על הריסת הבניה מאחר ועבירת הבניה ללא היתר התיישנה ואין זה ראוי לעקוף את דיני ההתיישנות באמצעות עבירת השימוש. עוד הוא מציין כי האגרות לא נזכרו בכתב האישום ולא ניתנה לנאשם הזדמנות נאותה להתגונן בענין זה.

ב"כ הנאשם פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם וביקש להתחשב בו ולהקל עימו.

הנאשם בדבריו גם הוא פרט את מצבו המשפחתי וביקש להתחשב עימו ככל שניתן.

5. בע"פ 4659/09 בן דוד נ' מ"י נפסק כי:

"הענישה הפלילית בתחום התכנון והבניה משקפת, בין-השאר, מספר תכליות: האחת – שמירה על המדיניות התכנונית, והקפדה שכל בנייה תיעשה כנגזרת של תפיסה תכנונית רחבה; השנייה – שמירת הבטיחות, זאת נוכח הסיכון הנשקף למשתמשים במבנים בלתי חוקיים שהוקמו ללא כל פיקוח מצד רשויות התכנון; השלישית – קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבנייה; ורביעית – מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב'שיקול מרכזי', אשר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר...

עוד נקבע כי "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפוץ בימינו" (ראה רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י וכן רע"פ 2809/05 טסה נ' מ"י).

6.בעת גזירת הדין, יש לקבוע ענישה שתהלום את מעשה העבירה ונסיבותיו: אופי השימוש ללא היתר, היקפו ותקופתו נסיבות ביצוע העבירה והפגיעה בציבור. מתחם הענישה, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט, הועמד על קנסות המגלמים את האמור, נוסף על חיוב בתשלומי חובה ומתן צווים מתאימים להסרת העבירות.

7.איני מקבלת את טענת ב"כ הנאשם לפיה אין מקום להורות על הריסת המבנים; סעיף 205 לחוק התכנון והבנייה מעניק סמכות לבית המשפט לחייב את מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 204 – בין בגין בנייה ובין בגין שימוש במבנה שלא כדין – להרוס את המבנה. נוכח העובדה כי אין מדובר בבניה פעוטה או מזערית, הרי שיש להעמיד את הפגיעה בשלטון החוק כשיקול מרכזי ועל כן יש גם לקבל את עתירת המאשימה ולהורות על הריסת המבנים (ראה רע"פ 3162/10 עאדל פואד יאסין נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה משגב).

8.לעניין משך השימוש אני מקבלת את טענת הנאשם; לטעמי , המאשימה אינה יכולה מצד אחד לשבת בחיבוק ידיים במשך שנים ארוכות, לעצום עיניה נוכח הפרת החוק ההולכת ונמשכת ומצד שני לבקש כי בית המשפט יגזור על הנאשם קנס בהתחשב בתקופת השימוש הארוכה. לא הונח בפני כל הסבר מדוע לא נקטה המאשימה בפעולות למיגור השימוש מאז שנת 2004.

9.נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בפרוטוקול מביאות להקלה בדינו כמו גם העובדה שבחר לבסוף להודות וחסך מזמנו של בית המשפט.