השלום: משרד התמ"ת התרשל ויפצה סטודנטים שלימודיהם ירדו לטמיון

האם אחראית מדינת ישראל שהיא נתבעת מס' 3 (להלן "הנתבעת"), בכובעה כמשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, לנזקים שנגרמו לתובעים עקב אי השלמת לימוד קורס אופטיקה במכללה לחשמל בע"מ, כתוצאה מקריסתה הכלכלית של המכללה?

זוהי השאלה העומדת להכרעה בתביעה דנן.

1.         המכללה לחשמל בע"מ שהיא נתבעת מס' 1 (להלן "המכללה"), הינה מכללה פרטית אשר נוהלה בתקופה הרלוונטית לתביעה על ידי נתבע מס' 2 מר צביקה שורצמן (להלן "הנתבע"), ועסקה בהכשרת בעלי מקצוע בתחום החשמל והאופטיקה.

2.         בחודש 11/06 נרשמו התובעים ללימודי קורס אופטיקה מסוג 2 במכללה. שכר הלימוד עמד על סך של 25,000 ש"ח. הלימודים היו אמורים להימשך כשנתיים, מתוכם 524 שעות עיוניות ו-400 שעות מעשיות. בסיום הלימודים, היו אמורים התובעים לקבל, על פי הבטחת הנתבע, תעודת גמר ותעודת הכשרה מקצועית המוכרת על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן "משרד התמ"ת").

3.         לטענת התובעים, במעמד ההרשמה, הציג בפניהם הנתבע אישור של משרד התמ"ת על שם המכללה, שכותרתו "אישור הפעלת פיקוח מקצועי לשנת תקציב 1.1.2007-31.12.2007", ובו נרשם:

" על יסוד בקשתכם והמלצת הפיקוח המקצועי והממונה המחוזי ניתן בזה אישור הטלת פיקוח משרדנו על קורסים במקצועות:

·        חשמלאי מסוייג - מתח גבוה

·        ......

·        אופטיקאות סוג 2"(ההדגשה אינה במקור)

בתחתית המסמך נרשם:

"אישור זה כפוף למילוי אחר התנאים האמורים בכתב ההתחייבות עליו חתמתם. הערה: האישור מותנה בהעסקת מזכירה בזמן הפעלת הקורסים"

האישור צורף כנספח ד' לתצהירי התובעים, והוא יכונה להלן "אישור "ההכרה" או "הפיקוח ".

בהתבסס על אישור זה, הודיע להם הנתבע כי המכללה הינה בעלת אישור הפעלת פיקוח מקצועי מטעם משרד התמ"ת, וכי בסיום הלימודים הם יקבלו תעודת גמר מקצועית המוכרת על ידי התמ"ת.

4.         בנוסף, עובר להרשמה, ערכו התובעים בדיקה באתר הרשמי של משרד התמ"ת באינטרנט ומצאו כי המכללה מופיעה ברשימת בתי הספר הזוכים להכרה מטעם התמ"ת (דף האינטרנט צורף כנספח ב' לתצהירי התובעים).

5.         לטענת התובעים, בהסתמכם על המידע שהופיע באתר הרשמי והמצג שהוצג בפניהם על ידי הנתבע שלפיו כאמור, המכללה הינה בעלת הכרה מאת משרד התמ"ת וכי מוטל עליה פיקוח מקצועי מטעמו, הסכימו התובעים להירשם למכללה.

6.         במשך תקופה של שנה ושלושה חודשים, השתתפו התובעים ברוב השיעורים וסיימו את השלב העיוני של הקורס. לאחר סיום השלב הזה, החל הנתבע לדחות את תחילת השלב המעשי -שלב המעבדה- בטענות שונות, עד אשר לבסוף הפסיק לענות לטלפונים, והתובעים

הבינו כי הציוד והמעבדה שהובטחו להם אינם בנמצא, וכי כל השקעתם בלימודים העיוניים ירדה לטמיון.

7.         משמצאו עצמם עומדים בפני שוקת שבורה, פנו התובעים לנתבעת בתור זו שנתנה את אישור הפיקוח שלה על הקורס, בדרישה למצוא להם פתרון שיאפשר להם להשלים את השלב המעשי ולקבל תעודת הכשרה. אולם הם הופתעו לגלות כי הנתבעת לא ידעה על קיום הקורס וכי לא הוטל פיקוח מקצועי מטעמה עליו, ומשכך פניותיהם נדחו על ידה.

8.         מכאן הגשת התביעה שבה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים באחד משני סעדים: הראשון, הכרה בלימודים העיוניים ומציאת פתרון שיאפשר להם להמשיך בלימודים המעשיים והשלמתם, וקבלת תעודת מקצוע המוכרת על ידי הנתבעת. הסעד החלופי הוא חיוב הנתבעים במלוא הנזקים שנגרמו להם עקב הפסקת לימודיהם בנסיבות שתוארו לעיל.