הרשעת תושב רהט בהצתה של עצי אורן ביער רהט ומוקדים נוספים

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך  20.11.12 בשעות הצהריים, ביער רהט, הצית הנאשם ערימות של עשבים, ועליהם הניח צמיגים. כתוצאה ממעשים אלה, נשרפו עצים ביער, על פני שטח של דונם וחצי. הנזק שנגרם עולה כדי  20,000 ש"ח, ונזק כבד לנוף. 

הנאשם הודה בכך ששהה ביער במועד הנ"ל, אך  כפר בהצתת היער. כן כפר בהיקף השריפה והנזק.

על כן נשמעו ההוכחות בתיק.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים: שוטרי הסיור משה סויסה, עד הראייה להצתה, ואורה ביטון. חוקר המשטרה אורן סבן, קצין חקירות כיבוי אש, נאיף  אלזיאדנה, אשר הגיש חוות דעת מומחה, שומר היערות מטעם הקק"ל, עאדל אלהוזייל, ונציג הקק"ל, רונן הנדלמן שהעיד אודות היקף הנזק שנגרם ליער.

מטעם ההגנה העיד הנאשם. 

דיון

עד התביעה המרכזי בפרשה הוא שוטר הסיור משה סויסה. לגרסתו, ביום האירוע בין השעות 15:00- 16:00 סייר בניידת ביחד עם השוטרת אורה ביטון. באזור תחנת דלק "תפוז" ליד היער, הבחין בעשן שחור סמיך. הוא עצר את הרכב בסמוך לעשן (מרחק של כ- 100 מ'), והתקדם ברגל לכיוון מקור העשן. במרחק של כ-20-30 מ' הבחין בנאשם כשהוא מתכופף, מצית קבוצת עשבים ועורם משני צדיה צמיגים שהיו במקום. כאשר אחזה האש בצמיגים, עבר הנאשם למצבור סמוך של צמיגים וחזר על מעשיו. כל אותה עת עמד העד מאחורי עץ, השקיף על הנאשם ועקב אחר מעשיו. כאשר הצית הנאשם את הערימה השניה, קרא לו העד לעצור. הנאשם הזדקף וזרק מאחורי גבו מצית. לשאלת העד, השיב הנאשם, כי הוא מנסה לכבות את האש, ואינו יודע מי הדליק אותה. העד הרים את המצית שזרק הנאשם, וביקש ממנו להתלוות אליו לניידת. שם הודיע לו על מעצרו בגין הצתת היער. העד הוסיף, כי הבחין בשני מוקדים נוספים של עשן סמיך במרחק של כ-50-70 מטר מהנאשם. בדיסק שחזור האירוע שנערך לעד, מבחינים כי באזור פזורים צמיגים רבים, והנאשם נראה, לשיטת העד, עובר מנקודה אחת לשניה, בין הצמיגים המפוזרים.

בחקירתו הנגדית הבהיר העד, כי כשהגיע למקום, הנאשם כרע כשגבו מופנה אליו, והעד הבחין שהוא מתכופף ומתעסק עם הצמיגים והעשבים, גורף מחטי אורן מהאדמה ומניח על המערום. כשקם מהנקודה הראשונה ועבר לשניה, ראה העד את האש בערימה הראשונה, אשר הוסתרה בתחילה באמצעות גופו של הנאשם. בנקודה השניה הספיק הנאשם להצית עשבים, ומשהניח עליהם צמיג, עצר אותו העד. העד גם הסביר, שהאש בנקודה הראשונה טרם הספיקה לאחוז בצמיגים אלא רק בעשבים, ובערה כדקה או שניים, עד שעבר הנאשם לנקודה השניה. העד נשאל והשיב, כי לא נמצא פיח על הצמיגים, היות ודחף אותם ברגלו הצידה, כדי שהאש לא תאחז בהם.              

ב"כ הנאשם מבקש שלא ליתן לגרסתו משקל מכריע, וזאת ממספר טעמים.

ראשית, מצפייה בדיסק השחזור עולה, כי מהנקודה בה עמד העד, קשה להבחין בפרטים, מה גם שהעד דיבר על צפייה בנאשם ממרחק של כ-70 מ', ולאחר מכן שינה גרסתו.

שנית, בניגוד לגרסתו בחקירה, לפיה טען כי הנאשם הדליק את שני מוקדי האש, בחקירה הנגדית הודה, כי לא ראה את הנאשם מצית את המוקד הראשון, אלא רק את השני. סתירה זו בין הגרסאות, מתיישבת עם גרסת הנאשם, ששהה במקום לצורך עישון חשיש, והדליק עשבים כדי לחמם את ה"קססה".

בנוסף, לא הוכחה טענת העד, כי הנאשם הבעיר צמיגים.לא ברור מעדותו אם הצמיגים בנקודה הראשונה עלו באש. בחקירתו הנגדית טען, כי האש לא אחזה בצמיגים, אלא רק  בעשבים. מכאן, שחזר בו מגרסתו הראשונה. העד גם שינה גרסתו בכל הנוגע למספר הצמיגים. בתחילה דיבר על "מערומים" של צמיגים, ובהמשך שינה לצמיג אחד. מפנה לעמ' 14 ש' 1. לפיכך, גם בעניין המערומים, לא ניתן לומר שגרסת הנאשם לא הוכחה.

משמעות הדברים, לשיטת הסניגור, היא, שככל שנחלשת הטענה שהאש אחזה בצמיגים, קשה יותר לקשור את הנאשם ליתר נקודות הבעירה.

עוד טען, כי ניתן לראות בקלטת  כי מהצמיגים לא עלה פיח של שריפה.

איני מקבלת טענות אלה.

אין חולק, וגם הסניגור אינו טוען אחרת, כי העד לא בדה את הדברים מליבו. לכן, העובדה שלא ראה את הנאשם מצית את האש בנקודה הראשונה, אינה מפחיתה ממשמעות המחזה שראה. העד ראה אדם כורע, אוסף ומרכז מחטי אורן וצמיגים. אמנם, את פעולת ההצתה של הנקודה הראשונה לא ראה, שכן הנאשם הסתיר אותה בגבו, אך כשהנאשם התרומם, הבחין העד, כי אש אחזה בקוצים ובמחטים שהיו במקום. ואם בכך לא די, הנאשם עבר לנקודה נוספת במרחק מטרים בודדים, וחזר על אותה פעולה, כשהפעם רואה העד גם את פעולת ההצתה.

אילו היה בפי הנאשם הסבר אלטרנטיבי למסקנה המפלילה, ניחא. אולם הנאשם לא מסר כל הסבר, אלא שביקש לעשן חשיש. הנאשם לא הסביר כיצד עישון החשיש כרוך באיסוף מחטים וצמיגים והבערת מדורה, הכל כדי לחמם חתיכת חשיש בגודל של ציפורן. בוודאי לא הסביר, לצורך מה נדרשות לו שתי מדורות נפרדות, והנחת צמיגים עליהן.

איני מקבלת גם את הטענה כי העד לא ראה היטב את המתרחש, בשל המרחק. הפעולות אותן תאר העד: גריפת ענפי אורן וערימת צמיגים, אינן כרוכות בתנועות עדינות, שניתן לטעות בהבנתן. בנוסף, צפיתי בקלטת השחזור, ולא ניתן לקבוע כי מהמרחק שבו צפה העד בנאשם, לא ניתן לראות את המתואר, בפרט כאשר ברור כי העד עמד במקום גבוה יותר ממקום הנאשם.