וטבו נ' ספיר

החלטה

1.הצדדים הם שכנים ומתגוררים בבניין מגורים בבאר שבע. אין חולק, כי מוני המים של דירותיהם הוחלפו ובמשך שנים רבות, עד לשנת 2008, הצדדים נשאו בעלויות צריכת המים של הצד השני. המבקשת תבעה מהמשיב החזר עבור הסכומים ששילמה בגין צריכת המים עבורו במשך 10 שנים, משנת 1998 ועד לשנת 2008. המשיב טען להתיישנות חלק מהחוב, מכיוון שעניין החלפת המונים היה ידוע למבקשת מזה שנים רבות, והסכים שיש לחייבו רק לתקופה של 7 שנים אחורה. כן טען, כי לאחר בירור שערך (באמצעות חברת "מי הגאולה"), נמצא, שהוא חב למבקשת הפרשים בסך של 1,315 ₪ בלבד, אותם היה מוכן לשלם לה.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, קיבל את טענת המשיב בדבר התיישנות חלק מהחוב ופסק, כי למרות שהמבקשת לא הוכיחה את תביעתה כנדרש, ונוכח הסכמתו של המשיב לשאת בחיוב שהוכח בסיוע חברת "מי הגאולה", המשיב ישלם למבקשת סך של 1,315 ₪.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקשת חוזרת בבקשתה על הטענות שהעלתה בפני בימ"ש קמא, וטענה כי נגרם לה עוול, לרבות נזק כספי ונפשי. לדבריה, המשיב ניצל את תמימותה, וחרף העובדה שידע, כי היא משלמת עבור צריכת המים שלו ושל משפחתו, סרב לסייע לה בהחלפת המונים מול העירייה. עוד טענה, כי לאור פחדה ממנו, לא ציינה בפני ביהמ"ש את מלוא טענותיה, וכי לאור אובדן בנה בתאונת דרכים, שקעה באבל ולא תפקדה כראוי.

3.מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים, ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, צומצמו הדרישות הפורמאליות ופושטו ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. כך נוצר מוסד זמין, לא יקר ומהיר, לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים, שלא יכלו לעמוד בהן, היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקשת, אשר כל הטענות שהעלתה בבקשתה – העלתה גם בפני ביהמ"ש קמא. אכן מעיון בתיק בימ"ש עולה, כי המבקשת לא הוכיחה את תביעתה כדבעי, ולא הביאה ראיות לתמוך בטענותיה. למעשה, בית המשפט פסק לזכותה פיצוי, לפנים משורת הדין, רק לאור הסכמתו של המשיב.

מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את עדותו של המשיב, שנתמכה באישור מחברת "מי גאולה" ובהעתקי חשבונות המים והארנונה, לרבות קבלה בגין שינוי מוני המים.

אין גם ממש בטענה, כי המבקשת לא העלתה את טענותיה בפני ביהמ"ש, והדבר משתקף היטב מפרוטוקול הדיון.

5.סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תגובת המשיב - העירבון על פירותיו יוחזר למבקשת.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

השופטת רויטל יפה-כ"ץ

ס. נשיא