התובע הצבאי הראשי נ' ק/XXX

1. ק/XXX  המשיב, הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה שעניינה אי קיום חובתו של עובר דרך באופן שגרם לחבלה של ממש, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ו-סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, בכך שביום 4.2.2016, בעת שנהג ברכב מסוג "סבל חי"ר", בדרך מישורית יבשה ורחבה, מכוסה בחצץ, ביצע פניית פרסה לכיוון שמאל, ובמהלכה התהפך הרכב על צדו הימני. כתוצאה מן התאונה נגרם לרס"ם טפרה, אשר ישב לימינו של המשיב, מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות, שבר ברגלו, שחייב טיפולים רפואיים ממושכים. המשיב נחבל אף הוא בתאונה זו ונזקק ל-30 ימי מחלה. לרכב הצבאי נגרם נזק בסך של כ-450 ש"ח.
2. בית הדין קמא הנכבד השית על המשיב פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 75 ימים, וסייגה, כך שתחול אך על רכב מסוג "סבל חי"ר". עוד נקבע כי הפסילה לא תחול בתוך שטח הסדנה ביחידתו. כן הושתו על המשיב קנס בסך 750 ש"ח ופסילת רישיונות מותנית.
3. התביעה לא השלימה עם קולת העונש ועתרה להחמיר בו.

התשתית הראייתית

4. המשיב, משרת כמפקד תחום חשמל רכב בסדנת רק"ם XXX. הוא התגייס לצה"ל בשנת 2006, נשוי ואב לשלושה.
5. פלוני , ראש תחום בטיחות בעבודה במחלקת הבטיחות המטכ"לית, אשר שימש כמפקדו של המשיב, בין השנים 2013 ועד 2015 העיד על אודות מקצועיותו של המשיב, מסירותו ואחריותו. כן הסביר כי במסגרת עבודתו, נדרש, בשגרה, לנהוג על כלי הרכב אותם הוא מתקן, על-מנת לוודא כי התקלה טופלה עד תום. פורט אף, שהמדובר ב"רכב ייעודי ליחידות לוחמות, שנדרש על מנת לנוע בתנאי שטח מורכבים ובזריזות... רכב שידוע לשמצה בכל הקשור ליציבותו".
6. אלמוני, מפקדו של המשיב בסדנת רק"ם XXX, שיבח אף הוא את מקצועיותו הרבה של המשיב. כן ציין כי מאחר שתפקידו כולל "כוננות גם מהבית וגם בערב חג... הוא מבצע תיקונים בשטח", ונדרש לרישיון הנהיגה שברשותו, על מנת להמשיך ולמלא את תפקידו.
7. המשיב מסר לפני בית הדין כי הוא מביע צער על קרות התאונה ופציעתו של חברו והסביר כי בתקופה שחלפה מאז התאונה הוכשר אף כממונה בטיחות, כך שהוא עושה כל שביכולתו "להשליט סדר ובטיחות גם במחלקה וגם מחוצה לה".    
8. מגיליון המרשם הפלילי עולה כי לחובתו של המשיב מספר עבירות תעבורה, אם כי למעט עבירה אחת, משנת 2011, האחרות נושנות וחלקן נעברו קודם לגיוסו לצה"ל.

גזר-דינה של הערכאה קמא

9. בית הדין קמא נתן דעתו, בעת גזירת הדין, לנסיבותיה של העבירה ולנסיבותיו של המשיב, וכך פורט:

"הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה אזרחי מזה כ-15 שנה, שבמהלכן צבר 6 הרשעות קודמות בלבד, כולן מסוג ברירות משפט. זה אינו מהווה עבר מכביד... מדובר בכלי רכב ייחודי המיועד אך ורק לשימוש צבאי...הנאשם... לוקח על עצמו את האחריות להתהפכות הרכב... לא ניתן להתעלם מן העובדה כי לא מדובר בנסיעה שגרתית בכביש רגיל אלא נסיעה לילית בדרך מכוסה בחצץ בתוך שטח הבסיס כדי לבחון את תקינות הרכב. נסיעה כזאת טומנת בתוכה סיכון או אפשרות לתקלה בלתי צפויה... יש לקחת בחשבון את עדויות האופי... שדיברו רק שבחים... וגם אם הנאשם כשל בכך שלא ווידא שהנוסע היה חגור בחגורה, עדין לא ניתן להתעלם כי יש תרומה מכובדת לחומרת הפציעה בכך שהנוסע עצמו לא דאג לחגור את עצמו".

10. לפיכך ראה בית הדין קמא "להגביל את העונש לנסיבותיו המיוחדות של התאונה שהתרחשותה אינה משקפת את אופן נהיגתו של הנאשם במשך כ-15 שנות נהיגה" ופסק לסטות מעונש פסילת החובה שנקבעה בפקודה ואף לסייג את סוג הרישיונות, שעליהם השית את עונש הפסילה בפועל.