ועדה מקומית לתכנון ובנייה חבל אשר נ' אבו אל היג'א

הכרעת דין

אני מזכה הנאשם מן האשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

לנאשם מיוחסת עבירה בניגוד לסעיפים 145(א) בשילוב עם סעיף 204(א-ג) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, עבירה של שימוש בנכס מקרקעין בניגוד לתוכנית בניין עיר תקפה בכך שהחל מיוני 2010 או בסמוך לכך הוא מחזיק ומנהל בישוב טמרה בחלקה 22 בגוש 18551 מגרש לצורך מסחר ברכב, מגרש בשטח של כ – 800 מ"ר לרבות שימוש בסככה קיימת. על פי תוכנית תקפה ייעוד המקרקעין הינו לחקלאות בלבד.

בכתב האישום אף יוחסו לנאשם "ביצוען של עבודות בניה ללא היתר" בכך שהכשיר מגרש בשטח של כ – 800 מ"ר לצורכי ניהול עסק למסחר ברכב ושימוש בסככה קיימת במקום. לא ברור מתוך ניסוחו של כתב האישום במדויק מה הן פעולות הבניה ללא היתר המיוחסות לנאשם.

הנאשם איננו מכחיש כי שכר את המקרקעין כמתואר בכתב האישום, בתקופה הנקובה ואף איננו מכחיש כי מנהל הוא במקום עסק של מסחר בכלי רכב. וכך השיב לשאלות ב"כ המאשימה:

"נכון שאני שוכר את השטח מדוד שלי. יש לי הסכם שכירות איתו.

לשאלתך מתי חתמתי איתו על הסכם השכירות, אני משיב פחות משנה אני אצלו אולי מיוני וכו'. אני משלם לדוד שלי שכירות עבור המקום 1,700 ₪ לחודש. בהסכם השכירות מצוינת מטרת השכירות סחר רחב".

בנוסף לכך העיד לעניין מעמדו בשטח:

"אני המחזיק הבלעדי בשטח. אין בלעדי מחזיק בשטח.

אתה מפנה אותי לעדותי ולתשובתי לכתב האישום – המקום משמש כאחסון לרכבים בלבד. בעלי הרכבים לא משלמים לי דמי חניה אל תיווכים. אני משתמש לסחר וכו'.

לשאלתך אם זה יהיה נכון לומר שבעצם המגרש משמש אותי להצגת הרכבים לקונים פוטנציאליים ולשוכרים של הרכבים, אני מאשר וכו'.

הפעילות המסחרית מתבצעת בתוך הבניין עד היום".

בתאריך 25.7.10 נגבתה הודעתו של הנאשם על ידי המפקח, עד התביעה מר יאסר סוידאן, זאת לאחר שהוסבר לנאשם כי מייחסים לו עבירה של שימוש ללא היתר במגרש למכירת כלי רכב, מגרש בשטח של כ – 800 מ"ר, המוצג ת/1 והנאשם אישר אף במסגרת ההודעה כי שכר את המקרקעין מדודו אלא שלטענתו במסגרת אותה הודעה הוא לא משתמש במקום לצורך מכירת כלי רכב, טענה ממנה חזר במסגרת עדותו.

אשר לייעודם של המקרקעין העיד המפקח מר סוידאן:

"ייעוד הקרקע במקום חקלאי וזאת לפי המפות שיש לנו בועדה. זה היה תמיד חקלאי וכו'.

אני חוזר ואומר לך שנכון שבעבר נעשה שימוש בעסק למכירת חומרי בניין, האדמה היא אדמה חקלאית".

הנאשם שלל את הטענה כי מדובר במקרקעין שייעודם לחקלאות בלבד. מחקירתו עולה כי אין לו מידע באשר לייעוד המקרקעין על פי תוכנית תקפה ואת ההכחשה לטענות המאשימה מבסס הוא על כך שבעבר נוהלו במקום עסקים אחרים, עסק למכירת חומרי בניין ולאחר מכן עסק לממכר ירקות. כך השיב בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה:

"כשפניתי לדוד שלי לשכור את השטח הזה ולשאלתך אם ביררתי מה ייעוד הקרקע, אני משיב – לא. הוא אמר לי שהיה עסק של חומרי בניין ולא הצליח".

גם בסיכומיו בעל פה הסביר:

"השטח היה כפי שהיה קודם. לא נעשה שימוש בשטח עצמו. הסככה עצמה הייתה קיימת. היה שם עסק למכירת ירקות. אין לי זכות להוציא את הסככה כאשר המקום לא בבעלותי. לא נעשה שימוש בסככה. השימוש נעשה רק במבנים שעם היתר וכו'. השטח עצמו היה שטח שקיים ולא היה ייעוד לחקלאות. שימש לעסקים לחומרי בניין. אני מתנגד לכל סעיפי העבירה שמופיעים בכתב האישום".