הרשעת צעיר ברצח צעיר אחר בחבורתו בדקירות ביער על רקע עלבון וגזירת דינו למאסר עולם

השופט משה גלעד:

פתח דבר

שישה צעירים מבני העיר אום אל פחם, ישבו בשעות הלילה המאוחרות של יום שישי, 22.4.11, לשתות אלכוהול ביער הסמוך לעירם.

חמישה מהם יצאו מן היער ואחד מהם נמצא למחרת היום ללא רוח חיים, דקור בכל חלקי גופו.

כנגד ארבעה מהם לא הוגש כתב אישום ביניהם א', בן דודו של הנאשם, קטין שהיה כבן ½ 15 שנים, הטוען כי הנאשם רצח את המנוח.

מבין ששת הנוכחים ביער החליטה המאשימה לייחס רק לנאשם את רצח המנוח, בעיקר בהסתמך על דברי א'.

האם הנאשם המכחיש אשמתו מכל וכל הוא הרוצח, כדברי בן דודו הקטין א'' או שמא א', שעל מכנסיו שלו נמצא כתם מדמו של המנוח הוא הרוצח?

בן הדוד או הנאשם? זאת השאלה!

1.         כתב האישום

בתאריך 22.4.11, בשעות הערב המאוחרות, ישבו הנאשם, בן דודו (קטין, יליד 1995), (להלן: "א'"), עלאם בן מוחמד אבו רעד (להלן: "המנוח"), ביחד עם חוסני מחאמיד (להלן: "חוסני"), אחמד מחאמיד, אחיו של הנאשם (להלן: "אחמד") ועלי מחאמיד (להלן: "עלי") בחורשה הסמוכה לשכונת עין ג'ראר אשר באום אל פחם (להלן: "החורשה" או "היער"). לקראת חצות עזבו חוסני, אחמד ועלי את החורשה ובמקום נשארו הנאשם, א' והמנוח.

תוך כדי שיחה אמר המנוח לנאשם דברים שלא נשאו חן בעיני הנאשם. הנאשם תקף את המנוח, השליך לעברו אבנים, הוציא סכין שנשא עמו ודקר באמצעותו את המנוח בכל חלקי גופו, מתוך כוונה להמיתו לאחר, שהחליט לעשות כן. לאחר מכן עזבו הנאשם וא' את המקום.

כתוצאה מהדקירות נגרם מותו של המנוח בשל נזק חמור לותין, לריאה הימנית, לכבד ולמעיים עם איבוד דם בעקבות פצעי דקירה וחתך בצוואר, בגוו ובגפיים, (בסה"כ 13 פצעי דקירה). כמו כן, נמצאו פצעי קרע בראשו של המנוח.

בכתב האישום נטען כי הנאשם גרם במעשיו, בכוונה תחילה, למותו של המנוח, לאחר שהחליט להמיתו והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית את המנוח והכין את הסכין שבאמצעותו המית את המנוח.

על כן, מואשם הנאשם בביצוע עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         גרסת הנאשם

בתשובתו לכתב האישום (בכתב) מיום 9.8.11, אישר ב"כ הנאשם כי בליל האירוע שהה הנאשם בחורשה יחד עם האחרים, כמפורט בכתב האישום אלא שלטענתו, הוא עזב את המקום בשעות הערב המוקדמות עם חוסני ואחמד שחזרו לחורשה ואספו אותו ואת א' כשהמנוח היה עדיין בחיים.

בתשובתו זו הוסיף ב"כ הנאשם כי "ככל הנראה" יטען טענת אליבי אך לא יטען טענות "זוטא".

בישיבת יום 5.9.11 הוסיף הסניגור לתשובתו הכתובה טענת "אליבי" לפיה, הנאשם עזב את הזירה בשעות הערב המוקדמות כשהמנוח בחיים וזאת כיוון שהמנוח ביקש ממנו ומחבריו לעזוב את המקום. מכיוון ש שעת הרצח אינה ידועה לנאשם, כנראה שהוא ארע כשהנאשם היה בדרכו לביתו או בביתו (עמ' 5 לפרוט').

על גרסה זו חזר הנאשם בעקביות מרגע מעצרו, במהלך חקירותיו הרבות במשטרה, ובעדותו, והחזיק בה עד לסיום שמיעת הראיות בתיק.