ויזמן נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט העמית א' יעקב) בעפ"ת 38854-10-16 מיום 13.6.2018, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת מ' כהן) בפל"א 7474-08-15 מיום 5.10.2016.

2. המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; וכן הגדת שם או מען כוזבים, לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה.

3. בגין הרשעתו בעבירות האמורות השית בית משפט השלום לתעבורה על המבקש עונש של 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר שריצה במסגרת הליכים הקשורים לתיק מושא הבקשה, לצד רכיבי ענישה נוספים. עוד הפעיל בית משפט השלום לתעבורה עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בגין הרשעתו בעבירות תעבורה דומות במסגרת תיק פ"ל 9172-08-13 (השופט ע' נהרי), באופן חופף לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק מושא בקשה זו.

           בגזר הדין התייחס בית משפט השלום לתעבורה לתסקיר שהוגש בעניינו של המבקש מטעם שירות המבחן למבוגרים. מהתסקיר עלה כי המבקש מתקשה להיענות לגבולות המוצבים לו ולקחת אחריות על מעשיו, וכי בנסיבותיו האישיות של המבקש קיימים "גורמי דחק מתמשכים" אשר מהווים גורם סיכון להישנותה של התנהגות עבריינית. לנוכח קביעות אלה, נמנע שירות המבחן מלהמליץ להעמיד את המבקש בצו מבחן ולהאריך את המאסר המותנה העומד נגדו. יצוין כי בית המשפט לא נעתר לבקשתו של בא-כוח המבקש להורות על עריכת תסקיר משלים עובר למועד שמיעת הטיעונים לעונש.

           כמו כן שקל בית משפט השלום לתעבורה את מכלול נסיבות ביצוע המעשים ונסיבותיו האישיות של המבקש. במסגרת זו נשקלו לקולא הודאתו בעובדות כתב האישום; גילו המתקדם; מצבו הרפואי; וכן העובדה ששהה במעצר בית לכל אורך ההליך. מנגד, נשקלו לחומרא עברו הפלילי המכביד של המבקש והעובדה שהעבירות מושא כתב האישום בוצעו בעת שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו.

4. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש כי שגה בית משפט השלום לתעבורה בכך שלא נעתר לבקשת המבקש להורות על עריכת תסקיר משלים עובר לשמיעת הטיעונים לעונש. עוד טען המבקש כי שגה בית משפט השלום לתעבורה בכך שהשית עליו עונש מאסר בפועל ובכך שלא נתן משקל מספיק לנסיבותיו המקלות, ובכללן גילו והיותו נתון במעצר בית מלא במשך כשנה עד למתן גזר הדין.

5. בתסקיר מבחן משלים שהוגש לבית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש נכתב כי  המבקש מתקשה להתייחס להתנהלותו, משליך את האחריות למעשים על מעסיקיו, אינו מביע מצוקה סביב ההתנהגות הבעייתית ואינו מסוגל להתייחס לגורמי הסיכון במצבו. לפיכך סבר שירות המבחן כי אין מקום להליך טיפולי כלשהו. עם זאת, המליץ שירות המבחן על הפחתה מסוימת מתקופת המאסר ודחיית מועד ריצוי העונש, בכדי לאפשר למבקש הליך מיון מוקדם בטרם כניסתו למאסר.

           המבקש לא הסתפק בכך, ועתר לבית המשפט המחוזי בפתח הדיון בערעור בבקשה כי יורה על עריכת תסקיר משלים נוסף בעניינו, וזאת לנוכח הזמן שחלף בין גזר הדין למועד הדיון בערעור ובשל גילו ומצבו הבריאותי.

6. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מבלי להורות על עריכת תסקיר משלים נוסף, בקובעו כי בית משפט השלום לתעבורה, אשר הפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בחופף לעונש המאסר בפועל שהושת עליו, הקל בעונשו של המבקש מעל ומעבר לנדרש בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות שבהן הורשע, כמו גם בעברו התעבורתי המכביד ובתסקיר השלילי שהוגש בעניינו.