ודים נ' כרומת בעמ

פסק דין

התובע עבד בנתבעת במשך קצת למעלה משנה, עד לפיטוריו ביום 9.2.12 בנסיבות המצדיקות לשיטת הנתבעת פיטורים מיידיים ושלילת זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לאחר סיום עבודתו הגיש את התביעה שבפנינו.

התשתית העובדתית

ביום 1.11.10 החל התובע, עולה חדש מברית המועצות, לעבוד כפועל ייצור בבית חרושת שמפעילה הנתבעת. למען הסדר הטוב נציין שעד ליום 31.1.11 הועסק התובע באמצעות חברת כח אדם, ומיום 1.2.11 הועסק על ידי הנתבעת בהעסקה ישירה.

ביום 7.2.12, בשעה 13:30 לערך, הבחין סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, מר אלכס סנדלר, בתובע כשהוא הולך לביתו. מבירור שנערך עם הממונה על התובע בנתבעת עלה כי התובע ביקש את אישורו לסיים את יום עבודתו בשעה מוקדמת זו, ובקשתו נענתה.

סנדלר החליט לבדוק האם התובע החתים את כרטיס הנוכחות שלו ביציאתו המוקדמת מעבודתו. בדיקתו העלתה כי כרטיס הנוכחות של התובע לא היה במקומו בקופסת הכרטיסים. בבדיקה שערך סנדלר למחרת בבוקר התברר לו כי כרטיס הנוכחות של התובע הוחתם יום קודם בשעה 17:28, וזאת על אף שכאמור התובע סיים את עבודתו באותו היום בשעה 13:30.

בעקבות הדברים נקרא התובע למשרדו של סנדלר והתבקש להביא עימו את כרטיס הנוכחות שלו. לטענת סנדלר, אמר לו התובע כי כרטיס הנוכחות שלו אינו מצוי בחזקתו, אלא מצוי בחזקתו של חברו, עובד אחר בשם דובינסקי.

לטענת התובע בכתב התביעה, באותה שיחה, לאחר שלא ידע להסביר כיצד בוצעה חתימת ה"יציאה" בשעה שבה כלל לא היה במפעל, נמסר לו על ידי סנדלר כי הוא מפוטר באופן מיידי. הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי פיטרה את התובע בו ביום, תוך שלילה מלאה של זכאותו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, אך היא טוענת שדבר הפיטורים נמסר לתובע "מספר שעות משיחתו עם אלכס" (סעיף 19).

אין מחלוקת בין הצדדים כי רק ביום 20.3.12, דהיינו כחודש וחצי ממועד הפיטורים, נמסר לידי התובע מכתב פיטורים (נספח ב' לכתב התביעה) שהתאריך הרשום עליו הינו 9.2.12. נעיר בהקשר זה כי לטענת הנתבעת "התובע נקרא, מיד בסמוך למועד הודעת הפיטורין, לסור למשרדי הנתבעת ולקבל את הודעת הפיטורין, אולם הוא עשה כן אך בתאריך 20.3.13" (סעיף 20 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

סעיף 33 לכתב התביעה מונה את שבעת רכיבי התביעה שבהם אנו נדרשים להכריע. נדון בהם בהתאם לסדר שבו הם מופיעים בכתב התביעה.

הזכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

כאמור מעלה, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע פוטר בלא ששולמו לא פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. האם פעלה הנתבעת כדין בהקשר זה? כדי להשיב על שאלה זו, עלינו לברר ראשית דבר האם יש בסיס עובדתי לטענת הנתבעת, כפי שנרשמה במכתב הפיטורים (נספח ב' לכתב התביעה) לפיה התובע פעל להחתמת כרטיס העבודה שלו, בסיוע של עובד אחד בחברה, בשעות שבהן כלל לא נכח במקום העבודה. ככל שנמצא שכך, נדון בשאלה מהן התוצאות המשפטיות של פעולה זו.

לאחר בחינת כל מסכת הראיות, הגענו למסקנה כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע פעל להחתמת כרטיסו בסוף יום העבודה ב- 7.2.12 (בשעה 17:28), למרות שאין מחלוקת שעזב את העבודה כבר בשעה 13:30. וזו הדרך שבה הגענו למסקנה זו:

ראשית בדו"ח הנוכחות הממוחשב (נספח ב3 לתצהיר רודניק) נרשמה "יציאה" לתובע בשעה 17:28, על אף שכאמור אין כל מחלוקת שהתובע עזב את המפעל באותו היום כארבע שעות קודם לכן. בסעיף 6 לתצהירו מעיד התובע שעם יציאתו את המפעל באותו היום בצהריים שכח להחתים את הכרטיס, והשאיר אותו ליד המתקן, והוא אינו יודע מי העביר את הכרטיס במקומו בשעה מאוחרת יותר. התובע מוסיף ומעיד שכאשר נשאל על ידי סנדלר, בפגישתם למחרת היום, מדוע לא החתים את כרטיסו בסוף היום, השיב שכנראה שכח (סעיף 10 לתצהירו). ברם, עיון בכתב התביעה מגלה כי טענת התובע כי שכח להחתים כרטיס באותו היום, שאין ספק שהיא טענה מרכזית ומהותית מבחינתו – לאור העובדה שהיה ידוע לו שהנתבעת טוענת שפעל להחתמת הכרטיס שלו בסוף אותו יום עבודה על ידי עובד אחר – כלל אינה נזכרת בכתב התביעה, והדבר עורר אצלנו ספקות באשר לאמינות גרסתו של התובע;

שנית בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הסיבה ש"לא היה לי ראש להחתים אותו" היתה נעוצה בכך שקיבל באותו היום בשעה 12:30 טלפון מרופאו, שהזמין אותו לפגישה דחופה והכרחית לקראת צנתור שהיה חייב לעבור (עמ' 5 ש' 10 לפרוטוקול). ושוב אנו שואלים – אם אכן הייתה נכונה טענת התובע שנאלץ לעזוב את המפעל באותו היום בדחיפות, בלא שהספיק להחתים כרטיס ביציאה, מדוע לא הסביר זאת כבר בכתב התביעה (ואולי אף עוד קודם, במכתב ששלח עורך דינו נספח ג' לכתב התביעה)? מדוע כבש טענתו זו והעלה אותה לראשונה רק בחקירתו הנגדית? איננו מוצאים הסבר סביר לכך, ושוב, היה בכך כדי להקשות עלינו להאמין לגרסת התובע;

שלישית כאמור לעיל, לטענת הנתבעת, עובד בשם דובינסקי– שפוטר אף הוא והגיש תביעה דומה התלויה ועומדת בפני מותב אחר בבית דין זה (ס"ע 9432-04-12) – הוא זה שהחתים את כרטיסו של התובע בשבילו בסוף אותו יום עבודה. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי העובדה שדובינסקי לא העיד בתיק זה צריכה לפעול לחובת התובע (עמ' 28 ש' 2 לפרוטוקול). מנגד, טען ב"כ התובע טען שדווקא הנתבעת היא זו שהייתה צריכה לזמן את דובינסקי כדי להוכיח את טענתה שהוא זה שהחתים את כרטיסו של התובע. אשר לדעתנו, בהעדר מחלוקת על כך שבין התובע לבין דובינסקי קיימים קשרי ידידות ואפילו חברות (הם נמצאים בקשר טלפוני רציף יחסית, לפי עדות התובע עצמו, עמ' 7 ש' 3 לפרוטוקול), ואישתו של דובינסקי אף נכחה בדיון קדם המשפט בתיק זה כדי לתרגם לתובע את הדיון לשפה הרוסית (עמ' 7 ש' 7), הרי שלדעתנו ניתן היה לצפות דווקא מהתובע לזמנו לעדות בתיק זה, ולא מהנתבעת, שפיטרה אותו ביחד עם התובע. העובדה שדובינסקי לא העיד בתיק זה, ולא תמך בטענת התובע בסעיף 12 לתצהירו כי "דובינסקי לא החתים לי שום כרטיס נוכחות", כמו גם העובדה שבכל מסכת הראיות שהוצגה בפנינו לא מצאנו התייחסות כלשהי מצידו של דובינסקי לטענות שהעלתה הנתבעת בעניין זה, מחזקת דווקא את גרסת הנתבעת;

רביעית התרשמנו לחיוב מעדותו של סנדלר עצמו (עמ' 19 לפרוטוקול ואילך) והשתכנענו ממנה שהתובע התבקש ממנו בשיחה ביניהם לתת הסברים לפשר "החתמת" הכרטיס שלו על אף שלא היה במפעל, והוא מצידו התחיל לגמגם (עמ' 20 ש' 20). למיטב שיפוטנו, סנדלר אכן חש כמי ש"גידל" את התובע כעולה חדש, וחש באופן אותנטי שהתובע מעל באמונו, במקום עבודה שבו קיימת חשיבות גדולה במיוחד לאמינות העובדים (עמ' 20 ש' 25);

חמישית אשר לאמינות התובע, מצאנו סתירות משמעותיות בגרסותיו לאורך ההתדיינות, באופן שהקשה עלינו לתת בו אמון. בהקשר זה נציין במיוחד את טענת התובע בסעיף 13 לכתב התביעה לפיה עבד במשך 16 שעות ביממה, במוצאי שבתות ולעיתים אף במשך שבעה ימים בשבוע. בסעיף 41 לתצהירו חזר בו התובע מטענתו זו, וטען שעבד רק 12 שעות ביום ובימי שישי 10 עד 12 שעות, וזו היתה גרסתו לגבי שעות עבודתו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 11 ש' 1). ברם, מעיון בדו"חות הנוכחות שצורפו לתצהיר רודניק מטעם הנתבע, שלא נסתרו ושעליהם לא חלק כלל התובע או בא כוחו, עולה בבירור שבימי עבודה רבים מאוד עבד התובע, כפי שטענה הנתבעת, רק 10 שעות ביום, כשרק לעיתים עבד שעתיים נוספות (עד 19.00);

ולבסוף כשנשאל התובע לגבי רישום "התחלת עבודה" שלו בדו"ח הנוכחות ביום 9.2.12 בשעה 06:10, הוא הכחיש שהגיע למפעל באותו יום, וחיזק את דבריו בטיעון שאינו יכול "פיזית" להגיע למפעל בשעה כה מוקדמת כיוון שאין לו אוטובוס בשעה כזו, ואין לו כסף למוניות (עמ' 8 ש' 23). ברם, מעיון בדו"חות הנוכחות לחודש עבודתו האחרונים של התובע (נספחים ב1 – ב3) עולה שלפחות בתאריך אחד נוסף (17.1.12) נרשם התובע כמי שהתחיל לעבודה באותה שעה לערך (06:08) וביום 17.1.12 נרשמה לו כניסה כמעט באותה השעה (06:21). האם בכל זאת הייתה לתובע, בניגוד לטענתו בעדותו, אפשרות להגיע לעבודה בשעות מוקדמות שכאלה? או לחלופין, האם ייתכן שבכל המועדים האלה מישהו אחר העביר את כרטיסו במקומו בשעה כה מוקדמת? כך או כך, גם בעניין זה מצאנו כדי לפגום באמינות התובע.