התקבל ערעור של מורשע בעבירות נשק- העליון הפחית את העונש.

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) בת"פ 21604-07-10 מיום 18.5.10 בגדרו הורשע המערער בעבירות נשק שונות. על המערער הושתו מאסר בפועל למשך 3 שנים החל מיום מעצרו; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, שלא יעבור עבירות בנשק, ו-6 חודשים נוספים על תנאי שלא יעבור עבירות של שיבוש הליכי משפט, הצתה או היזק בזדון; כן הוטל קנס בסך 5,000 ש"ח.

ב.        המערער, יליד 8.1.92, קטין בשעת ביצוע חלק מן העבירות, תושב יפיע, הודה במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות נשק שונות. כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, כלל חלק כללי ושישה אישומים. לפי החלק הכללי, המערער ונאשם 6 בכתב האישום המקורי (להלן איבראהים) גילו עניין במלחמת ג'האד; גלשו ברשת האינטרנט באתרים איסלאמיים קיצוניים; שוחחו ביניהם על ענייני ג'האד ובחנו דרכים למימושו, כגון הצטרפות לפעילות ג'האד בצ'צ'ניה כנגד יעדים רוסיים.

ג.        על פי האישום הראשון, בשלהי שנת 2009 החל איבראהים מחפש חומרים דליקים ומבצע בהם ניסויים שתכליתם ייצור מטעני חבלה. בראשית שנת 2010 הציג איבראהים למערער ולנאשם 1 (להלן בדר) חומר אשר באמצעותו ניתן להכין מטעני חבלה, הדגים להם את דליקותו והודיע כי בכוונתו לייצר מטען. המערער ביקש מאיבראהים שייצר בעבורו מטען כדי שיוכל למכרו בכפר יפיע. איבראהים ייצר את המטען המאולתר, אך המערער סירב לקבלו, מחשש לפגיעה בעת הפעלתו. איבראהים הציע להפעיל את המטען מרחוק באמצעות חוטי חשמל וטלפון נייד או שעון. הוא נטל את המטען, חיברו לחוטי חשמל, הניחו מאחורי סוללה, ועל מנת להפעילו הצמיד את שני קצוות החוטים לסוללה. המטען העלה עשן אך לא התפוצץ. בגין המעשים הורשע המערער בניסיון לרכישת נשק.

ד.        על פי האישום השני, באוגוסט 2008 נעתר המערער לבקשת שני אחרים (להלן השניים) לשמור בעבורם על אקדח מסוג צ'ירוקי. הוא לקח מהם את האקדח, החביאו בחורשה הסמוכה לביתו, וכעבור שבוע ימים בא אחד מן השניים ונטל את האקדח. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק ובהחזקתו.

ה.        על פי האישום השלישי, בסוף שנת 2009 הגיע נאשם 7 (להלן בילאל) לביתו של בדר ואתו רובה (בקוטר 0.22) ותחמושת מתאימה. הוא פגש שם את בדר והמערער, והשלושה נסעו לביתו החדש של בילאל בנצרת. בהגיעם, יריו לעבר קיר הבית החדש, ומשסיימו, החביא בילאל את הנשק במרתף והשלושה שבו לבתיהם. לאחר המקרה, במועד לא ידוע, נטלו בדר והמערער את הרובה, נסעו ברכבו של בדר ליער הסמוך ושבו ויריו. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק ובירי באזור מגורים.

ו.        על פי האישום הרביעי, בתחילת 2010 קיבל נאשם 3 (להלן מייסרה) מנאשם 2 (להלן סוהיל) רובה מסוג קרבין, אקדח, ארגז תחמושת ושני רימוני הלם. מייסרה החביא את כלי הנשק בארון חשמל הסמוך לביתו. ביוני 2010 נעצרו בדר וסוהיל. בעקבות המעצר חששו המערער, מייסרה ובילאל שמא ייתפסו גם הם בהחזקת כלי נשק. לאחר התייעצות, נסעו השלושה למערה הסמוכה לביתו של המערער כשכלי הנשק עמם. בהגיעם, נכנס בילאל למערה, קיבל ממייסרה והמערער את כלי הנשק והסתירם. בין היתר הוסתרו שני אקדחים, רובה קרבין, מספר רימונים, שני אמצעי ראית לילה לנשק (להלן אמר"ל) וכן תחמושת ומחסניות מסוגים שונים. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק, בהחזקתו ובשיבוש הליכי משפט.

ז.        על פי האישום החמישי, לאחר שהוסתרו כלי הנשק, לקח המערער אמר"ל ונסע עם מייסרה לאזור בנק מרכנתיל ביפיע. בהגיעם, מסר המערער את האמר"ל לאדם אחר. בגין המעשים הורשע המערער בעשיית עסקה אחרת בנשק, בהחזקת אבזר נשק ובנשיאה והובלה של נשק.

ח.       על פי האישום השישי, בשנת 2010 נסעו המערער, סוהיל, בדר ואדם נוסף לחפש ולפגוע באובייקטים שלדעתם פוגעים בערכי האסלאם. במסגרת זו, קרעו שלט פרסומת לאלכוהול, ובנוסף ניסה המערער לפגוע בשלט אחר, עשוי פח, באמצעות שפיכת בנזין והצתתו, אך ללא הצלחה. במהלך הנסיעה עלה בשיחתם, בין היתר, רעיון לרצוח שוטר יהודי. בגין המעשים הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע עבירה, בניסיון להצתה ובהיזק בזדון.

ט.       בעקבות ההודיה נקבע כי המערער ביצע את העבירות. נוכח גיל המערער, ניתן בעניינו תסקיר. נקבע בהסדר הטיעון, כי אם התסקיר יהיה "חיובי", תטען המשיבה לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל, ואם "שלילי" - ל-42 חודשים.

תסקיר שירות המבחן

י.        במסגרת התסקיר נערכו שלוש שיחות עם המערער במקום מעצרו בכלא גלבוע; שתי שיחות עם הוריו; בדיקה פסיכולוגית; ושיחה טלפונית עם מחנך כיתתו. המערער הוא בן למשפחה בת ארבעה אחים ואחיות ושני הורים. השירות התרשם, כי הורי המערער הם אנשים נורמטיביים, מתפקדים היטב ולאורך השנים ניסו להעניק חינוך טוב למערער. מן השיחה עמם ועם המחנך עלתה תמונה של נער חיובי שמעולם לא השתתף בפעילות פוליטית. לדבריהם, המערער לא היה חברם של שותפיו לעבירות, אלא הכירם מן השכונה. בעת מעצרו, היה בשנת הלימודים ה-12 ותיפקד היטב בלימודיו. באבחון פסיכולוגי, נמצא המערער בעל תפקוד קוגניטיבי-אינטלקטואלי נורמלי ויכולות גבוהות, ולא נמצאו בו דפוסים אימפולסיביים. במישור הרגשי-אישיותי, אובחן המערער כבעל רמה טובה בארגון רגשותיו, אך נמצאה עדות למתח נפשי רב, דכדוך וקושי בניהול מתחים פנימיים. הפסיכולוג המליץ על מסגרת "נעולה", כדי לאפשר את המשך לימודי המערער ומיצוי הפוטנציאל האינטלקטואלי שבו.

יא.      המערער נעצר ביום 22.6.10 והושם בתנאי מעצר בטחוני, ולהתרשמות השירות ניכר כי עבר חויה טראומטית; מיום מעצרו ועד לפגישות השירות עמו ב-2011 איבד 15 קילוגרם ממשקל גופו. המערער הודה גם בפני השירות בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, אולם בשיחה עם השירות טען, כי חלקו במעשים קטן מן המתואר. כך למשל, הודה כי רעיון רצח שוטר עלה בשיחה (אישום שישי), אך טען כי האחרים שוחחו על כך מבלי שנתן דעתו. כן סיפר, כי כלי הנשק בהם ירה וכלי הרכב בהם נסע לא היו שייכים לו. בהקשר זה צוין, כי שעה שהכיר את שותפיו לעבירות, היה המערער כבן 16, בעוד שהם כולם היו בגירים ומבוגרים ממנו. מדבריו עולה, כי התלהב מעצם הרעיון של ירי בנשק מבלי שהיתה לו כל כוונה לפגוע באיש, וכי סבר שהשיחות שנתקיימו הן דברי הבל, כגון השיחה על הצטרפות לג'האד בצ'צ'ניה או על רצח השוטר. חרף החרטה שהביע המערער ונוכח גילו הבוגר עת כתיבת התסקיר, חומרת העבירות והיעדר מצוקה, נמנע השירות ממתן המלצה טיפולית.

בית משפט קמא

יב.       בית המשפט המחוזי, שהפרקליטות עתרה בפניו ל-39 חודשי מאסר, הרשיע את המערער בכל ששת האישומים; בקשת המערער שלא להיות מורשע נדחתה. הוטעם, כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות ומכך שחלקן נעברו לאחר שהמערער בגר. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות הנשק, האידיאולוגיה שעמדה מאחוריהן והצורך בהרתעה. מנגד, הוזכרו קטינותו של המערער בעת ביצוע חלק מן העבירות, עברו הנקי, החינוך שקיבל ומצב משפחתו. על המערער הושתו העונשים כמצוין מעלה.

הערעור

יג.       המערער טוען, כי תסקיר שירות המבחן פורש על ידי בית המשפט ועל ידי המשיבה כ"שלילי", הואיל ולא ניתנה בעניינו המלצה טיפולית, והדבר השפיע הן על עצם הרשעתו הן על עונשו. לטענתו, טעה בית המשפט קמא בהרשיעו את המערער, שכן אין באי מתן ההמלצה כדי להעיד על שליליותו של התסקיר, בפרט בעבירות בטחוניות. בנסיבות, אי מתן ההמלצה מקורו העדר צורך של המערער (אשר הודה ותפקודו נמצא תקין) והיעדר תשתית שיקומית לקטינים ערבים. כן נטען, כי בית המשפט התעלם הן מהוראות חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, המבכרות טיפול שיקומי על פני הרשעה פלילית, הן מפער הגילאים (בטווח של 15-8 שנים) שבין המערער לבין שאר הנאשמים. לעניין העונש נטען, כי הפרשנות שנתנה המשיבה לתסקיר כ"שלילי", הביאה אותה להמליץ אל מעל לרף העונש שנקבע לתסקיר חיובי (39 במקום 36 חודשים). כן נטען, כי בגזרו את הדין, היה על בית המשפט קמא לסווג את העבירות לא על רקע בטחוני, אלא על רקע בערותו של המערער והיסחפותו אחר מבוגרים ממנו; הדבר עולה, בין היתר, מהודעתו במשטרה, לפיה אוהב הוא כלי נשק ועשוי להיזקק להם לשם הגנה עצמית.

יד.       בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, לפיו מוחזק המערער באגף בטחוני בבית הסוהר ואינו בקשר טיפולי עם עובד סוציאלי, בשל היותו מוגדר כאסיר בטחוני. אבי המערער ציין כי לדעתו הרתיע המאסר את בנו, ובביקורים הביע חרטה; כאסיר בטחוני מוטלות הגבלות לגבי ביקורי משפחה והתקשרויות טלפוניות, ועתה, בשל מעבר לבית סוהר בדרום מתקשים ההורים לבקרו מחסרון כיס. המערער שוהה בתא עם שבעה תושבי הרשות הפלסטינאית; אינו משתתף בפעילות כלשהי אלא קורא ספרים באנגלית ומקוה ללמוד רוקחות. לדברי המערער באוזני שירות המבחן הוא הפנים את השלכות מעשיו, והוא מתחרט ומקוה לנהל אורח חיים נורמטיבי. לשירות אין גם כיום המלצה.

הדיון בפנינו