השבת עובד לעבודתו לאחר שפוטר על רקע נסיונו להתאגד ולהקים ועד במקום עבודתו

בפנינו בקשתו של אלון לי גרין (להלן גם: "המבקש") לבטל את פיטוריו שלטענתו נעשו על רקע פעילותו הארגונית, ולהשיבו לעבודתו במשיבה (להלן גם: "המעסיק" או "הרשת") בתפקידו כמנהל משמרת בסניף אבן גבירול.

ההסתדרות הגישה את בקשתה בהתאם לסעיף 33 י"ב לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") והצטרפה להליך הנוכחי בהתאם להוראת תקנה 16 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי) התשכ"ט - 1969, כבקשת צד בסכסוך קיבוצי.

מר אלון לי גרין, המבקש, עבד בסניף בית הקפה של הנתבעת ברח' אבן גבירול במשך כעשרה חודשים. בתחילה עבד כעובד בר (בריסטה) ולאחר כשלושה שבועות הועבר לתפקיד בו שימש עד לפיטוריו - מנהל משמרת (זאת כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים באשר לסיבת קידומו המהיר - האם בשל היותו עובד מעולה או בשל 'צוק העיתים' בגין מחסור בכח אדם. מכל מקום גם המבקש מודה בעדותו כי הגם שהיה עובד טוב, בעת קידומו היה חוסר במנהלי משמרת במשיבה, ר' עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-8, וגם המשיבה מודה כי הגם שהיה מחסור בכח אדם, תפקודו של המבקש היה משביע רצון, ר' סעיף 4 לתצהירו של מר איתי גוטליב. כך, שבעצם אין לפנינו כל מחלוקת בנקודה זו ושילוב הדברים - מחסור בכח אדם ותפקודו משביע הרצון של המבקש - גרם לקידומו המהיר).

לטענת המבקש הוא היה עובד טוב בעיני המשיבה עד שהחליט לממש את זכותו כעובד להתאגד ולפעול לשם התארגנות עובדי המשיבה. או אז, 'סר חינו' בפני מעסיקיו והללו החליטו לפטרו, בשל רצונו לממש זכותו זו.

המשיבה טענה בפנינו כי לא רצונו של המבקש להתארגן, שאין חולק כי עמד לפניה עובר להחלטתה לפטרו, הוא שהביא לפיטוריו, אלא התדרדרות בתיפקודו כמנהל משמרת בסניף הנתבעת, הפרות נהלים חוזרות ונשנות מצידו, וכן הפרת משמעת ודיווח שקרי.

ההליך

במסגרת ההליך הזמני העידו בפנינו המבקש וכן ד"ר אפרים דוידי, מטעמו. מר רועי הודס, שהגיש אף הוא תצהיר מטעם המבקש, לא נחקר על תצהירו. משלא הופיע לדיון לא ניתן לתצהירו כל משקל, זאת על אף הצהרת עו"ד ליפשיץ לפרוטוקול באשר להפחדתו מטעם מי מאנשי הרשת (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 11-8) שלא הוכחה, וכאשר היו דרכים אחרות להביאו להעיד בפני בית הדין. מר שמוליק בן שעיה נחקר מטעם ההסתדרות. מטעם המשיבה העידו מר אלון לוי, מנכ"ל המשיבה, ומר איתי גוטליב, חבר בהנהלת המשיבה, ומי שהיה לתקופה מסוימת, בראשית העסקת המבקש, מנהל הסניף בו הועסק המבקש (זאת בהתאם להחלטת ביה"ד להפחית את מספר המצהירים ל 2 בלבד, ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-1).

הדיון

במסגרת ההחלטה בצו זמני זה עלינו להכריע, בשלב זה, לכאורה, האם פיטוריו של המבקש היו ממניעים עניינים וכחלק מהפרורגטיבה הניהולית המותרת של המעביד, או שפיטוריו היו נגועים באי חוקיות ובניגוד לסעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים.

בהתאם לסעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים:

            "(א)  מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1)    חברותו או פעילותו בארגון עובדים;

(2)    פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;

(3)    הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;

(4)    חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;

(5)        (5)          פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים".

כפי שנפסק בעבר, הרציונל העומד מאחורי סעיף זה, כמו גם מאחורי העקרונות הדומים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה הוא שאפליה לרעה של עובד על בסיס חברותו בארגון עובדים, יש בה משום הפרה של עקרון השוויון ופגיעה בחופש ההתאגדות של העובדים. משכך, הן על פי החוק והן על פי הפסיקה, על בית הדין לפרוש הגנתו על עובדים אשר מתעורר החשש כי מעבידם פוגע בהם במטרה לפגוע בהתארגנות עובדיו (ר' פרשת דנית רגב שתאוזכר להלן).

בענייננו, עלינו להכריע בשלב דיוני זה האם פיטוריו של המבקש באו על רקע נסיונו להקים במשיבה וועד עובדים או שמא, כטענת המשיבה, לא היו הפיטורים על רקע זה כלל ועיקר, אלא על רקע אי עמידה בנהלי המשיבה, ובפרט על רקע האירוע שארע ביום 13.6.07 עם מר חישין, מבעלי המשיבה (להלן גם: "אירוע החתימה". על פירוט האירוע לגרסתה של המשיבה ר' סעיף 5.6 לתשובת המשיבה לבקשה).

בפסק הדין בעניין עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אי.סי.איי טלקום בע"מ, עבודה ארצי, לג(19) 26, נאמר ע"י כב' הנשיא אדלר כך: