הרשעת עדי בניטה ברצח בכוונה תחילה של חברתה טליה אברמוביץ

רקע כללי

1.          ביום 25.12.08, קופחו חייה של טליה אברמוביץ' (להלן: " המנ וחה " ) , צעירה כבת 23 במותה , בדירת אמה ב רח' ... ב בני ברק . זאת, כתוצאה מדקירות סכין, שנ נעץ בגופה ע"י הנאשמת, עדי בניטה.

           בעקבות אירוע זה, הוגש, ביום 3.8.2009, כתב אישום נגד הנאשמת המייחס לה עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין ").

בכתב האישום נטען כי בין הנאשמת למנוחה היו קשרי חברות, והמנוחה אף שיתפה את הנאשמת בעובדה כי היא בהריון. הנאשמת חשדה במנוחה כי היא מצויה בקשר עם ידיד קרוב שלה, וביום 24.12.2008 בשעות הערב, הגיעה לדירת המנוח ה בבני ברק " על מנת להתעמת עימה לגבי יחסיה עם הידיד ". במהלך המפגש בין השתיים, ביקשה הנאשמת לברר עם המנוחה את מהות הקשר עם אותו ידיד, ובשלב מסוים, לקראת חצות, עזבה הנאשמת את הדירה. למחרת, 25.12.08, בשעה 06:10 או בסמוך לכך, שבה הנאשמת לדירה כשהיא מצוידת בסכין. אמה של המנוחה פתחה בפני הנאשמת את הדלת, לאחר שזו טענה כי שכחה בביקורה הקודם את תעודת הזהות שלה. הנאשמת נכנסה לחדרה של המנוחה , אשר ישנה במיטתה אותה עת, וסמוך למועד זה עזבה האם את הדירה.

           לטענת התביעה, בשלב מסוים תקפה הנאשמת את המנוחה באמצעות ה סכין , בכוונה לגרום למותה. הנאשמת דקרה את המנוחה 5 דקירות, בפניה, בצווארה, בבטנה ובזרוע שמאל. המנוחה נאבקה בנאשמת וכתוצאה מהמאבק נגרמו למנוחה חתכים בכף ידה השמאלית. מיד בסמוך לכך, עזבה הנאשמת את הדירה, כשהיא מותירה את המנוחה מתבוססת בדמה.

כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, נפגעו כלי דם גדולים בצווארה של המנוחה אשר הביאו לאיבוד דם רב, וכמו כן נפגעו איברים פנימיים בבטנה של המנוחה, פגיעות שהביאו למותה. התביעה טוענת בכתב האישום כי " במעשיה המפורטים לעיל גרמה הנאשמת בכוונה תחילה למותה של המנוחה ".

עיקרן של העובדות המתוארות בכתב ה אישום לא היו שנויות במחלוקת, והדיון המשפטי נסב , רובו ככולו, סביב שאלת אחריותה הפלילית של הנאשמת במועד ביצוע העבירה. יצוי י ן, כי מלכתחילה הועלו טענות גם בנוגע לכשירותה של הנאשמת לעמוד לדין, אך במהלך המשפט התמקדה המחלוקת בין הצדדים באשר ל ת חולתו של סייג אי-שפיות הדעת, כמפורט בסעיף 34ח' לחוק העונשין, הקובע לאמור:

" לא ייש א אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש -

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2) להימנע מעשיית המעשה. "

            מטבע הדברים, התבססו הצדדים על חוות דעת פסיכיאטריות, אשר ניתנו לאחר האירוע, כמו גם על חומר רפואי קודם בעניינה של הנאשמת, שהצטבר במהלך השנים לפני ביצוע המעשה הנורא .

יאמר כבר עתה , כי המומחים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, לא היו חלוקים , בסופו של דבר, בשאלה אם הנאשמת הייתה חסרת יכולת של ממש להבין את אשר עשתה או את הפסול שבמעשיה, ו עיקר המחלוקת התמקדה בשאלה, האם הנאשמת , בשל מחלה שפגעה ברוחה, הייתה חסרת יכולת של ממש " להימנע מעשיית המעשה ".

ההיסטוריה הרפואית של הנאשמת

2.          הנאשמת, עדי בניטה, ילידת 15/12/ 1985, היא האחות הצעירה מבין 4 אחיות במשפחה. בגיל 13 לערך, החלה הנאשמת להשתמש בגראס ו ב חשיש, ובמקביל, נצפו אצלה בעיות התנהגות, בעט י ין נטשה את ספסל הלימודים. היא לא גויסה לצבא בשל בעיות בריאות (ניתוח בעקמת בעמוד השדרה) ושימוש בסמים. בשנת 2003 , החלה הנאשמת בטיפול פסיכיאטרי אצל הפסיכיאטרית ד"ר דינה רוט, בהמלצת אחותה, מיקי שרון. באותה תקופה, עשתה הנאשמת שימוש אינטנסיבי בגראס, והיא טופלה תרופתית בריספר דל, במינון נמוך של עד 1 מ"ג ליום . לדברי ד"ר רוט, היא הגיבה היטב לתרופה, השייכת לקטגור י ית התרופות האנטי-פסיכוטיות. בנוסף לטיפול התרופתי, התנהל ה טיפול גם באמצעות שיחות, כאשר בנ י המשפחה מצוי ים בקשר מתמיד עם הפסיכיאטרית. בתקופה זו התבטאה תדירות הטיפול ב פעם בשבוע, הגם שהיו, לעתים, הפסקות ממושכות. במקביל לטיפול אצל ד"ר רוט, פנתה הנאשמת למספר מסגרות לטיפול בנפגעי סמים: עמותת נווה-מלכישוע, מרכז גמילה ליפתא (מג"ל), המכון הירושלמי לטיפול בסמים ותחלואה כפולה , ואל הקהילה הטיפולית "הדרך". מדובר בתקופות טיפול קצרות, שבעקבותיהן חזרה הנאשמת לעשות שימוש בגראס, ובשנת 2006, אף החלה להשתמש בסם מסוג קריסטל.

בחומר הרפואי מתועדות פניות של הנאשמת לחדר ה מיון ב בית ה חולים הדסה עין-כרם, בתלונות על חרדות, פחדים ומחשבות התאבדות (ראו התיעוד בעניין זה ב - ת/99 ). כך למשל, מתועדת פניה של הנאשמת לבית החולים בחודש מרץ 2005, לאחר שאחותה דיווחה כי היא איימה בהתאבדות, ואף נתגלו חתכים שטחיים בורידי ידיה . היא שוחררה מחדר המיון, לאחר שנקבע כי אין עדות להפרעה פתולוגית או הפרעה בתפיסה, וכי יכולת השיפוט שלה שמורה.

בחודש אוגוסט 2006, פנתה הנאשמת פעם נוספת לחדר המיון בבית החולים הדסה עין-כרם, בשל התקף חרדה ודקירות בחזה. היא שוחררה מבית החולים, מבלי שנמצאה עדות כלשהי לסימפטומים פסיכוטיים , או עדות למצב פסיכוטי פעיל.

בין התאריכים 19 . 10 . 2006 - 3 . 11 .2006, אושפזה הנאשמת במחלקה ל תחלואה כפולה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. בדו"ח המסכם צוין כי הנאשמת מצויה מזה מספר שנים בטיפול פסיכיאטרי פרטי, בשל שינויים במצב הרוח ודיכאונות, והיא טופלה תרופתית ב- Risperdal 12 m g וב- Prozac 40mg . עוד נאמר כי בחודשים האחרונים הנאשמת פיתחה מצב היפומ א ני, ועל רקע מצבה הנפשי והמשך השימוש בסמים, בעיקר בקוקאין, היא הופנתה לגמילה ו ל איזון מצבה הנפשי. עם קבלתה , הוחל בטיפול להקלה על תסמיני גמילה, ו היא קיבלה תמיכה באמצעות פסיכותרפיה. עוד צו י ין בדו''ח, כי עם הזמן החלה הנאשמת לשתף פעולה עם חלק מה מטופלים ועם ה מטפלים, אך נקלעה לסכסוכים וקונפליקטים רבים עם אנשי הצוות והמטופלים, ואף נהגה בתוקפנות כלפי אנשי הצוות. בסופו של דבר, הוחלט לשחררה מהמקום בשל חוסר התאמה למסגרת. היא אובחנה כבעלת הפרעת אישיות גבולית, המשתמשת בסמים מזה שנים רבות, אך , כאמור , שוחררה מהמסגרת , בשל חוסר שיתוף פעולה מצדה, תוך המלצה להמשיך בטיפול תרופתי. ככל הנראה, הפסיקה הנאשמת ליטול את התרופות שהומלצו לה , ולא פנתה להמשך טיפול פסיכיאטרי ב אותה תקופה.

בחודש דצמבר 2006, ביצעה הנאשמת שני ניסיונות אובדניים ע"י בליעת כדורים, ואושפזה למשך ימים בודדים בבית החולים הדסה עין-כרם. בדו''ח סיכום מחלה מיום 27/12/2006, נאמר כי מדובר במי שסובלת מהפרעת אישיות גבולית ושימוש בסמים , אשר התקבלה למחלקה הפסיכיאטרית , עקב ניסיון התאבדות באמצעות בליעת כדורים. בדיקתה העלתה, כי לא נתגלו תסמינים פסיכוטיים והיא אף שללה כוונות אובדניות מיידיות. היא שוחררה מהמחלקה הפסיכיאטרי ת במצב טוב, תוך המלצה למעקב הרופא המטפל והמשך טיפול תרופתי. עוד הומלץ, כי הנאשמת תימנע משימוש בסמים בכלל, כולל מריחואנה.