וי ינר נ' טופרובר

פסק דין

תביעה זו עניינה בדרישת התובע, שהוא קבלן שיפוץ בניינים, שהנתבעת שהינה דיירת בבניין בו ערך שיפוץ, תשלם לו את הכספים שנותרה חייבת לו ותפצה אותו על הנזקים שנגרמו לו במהלך שיפוץ הבניין.

התובע, שהינו מנהל חברת "אומנות השיפוץ החיצוני לבניינים 2002 בע"מ", סיכם עם ועד הבית לבצע שיפוץ בבניין. לדבריו, העבודות בוצעו, עד לשלב בו ביקשה הנתבעת לעצור את העבודות בטענה שהיא רוצה לקבל זכויות בנייה מעבר למה שקיים ולבצע סעיפים שמתאימים לבניין לשימור. לדבריו, הנתבעת הגישה לו רשימה של דברים אותם ביצע, הבטיחה לשלם ולא שילמה. סופם של דברים, כפי שהסתבר בדיון שהעירייה הוציאה צו הפסקת עבודה עקב העובדה שמדובר בבניין לשימור ועבודתו של התובע נקטעה. ביני לביני, בזמן שהמתין התובע להוראות הנתבעת, הותיר פיגומים במקום במשך כחודש ימים, לפי הוראת הנתבעת, דבר שגרם לו נזקים.

למרבה הפלא, אף שבין התובע לבין הדיירים היה חוזה כתוב ברור ומתומחר. בין התובע לנתבעת לא נערך חוזה כזה והתובע נסמך על פתק בכתב יד שפירט את דרישות הנתבעת. מטעם התובע העיד מנהל העבודה שטען שביצע את העבודה כדרישת הנתבעת ובהתאם להנחיות אדריכלית שהגיעה למקום. הנתבעת כפרה בתוקף, כי מדובר באדריכלית שלה, והיה מקובל לבסוף על שני הצדדים כי יכול ומדובר באדריכלית של העירייה.

המחלוקת בין הצדדים נפלה על שני עניינים מרכזיים – האחד פיגומים שנותרו במקום במשך חודש ימים, לטענת התובע, לבקשת הנתבעת, עד שניתן יהא להמשיך את העבודה באישור העיריה, והשני עבודות השפריץ שביצע התובע, לטענתו, בהתאם להנחיית הנתבעת ומחלקת השימור בעיריית תל-אביב.

התובע הציג תמליל שיחה עם הנתבעת, בו הודתה הנתבעת כי התחייבה לממן את התוספות שביקשה מן התובע, דא עקא שגם בשיחה זו אומרת הנתבעת שיש לחכות לרשימה של המחלקה לשימור ושהם "בצרה צרורה".

הנתבעת הודתה במהלך הדיון, כי עליה לשלם סכום של כ- 5,000 ₪ שעדיין לא שילמה על חלקה בשיפוץ וכן סכום של 2,000 ₪ בעבור שיפוץ הגג. הנתבעת אף הצהירה, כי היא מוכנה לשלם על השפריץ ולפצות על הפיגומים שהתובע הותיר במקום כדי שניתן יהא לעשות את העבודה, בתנאי שהתובע יביא אישור של המחלקה לשימור שהעבודה שעשה עומדת בתנאים הנדרשים על-ידם. כן הודתה הנתבעת "אני מוכנה לשלם את מה שאני חייבת בתנאי שהוא יתקן את המרזב. לגבי השפריץ אני אביא את האנשים של השימור ואם השפריץ מתאים אני אשלם בעד וגם בעד הפיגומים" (עמ' 4 שורות 17-16) – הווה אומר הנתבעת לא הכחישה בסופו של דיון את העובדה שהתובע ביצע עבודה שהסכימה לשלם עליה, ושעליה לא שילמה.

במסמך בכתב יד שהציג התובע, כרשימה שדרשה ממנו הנתבעת – נכתב בין היתר כדלקמן:

"שפריץ לפי השימור" – וליד סעיף זה נכתב תוספת תשלום או הדיירים או יוכבד (הנתבעת) – ליד סעיף זה לא נכתב סכום.

"ניקוי אזור אשפה" – ליד סעיף זה כתבה הנתבעת 2,000 ₪.

בכתב התביעה דרש התובע נזקים כדלקמן –

11,000 ₪ - זמן המתנת הפיגומים בזמן ביצוע פרוייקט של שיפוץ הבניין.

1,750 ₪ - תיקון מרפסת הפנימית בגג.

3,800 ₪ - פינוי פסולת מהגג.

4,500 ₪ - תשלום חוב ששולם על ידי כל הדיירים ולא שולם על-ידי הנתבעת.

11,650 ₪ - נזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפסקת השיפוץ לבקשת הנתבעת. התובע טוען שלולא הייתה גורמת הנתבעת להפסקת העבודה, ומבקשת את העבודות הנוספות, יכל להשלים את העבודות הבסיסיות, עבודות בהם אמורים היו להיות לו רווחים שנמחקו עקב מעשה הנתבעת.

הצעתי לתובע לפצל את תביעתו, כך שישולם בשלב זה החוב שאינו שנוי במחלוקת, ויהא בידו לפצל את תביעתו ולבססה טוב יותר בגין הסעיפים האחרים, התובע סרב להצעה זו וביקש שאכריע בתביעה.

לאחר ששקלתי את מכלול העדויות שבאו בפני, לרבות הודאת הנתבעת בנוגע לחוב שאינו שנוי במחלוקת, והודאתה כי אכן הפיגומים נותרו במקום כחודש ימים לבקשתה, וכי נעשה שפריץ, אף כי לטענתה לא נעשה לפי דרישת מחלקת השימור, ומאידך, לדאבוני התובע לא טרח לבסס היטב את ההפסדים והעבודה שנעשתה. התובע לא הוכיח, מה עלות העבודה של השפריץ, לא הוכיח מה עלות הפיגומים, אף ששוכנעתי בלא כל ספק שנגרם לו נזק רב בגין התנהלות הנתבעת.

בנסיבות העניין, אני פוסקת כדלקמן –

הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,000 ₪, החוב שאינו שנוי במחלוקת ממשית (בהתאם להצהרתה בדיון – כי היא חייבת כ- 5000 ₪ סכום ששילמו כל הדיירים, ועוד 2,000 ₪ על פינוי הפסולת מהגג).