התנגדות לדיון בבקשה לצו ירושה

א.      לפנינו בקשה מיום ט"ז אלול תש"ע 28/8/10 לתיקון צו ירושה על עזבון המנוחה ז' ל' ז"ל ת.ז. [...], שנפטרה ביום כ"ד אייר תשנ"ג 15/5/93 בהיותה נשואה לצ' ל' ז"ל, ולהם שני בנים אל' ואר'.

ב.       ביום 1/6/93 הגישו לביה"ד בעלה של המנוחה וילדיה בקשה למתן צו ירושה, כאשר על טופס קבלת הסמכות הצהירו המבקשים שהם מקבלים את סמכותו ושיפוטו של ביה"ד למתן צו ירושה בעיזבון המנוחה ז' ל' ז"ל ומבקשים "כל העיזבון יחולק ביננו בחלקים שוים דהיינו שליש לכל אחד מאיתנו".

רוצה לומר, למרות שע"פ החוק הבעל היה זכאי למחצית העיזבון והבנים למחצית השניה, ביקשו הם שהעיזבון יחולק בינהם בחלקים שוים.

ג.        ביום כ"ה סיון תשנ"ג התקיים דיון בבקשה למתן צו ירושה. המבקשים ביקשו באותו שלב שצו הירושה יתייחס רק לכספים שהיו מופקדים ע"ש המנוחה ז"ל, ואילו  יתר הנכסים הואיל והיו רשומים ע"ש הבעל בלבד ובשליטתו המלאה, לא נזקקו לצו הירושה לצורך חלוקת נכסים אלה.

בהתאם לאמור ניתן צו ירושה ביום ט"ז תמוז תשנ"ג 5/7/93 לחלוקה שווה בין היורשים כאשר כ"א מהם זוכה בשליש. בצו נקבע במפורש "תוקף צו זה חל רק על כספים המופקדים ע"ש המנוחה הנ"ל".

ד.       בעלה של המנוחה צ' ל' נפטר ביום ד' שבט תשס"ג 6/1/03, ובניו ביקשו שצו ירושה על עזבונו ינתן בביה"ד הרבני ונקבע מועד לדיון  ליום 12/3/03. בשל התנגדותה של הגב' [פלונית] שטענה שהיתה "ידועה בציבור" של המנוח משנת 94, ואינה מסכימה לסמכות ביה"ד למתן צו הירושה, הופסק הטיפול בבקשה בביה"ד הרבני.

המבקשים שבפנינו, בניה של המנוחה, ניהלו הליכים משפטיים ממושכים מול הגב' [פלונית] בכל הערכאות האזרחיות.

הליכים אלה נמשכו כ 7 שנים ובסופן ניתן ביום ז' אב תש"ע 18/7/10 צו ירושה על עיזבון המנוח צ' ל' ז"ל, ובו נקבע שהגב' [פלונית] זכאית למחצית מעזבונו ע"פ סעיף 55 לחוק הירושה "כידועה בציבור" של המנוח, וילדי המנוח אל' ואר' זכאים למחצית השניה 1/4 מעזבון המנוח לכ"א מהם.

ה.      בעקבות הכרעה עקרונית זו ביחס לעזבון המנוח, חזרו המבקשים לביה"ד דנן והגישו את בקשתם ביום 28/8/10 לתיקון צו הירושה על עזבון אמם המנוחה ז"ל, כך שיוגדר חלקם בעזבון האם, וע"י כך יתברר מהו הקף העיזבון של אביהם ז"ל עליו ניתן הצו ירושה ביום 18/7/10.

על הבקשה לתיקון צו הירושה על עזבון המנוחה, התקבלה ביום 30/12/10 תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי ובה הודיע: "לאחר העיון בבקשה האמורה ובצרופיה, הנני מתכבד להודיע כי אין בדעתי להתערב בהליכים הנוגעים בה".

הדיון בבקשה נקבע ליום 3/1/11.

ו.        הגב' [פלונית] הגישה לביה"ד ביום 20.9.10 הודעה על היותה צד הנוגע בדבר לפי חוק הירושה התשכ"ה 1965,  ובה הודיעה על אי הסכמתה לסמכותו של ביה"ד בבקשה לתיקון צו הירושה על עזבון המנוחה.

בדיון שהתקיים ביום 3/1/11 חזרו באי כוחה של הגב' [פלונית] והעלו טענותיהם בפנינו להעדר סמכות ביה"ד לדון בבקשה.

הטענה העיקרית שהעלו באי כוחה בכתב ובע"פ בפנינו הינה, הואיל ונקבע בביהמ"ש שהגב' [פלונית] זכאית למחצית עזבונו של המנוח צ' ל' ז"ל, והוא הרי נחשב יורש בעזבונה של המנוחה ז' ל' ז"ל, הרי שהיא נכנסת בנעליו וזכאית להתנגד לסמכות ביה"ד לקביעת חלקו של המנוח צ' ל' בעזבונה של המנוחה ז' ל' ז"ל.

לחיזוק טענתם בענין הפנו ב"כ הגב' [פלונית] לבג"ץ 4122/02 גורני נ' ביה"ד הרבני הגדול פ"ד מ (ו) 54, אליו נתייחס בהמשך.

ז.        בכתבי הטענות של ב"כ הגב' [פלונית] לביה"ד וגם לביהמ"ש הם ציינו, שהמבקשים ניסו להטעות את ביה"ד בכך שלא ציינו את שם אביהם כאחד היורשים של אמם המנוחה. אולם אין הדבר כך, בטופס הבקשה למתן הצו חלק ג' תחת הכותרת "שינויים לאחר פטירת המורישה, נאמר: "מבין  יורשי המורישה נפטר לאחר מותה: שם היורש צ' ל' ז"ל הקירבה למורישה בעל".

הרי מפורש מוזכר המנוח צ' ל' ז"ל כיורש שנפטר לאחר פטירת המורישה.

ח.      כבוד השופט יעקב כהן בהחלטה מיום 10/10/10 בביהמ"ש למשפחה בראשל"צ, החליט על מינויו של מנהל העיזבון הזמני עוה"ד דוד זיסמן כמנהל עיזבון קבוע.

השופט כהן הורה למנהל העיזבון להגיש תוכנית לחלוקת הכספים בעיזבון, "תוך הותרת 25% נטו מהסכומים האמורים בידי מנהל העיזבון עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש..".