ניתן בזה צו איסור פרסום על שם המתלוננת ועל כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהוייה. פרט לכך, הכרעת הדין ניתנת לפרסום.
כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי:
פתח דבר
בראשית הועמד הנאשם לדין בכתב אישום שייחס לו את העבירות הבאות: ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס (במתלוננת מתחת לגיל 14 ושלא בהסכמתה החופשית)- עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "
החוק"); מעשים מגונים בנסיבות אינוס (במתלוננת מתחת לגיל 14 ושלא בהסכמתה החופשית), ריבוי עבירות- עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק; שיבוש מהלכי משפט- עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
לאחר שנשמעו חלק מהראיות, ובעקבות הערות בית המשפט ביחס לסעיף האישום הרלבנטי, חזרה בה המאשימה, ביום 27.9.11, מייחוס עבירת הניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס לנאשם והודיעה כי תבקש במקום זאת להרשיע את הנאשם במעשה מגונה (ריבוי עבירות). בעקבות הודעת המאשימה לא הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, והצדדים הסכימו כי ההתייחסות לכך תהיה במסגרת הסיכומים (פרוט' עמ' 290).
יודגש כי תיקון זה אינו נובע מתפנית שחלה בעדות או בראיה כלשהי, אלא בשל שיקול משפטי הנוגע לפרשנות הוראות החיקוק, בהתייחס למעשים המתוארים על ידי המתלוננת.
עובדות כתב האישום המתוקן
על פי העובדות המתוארות, עובר לאירוע נשוא כתב האישום, התוודעה א.א., קטינה ילידת 1996 כבת 13.5 (להלן: "
המתלוננת") אל הנאשם באמצעות האינטרנט, כאשר הציג הנאשם את עצמו בשם בדוי ובגיל בדוי- בן 24, בעוד שהמתלוננת הציגה עצמה בגילה האמיתי.
בתאריך 12.4.10 או בסמוך לכך, קבע הנאשם עם המתלוננת, באמצעות האינטרנט, להיפגש עימה למחרת היום, בשעות הבוקר בקניון בפתח תקווה.
בתאריך 13.4.10 בשעה 8:30 או בסמוך לכך (להלן: "
יום האירוע"), הגיעה המתלוננת לקניון ופגשה את הנאשם לראשונה. האחרון הציע לה להצטרף אליו לנסיעה לחוף הים בתל אביב.
המתלוננת נסעה עם הנאשם באופנועו בעל מספר רישוי 47-826-10 (להלן: "
האופנוע") לכיוון חוף הים. הנאשם החנה את אופנועו בבניין מגוריו, הסמוך לחוף הים, בxxxx (להלן: "
הדירה"), ואמר למתלוננת לעלות עימו לדירה, בטענה כי הוא צמא.
כשהגיעו לדירה, נישק הנאשם את המתלוננת בשפתיה ולקח אותה לאחד מחדרי הדירה. בחדר, נישק הנאשם את המתלוננת כשהוא מכניס את לשונו לפיה והשכיב אותה על המיטה. הנאשם הכניס את ידיו מתחת לחולצתה של המתלוננת, תוך שהוא נוגע בגופה, והורה לה להסיר את חולצתו. המתלוננת, אשר חששה מפני הנאשם, הרימה את חולצתו רק במעט, והוא המשיך והסירה כליל. הנאשם המשיך ומישש את גופה של המתלוננת מתחת לבגדיה ונישקה בפיה. המתלוננת ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו, אך הנאשם אמר לה שהיא לא צריכה לחשוש, ושאל אם יש משהו שעוצר בעדה, בגין הרקע החברתי-דתי אליו היא משתייכת.
הנאשם הורה למתלוננת לנשק את איבר מינו, וניסה לבצע בה מעשה סדום, על ידי כך שאחז בראשה, וקירב אותו בסמוך לאיבר מינו. המתלוננת ביקשה ממנו להפסיק, והנאשם נטל את ידיה והכניסן מבעד לתחתוניו, תוך שהוא מאלץ את המתלוננת לגעת באיבר מינו.
בהמשך, הסיר הנאשם את כל בגדיה של המתלוננת והותירה עירומה. הנאשם נישק את איבר מינה של המתלוננת וליקק אותו. המתלוננת אמרה לו "די" ודחפה את ראשו מבין ירכיה, אך הנאשם לא שעה לדבריה, נגע ומישש את המתלוננת בכל חלקי גופה, הסיר את תחתוניו והתחכך עם איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת ובפי הטבעת שלה, ללא החדרה, מספר פעמים. המתלוננת חזרה ואמרה לנאשם מספר פעמים לחדול, תוך שהיא מציינת בפניו שהם קבעו ללכת לחוף הים, אך הנאשם המשיך במעשיו.
לפתע, קיבל הנאשם הודעת SMS למכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו (להלן: "
המסרון") מאביה של המתלוננת (שנתגלה לו במקרה כי בתו יצאה להיפגש עם הנאשם). במסרון הזהיר האב את הנאשם מפני המשטרה שתהיה בעקבותיו, אם לא יניח לבתו ליצור קשר עם המשפחה. או אז, חדל הנאשם ממעשיו, הורה למתלוננת להתלבש ולעזוב את דירתו, תוך שהוא מורה לה לומר כי היא הייתה עמו בחוף הים ולא לספר דבר על שאירע. הנאשם הורה למתלוננת לאן ללכת כדי להתרחק ממקום מגוריו.
הבקשות לתיקון כתב האישום
ביום 17.1.11 הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום, בדרך של הוספת עדת תביעה מס' 13- המתלוננת. במועד הגשת כתב האישום, טרם מלאו למתלוננת 14 שנים ומשום שחוקרת הילדים אסרה את עדותה בפני בית המשפט, היא לא נכללה ברשימת עדי התביעה. משמלאו למתלוננת 14 שנים, ביקשה התביעה להעידה וביום 21.2.11 נעתר בית המשפט לבקשה.
ביום 21.2.11, לאחר מתן תשובת הנאשם לכתב האישום, ובטרם הוחל בשמיעת הראיות, ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת עובדות לסעיפים 6 ו-7, וזאת בהמשך לשיחה שקיימה ב"כ המאשימה עם המתלוננת במשרדה, העובדות שהוספתן התבקשה מתייחסות למעשים נוספים שביצע הנאשם במתלוננת.
מדובר בתוספת שלא נכללה בעדות שנגבתה על ידי חוקרת הילדים גב' ביילין.