התחייבות מופרזת בכתובה- האם חלה? / מדוע תוספת כתובה רגילה אינה אסמכתא? / פיצוי מכוח קנס כתחליף לכתובה

להלן נימוקים לפסק דין בתביעת כתובה בסכום מופרז.

א. השתלשלות התביעות ההדיות ופסקי הדין בתיק זה

בני הזוג לשעבר נישאו בתאריך י"א בתשרי תשנ"ו (5.10.1995) ולהם שלושה ילדים. בני הזוג התגרשו בתאריך ב' מרחשוון תשע"ה (24.10.2015).

קודם לגירושין נידונו בבית הדין תביעות הדדיות בין הצדדים, ולהלן השתלשלות התביעות ההדדיות ופסקי הדין בתיק זה:

א. ביום כ"ד סיון תשע"ב (14.06.2012) ניתן פסק דין ביחס לתביעת האישה לשלום בית, ובו נכתב כדלהלן:

א. "מזה פחות משנה שהצדדים גרים בנפרד לאחר שהבעל עזב את הבית [...] הבעל, הנתבע בתביעות הנוכחיות, מבקש להתגרש [...] עקב יחס שאינו הולם מצד אשתו, נפערה ביניהם תהום שאינה מאפשרת חזרה לשלום בית.

ב. לעומתו, האישה מבקשת ממנו לשוב לשלום בית, וטוענת שהקשר של הבעל עם אישה אחרת מונע ממנו לשוב, אך למרות זאת היא מסכימה לקבלו.

ג. נוכחנו כי בקשת האישה לשלום בית היא כנה ולא נמצאה עילה לייחס לה שיקול זר.

ד. [...] ביחס לטענות הבעל אודות יחס שאינו הולם מצד אשתו, הנושא היה אמור להתברר במסגרת הליך של יעוץ נישואין מקצועי, שאף החל אך הופסק, והתרשמנו שהאישה נכונה לתקן את הטעון תיקון כפי שגורם מקצועי יורה לה, ואין זו עילה מוצדקת לפירוק המשפחה.

ה. בנסיבות אלו עלינו לברר את התביעה ל"מדור ספציפי". התובעת מבקשת שעם קבלת תביעתה לשלום בית, תיקבע זכותה ל"מדור ספציפי" בדירת המגורים המשותפת, וזאת על מנת לאפשר את שלום הבית המבוקש על ידה. [...] לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוצג בפנינו אנו פוסקים לקבל את התביעה לקבוע את דירת המגורים של הצדדים ב[י' ה'] כ"מדור ספציפי" עבור האישה".

ב. כעבור שנה ממועד פסק הדין הנ"ל, ביום כ"ב תמוז תשע"ג (30.06.2013), התקיים דיון לבירור תביעת הנתבע לגירושין.

בית הדין בפסק דינו בתאריך כ"ה מרחשוון תשע"ד (29.10.2013) דחה את תביעת הנתבע. להלן נימוקי בית הדין בקצרה:

א. "מעיון בטענות הצדדים עולה תמונה ברורה שהבעל יזם את הפירוד ועבר לגור עם אישה אחרת, שהיו לו עמה קשרי עבודה עוד קודם. לאישה ברור שהקשר הזוגי של הבעל עם האישה הנ"ל החל עוד קודם לפירוד, וקשר זה הוא הגורם למשבר בחיי הנישואין. לעומת זאת, הבעל טען כי היחס הבעייתי מצד אשתו עוד בתקופה בה גרו יחד, הביא את המשבר, וכי הקשר הזוגי עם אותה אישה, החל רק לאחר שעזב את הבית.

ב. יובהר, לא הוצגו אסמכתאות התומכות בטענת האישה שהקשר הזוגי החל עוד קודם לפרידה, אך אין חולק כי פרק זמן מסוים לאחר הפירוד, הבעל ואותה אישה, החלו להתגורר יחד בקביעות [...] סיכומו של דבר, התביעה לחיוב האישה בגירושין נדחית.

ג. נוסיף ונבהיר, בית הדין אינו נכנס לבחינת ההליכים המתנהלים בבית המשפט ואינו מביע כל עמדה ביחס להליכים אלו. אך מאחר והאישה זכאית לתשלום כתובה אם בסופו של דבר יוסכם על גירושין, הרי שבנסיבות המתוארות ובהעדר חיובה בגירושין, אין מניעה שהאישה תציג תנאים סבירים להסכמתה להתגרש [...] מאחר שהאישה אינה מחויבת בגירושין וגם זכאית לפיצוי כגון כתובה או פיצוי חילופי, היא רשאית להציג דרישה לחלוקת רכוש בדרך ההוגנת בעיניה."

ג. על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית הדין הגדול ובית הדין הגדול בפסק דינו מיום כ"ז סיון תשע"ד (25.6.2014) קיבל את הערעור, והאישה חויבה בגירושין. בית הדין הגדול קבע ש"זוגיות הצדדים התרוקנה מתוכנה הבין-זוגי", והאישה מתנגדת לגירושין, כדי לזכות בהישגים במסגרת המאבקים המשפטיים ביניהם.